"והיו מילותיי לשתיקה , שתיקתי הייתה לך להבל…" פרק 20

מהפרק הקודם –

"אני אוהב אותך" אמרתי , פעם ראשונה מאז…..
"אני אוהבת אותך"

פרק 20 –

-שנה לפני-

"אני לא יכולה לומר לו את זה .. בוא נשמור את זה עוד קצת"
"אבל למה? פשוט תגידי לו שאתם נפרדים וזהו"
"אני לא יכולה , זה לא פשוט .."
"זה כן .. אני לא יכול ככה יותר!"
"מה אני יכולה לעשות בשביל לפצות אותך?" שמעתי מהתא השני של השירותים .
נחרדתי מכל מילה .. לא יכלתי לסבול יותר . אני ? סובל ? הבנתם את הקטע ..סובל בגלל בחורה , שאני אוהב , שאאניי אוהב יותר מעצמי .. והיא בוגדת בי? ועוד עם מי …..
איך אפשר לעכל דבר כזה?
אני עצבני ולא מסוגלת לשלוט בעצמי . לא בעצמי ולא במעשים שלי ..
התחלתי לדפוק על הקיר של התא , דפקתי כל כך חזק שהרגשתי אני עומר לשבור אותה .
"אמאלהההה" היא צעקה , ולא הפסיקה לצרוח , הוורידים יצאו לי . העצבים ישתלטו עליי ..
ונתנאל עמר "הרוצח" יצא …….

-כיום-

"ערןןןןןןן אמרתי את זההה !!! אמרתיייייייייי את זה ערןןןןן" צעקתי בתא . כל כך התלהבתי שהייתי מסוגל להוציא את המילים האלה .. אחרי כל כך הרבה זמן . אחרי לב שבור .
"הכל טוב ויפה .. באמת אני שמח בשבילך ! אבל נתנאל….היא הטעם שלך?" הוא שאל באי הבנה .
"כשאוהבים מישהו .. לא משנה , איך , מי , כמה , ולמה…פשוט אוהבים!" אמרתי באושר .
"מברוק אחי מברוק" הוא אמר וחיבק אותי , הרגשתי כל כך טוב ..
מה שלוש מילים יכולות לעשות לבן אדם …. אה?
"נתנאל עמר , המושיע הגיע .. אתה יוצא מכאן!" אזולאי נכנס לתא והוציא אותי . יש את היום הזה ביותר טוב?
"איווווווההההההההה" צעקתי באושר . ויצאתי מהתא , הכניסו אותי לאיזה חדר , ואחרי כמה דקות משה נכנס
"משה?"
"נתנאל"
"מה אתה עושה פה? אסור לך להיות פה!"
"ומי ניראלך הוציא אותך מיפה ? אבא שלי שבקבר?"
"אבל …איך?"
"היא.." הוא אמר והיא נכנסה . *השנאה של החיים שלי*
"עזוב .. טוב לי בכלא" אמרתי , פתאום? היום נהיה מעפן שוב .. מה היא קשורה זאתי?
"נתנאל דבר יפה" הוא איים
"אל תאיים .."
"נתי.." היא אמרה בקול שלה , בקול שתמיד היה מרגיע אותי ..
"נוי.." אמרתי בקול קר , בקול של שנאה .
"אני ייתן לכם כמה דקות , נתנאל בלי שטויות"
"אל תדאג" היא אמרה , החליטה . כי היא יודעת שבחיים אני לא ייגע בה .. שאין לי את האומץ לגעת בה. למה אין לי את האומץ?
"מה את רוצה?"
"נתי אני מצטערת .."
"מאוחר מדי .. את לא חושבת?"
"עדיף מאוחר מדי .. מאשר אף פעם לא?" היא אמרה בקול המפתה שלה והתקרבה אליי ..
"נוי .. את הרסת אותי" אמרתי בשקט
"אני יודעת , וטעיתי .. אני מצטערת!"
"עם בן דוד שלי .. עם המשפחה היחידה שנשארה לי .. את לקחת לי!"
"נתנאל…"
"מה נתנאל מה? מה יש לומר ? בגללך בן דוד שלי יושב בקומה ! בגללך הייתי צריך להרביץ לו ..
בגלל שאהבתי אותה , בגלל שהרסת אותי .. הרסת אותיייי !!!!!" צעקתי , לא יכלתי יותר , כמעט נשברתי .. אבל לא , אני יותר חזק .
"נתי בוא נחזיר את הגלגל לאחור .. נתחיל מאפס , רק אני ואתה!" היא אמרה וליטפה אותי
"אני לא יכול .."
"די .. זה עבר , תיראה אנחנו נוכל להיות הזוג הכי יפה!"
"אני כבר לא אוהב אותך …" אמרתי , הייתי בטוח . נזכרתי בנופר , הדבר היחיד שגרם לי לא להישבר ולחזור אל נוי על ארבע , להישבר לכח שיש לה עליי .
"אתה זוכר מה אמרת לי ? שלא משנה מה .. תמיד תאהב אותי !
גם אם תהיה לך מישהי , תאהב אותי
גם אם יקרה לי משהו תאהב אותי .."
"אבל זה לא היה תקף אם תבגדי בי"
"היה ילדה , היא מטומטמת .. לא ידעתי מה יש לי … אני מצטערת על זה!"
"אם את עושה טעויות .. תעמדי מאחורייהם" אמרתי לה והעפתי אותה מימני .
היא התקרבה אליי ..
"שתיינו יודעים .. שאנחנו נועדנו להיות ביחד" היא לחשה לי באוזן , ליטפה אותי מאוחריי האוזן , נשמתי את הצוואר שלה הריח הטוב שלה ….
היא התקרבה אליי לאט , הסתכלתי עלייה .. לא יכלתי יותר !
נישקתי אותה .

