וואן שוט-הארייי♥

'הי' שמעתי קול ביישן בזמן שבניתי את ארמון החול שלי הרמתי את הראש ומולי התגלה ילד נראה בגילי 'היי אתה בטח השכן החדש שלנו' אני אומרת לו עם חיוך גדול 'כ…ככ..כן' הוא מגמגם סוף סוף יש לי חבר לשחק איתו בחול הוא התיישב ליידי טפס באחת הכפות ועזר לי לסיים את ארמון החול, 'אני איימי' אמרתי לו בזמן שאנחנו בונים בשקט 'אני הארי' הוא אמר עם חיוך והעיף את הטלטלים הקטנים שלו מהפנים…
~אחרי 10 שנים-
היום אני בת 14 אני אף פעם לא ישכח את היום ההוא, היום שאני והארי נפגשנו היינו כל כך קטנים בני 4 החבר הראשון שקיבל אותי כמו שאני מעצבנת וחפרנית. בגיל 12 הייתה הנשיקה הראשונה שלנו זה היה רגע מיוחד אך מיד התרחקנו לא הרגשנו בנוח.. היינו כל הזמן ביחד זוג בלתי נפרד אבל כל זה נגמר.. הוא פגש את ג'סי היא הרסה אותו שינתה אותו לרעה, הרסה את הארי שלי שכל כך אהבתי שכל פעם שהוא חיוך התאהבתי מחדש הצחוק המתוק שלו, המילים החמות כל זה נגמר!
יום אחד הם רבו, ריב גדול ניסיתי לנחם את הארי ניסיתי לעזור לו לשמח אותו להעלות חיוך קטן ומתוק על הפנים שלו אבל הוא לא רצה הוא צעק עליי.. מאותו היום לא דיברתי איתו הייתי פגועה היה לי קשה בלי הארי שלי עד שיום אחד הוא נעלם לגמרי לא ראיתי אותו בבית הספר ולא לייד הבית שלו..
~כעבור 3 שנים נוספות~
אני בת כבר בת 17 למדתי לחיות בלעדיו בלי הארי שכל כך אהבתי ..'בוקר טוב מתוקה' אימי העירה אותי 'בוקר טוב אמוש' הרמתי את עצמי מהמיטה התארגנתי לקחתי את התיק ויצאתי לבצפר בדרך ליאור פגשה אותי החברה הכי טובה שלי.. הגענו לבצפר הלכנו לכיוון הלוקרים הוצאנו אנגלית והלכנו לכיתה צוחקות פתאום התנגשתי במישהו כל הספרים נפלו 'תסתכל לאן אתה הולך' אמרתי בכעס והתקופפתי להרים את הספרים הוא גם התקופף הרמתי את עיניי לראות מי זה, התגלה מולי ילד עיניו ירוקות וטלטלים יפים כיסו את עיניו הוא העיף אותם מעל עיניו 'אני מצטער' הוא אמר והביא לי את הספרים, חיכתי אליו והמשכנו בדרכנו..
כל השיעור לא הייתי מרוכזת חשבתי עליו הארי שלי חזר למה הוא עזב באותו היום ולמה עכשיו הוא נזכר להופיע בדרך שכזאת נזכרתי בכל הרגעים הכיפים שהיו לנו כמה שאהבנו לצחוק התקופה הקשה כשהוא נעלם לי.. לא רציתי להמשיך את היום החלטתי לחזור הביתה..
בדרך פניתי לפארק שליד הבית הפארק בו הכרנו לראשונה עם הארי הפארק שתמיד היינו מבלים ביחד בילדות.. התיישבתי על אחד הספסלים הוצאתי את התמונה שלנו כשהיינו קטנים התמונה שתמיד נמצאת איתי כל יום אני מקווה לפגוש אותו מקווה שהוא יחזור והינא זה קורה..קשה לי להאמין נזכרת במריבה שעד עכשיו לא נגמרה מייד העצב חזר עד שהצלחתי לשכוח ולחזור לחייך זה עוד פעם חוזר .. 'היי מה את עושה פע?' שמעתי לפתע הסתובבתי הנער עם הטלטלים עמד שם הארי שלי..הסתובבתי לא רציתי להפגע עוד לא התייחסתי אליו הוא התיישב ליידי הפנתי אליו את המבט ועיניי שקעו בעיניו שתיקה נוצרה ביניינו 'איימי אני כל כך מצטער שככה נעלמתי שלא ביקשתי סליחה אני אשם' הוא שבר את השתיקה 'הארי בבקשה לא צריך אני לא רוצה עוד פעם לסבול לחיוך באשליות לפחד שאתה תעלם עוד פעם' אמרתי עם דמעות קמתי והלכתי הביתה.
נכנסתי הביתה זרקתי את התיק כל התמונות נפלו מתוכו ועליתי לחדר נשכבתי על המיטה ונרדמתי…
התעוררתי לצלילי שיר רגועה, השיר נשמע מהמרפסת בחדר ניגשתי הסתכלתי למטה ראיתי את הארי וליידו עוד מישהו שניגן על גיטרה הארי שר לי, שיר רגוע נשענתי על המעקה והסתכלתי עליו עם חיוך גדול 'אני אוהב אותך איימי' הוא צעק לי בסוף השיר ירדתי מהר למטה קפצתי עליו בחיבוק הוא סיבב אותי 'אני אוהבת אותך יותר' אמרתי והסתכלתי עליו ולאט לאט התקרבנו הרגשתי את הנשימה שלו היינו כל כך קרובים 'את בטוחה?' שאל הארי בשקט לא עברה שניה וקירבתי את השפתיים שלי לשלו הנשיקה המושלמת השפתיים שלנו נועדו להיות יחד אחרי כמה שניות התנתקנו הייתי הכי מאושרת שבעולם הארי שלי עוד פעם ורק שלי חשבתי לעצמי…