מנקודת המבט של נופר –

הייתי משועממת רצח . אבל מה ? לא הפסקתי לחייך !
אני עדיין לא מעכלת שהוא אמר לי את זה .
אני עדיין לא מעכלת שאני אמרתי לו את זה .
אני לא מעכלתתתתתתתתתתתת !!!
אולי סוף סוף הכל מסתדר לי ?
ישבתי מול הטלוויזיה , ראיתי בובספוג . השעה הייתה 7 בערב .
'השתחררתי , אני צריך לדבר איתך .. תבואי אליי?' נתי שלח לי .
'ברור..אני עכשיו יוצאת!' שלחתי לו , ויצאתי כמו שאני .. עם טרנינג .
עדיין אני לא בשיא האופנה
הגעתי אלייו הביתה ודפקתי בדלת .
"פתוחחח !!" הוא צעק , ופתחתי את הדלת
"אני בחדר , תעלי" הוא צעק , ועליתי .
הוא ישב על המיטה , כולו פרצוף מבואס כזה ..
"מה קרה? אתה צריך להיות שמח"
"לא זה לא קשור .."
"אז מה?" שאלתי והתיישבתי מולו , הוא הרים את הראש והסתכל עליי . וליטף לי את הרגל
"תקשיבי .. חשבתי על זה , ואני ואת? זה לא יכול לקרות .. אנחנו לא מתאימים , כנראה שרק רציתי להרגיש אהוב גם אצל בנות מהסוג שלך" הוא אמר , ככה . בלי שום אזהרה לפניי . בלי רחמים
"אז למה סתם אמרת דברים ? למה שיקרת???" שאלתי אותו , העיניים שלי נצצו מהדמעות שלא נתתי להם לצאת .
"חזרתי אל האקסית שלי .." הוא אמר , בקור . בלי שום רגש ..
"אז הייתי סתם פלסטר? טוב לדעת" אמרתי , ופה? הדמעות יצאו .
יצאתי מהבית שלו מהר , בריצה . הרגשתי רע . חרא . מגעיל . היה באלי פשוט ל-מ-ו-ת .
אני יראה לו .. אני יראה לכולם !
אני ישתנה , אני יהיה נופר אחרת …
נופר הישנה ? מתה .
נופר החדשה ? הולכת להיות .. אני יראה לכולם !!!
אבל לבינתיים ? לא הפסקתי לבכות , לרחם על עצמי .
אבל ממחר ? אני נופר אחרת …
אני יראה לכל מי שזלזל בי .. והכי חשוב , אני יראה לנתנאל .

מנקודת המבט של נתנאל –

העיניים שלה נצצו , כל כך נצצו מבכי .. העיניים היפות האלה שלה , הרגשתי חרא . הרגשתי בן זונה.
לא ידעתי מה אני עושה , שכנעתי את עצמי שזה הדבר הנכון לעשות ….
"נתי תרגע .. עשית את הדבר הנכון לעשות , חוץ מיזה היא בכלל לא ברמה שלך!" היא אמרה והתיישבה עליי
"אל דברי עלייה נוי"
"עשית את הדבר הנכון , תירגע.." היא אמרה בלחש , והתנשקנו , הנשיקה זרמה . וזרמה ..
הורדתי לה את החולצה , כל כך התגעגעתי למגע שלה .. אבל משהו היה לי חסר !
התנשקנו בפראות . בתשוקה .. הורדתי את החולצה , היא שרטה אותי שריטות קטנות שמעבירות צמרמורת ויעברו אחרי יום .
הורדתי לה את המכנס ..
ועשינו את זה . אבל בכל זאת …. משהו היה לי חסר .
מה זה היה?