וואן שוט – הארי סטיילס

ווהו. חזרנו ללימודים. (לא שזה משהו משמח כן?)

שוב פעם מבחנים, שוב פעם עונשים, שוב פעם שיעורים ושוב פעם מכות וירידות עליי.
הגעתי לבית הספר ועל השניה הראשונה קיבלתי מכה חזקה בפנים.
זה הרגיש כאילו מיליוני חליקיקים של זכוכית התנפצו לי בפנים!
נכנסנו לכיתה וכרגיל, ג׳סיקה וכל הזנבות לידה, ג׳ייק המקובל נמצא ליד הבנים בזמן שכל הבנות נמרחות עליו ואני.. אני לבד.
השיעור התחיל, המורה נכנסה ואיתה ילד חדש. ילד עם עיניים מהפנטות, חיוך בלתי רגיל ופשוט.. מושלם.
אבל זה צפוי הוא לא יתייחס אליי, מי אני כבר.
הוא הציג את עצמו, קוראים לו הארי, הארי סטיילס.
ג'סיקה משכה אותו כדי שישב לידה.

אני – שונאת – אותה

הצלצול נשמע בחוזקה וכולם רצו מהכיתה ורק אני נשארתי בה.
יצאתי כמה דקות אחרי כולם ופתאום נתקלתי במישהו.
אני: ״דיי תפסיקו להרביץ לי כבר!״ בזמן שדמעות זולגות מעיניי.
הארי: ״אני ממש ממש מצטער, לא התכוונתי לפגוע בך..״ הוא עזר לי לקום והרים לי את כל הספרים.
״אז.. איך קוראים לך?״
״רויטל״ אמרתי לו.
הארי: ״יש לך שם מאוד יפה, רויטל״ הוא אמר וחייך.

הלכנו ביחד לקפיטריה ששם גם כולם ישבו בקבוצות.
הלכתי לשולחן הכי רחוק, הכי שקט כדי להיות לבד אבל הארי לא הסכים לי להיות לבד.

כבר הזכרתי שהוא מושלם?
התחלנו לדבר..
הארי: ״אז.. רויטל, למה לפני זה אמרת לי שיפסיקו להרביץ לך?״
אני: ״אממ.. זה לא חשוב, תתעלם״ הסתכלתי עליו ונשאבתי לתוך עיניו.
הארי: ״תגידי, למה את מכסה את הפנים שלך? את בטח ממש יפה״
אני: ״תאמין לי שאתה לא רוצה להסתכל עליי״

הארי משך ממני בכוח את הצעיף וראה את הפנס שיש לי בעין. הארי התחיל להבין מה קורה וכבר לא הייתי צריכה להסביר לו למה ביקשתי שיפסיקו להרביץ לי..

הגענו לכיתת המוזיקה, שבה התקיים השיעור הכי מהנה שאני מכירה, שיעור פיתוח קול :)
המורה שלנו היה מאוד מפוזר אבל מאוד משמח ומאוד נחמד, למרות שהוא נתן לנו עבודה על היום הראשון של הלימודים.
הוא חילק את כולם לזוגות, הארי ואני יצאנו ביחד.
הלכנו בסוף היום לבית שלו כדי לעבוד על דואט.

"Cause no one ever looked so good
In a dress and it hurts,
’cause I know you won't be mine tonight
No one ever makes me feel like you do when you smile,
Baby tell me how to make it right
Now all of my friends say it's not really worth it,
but even if that's true,
No one in the world could stop me from not moving on
Baby even if I wanted to, nobody compares to you."

בזמן השיר לא הצלחתי להזיז את מבטי ממנו, הוא פשוט מושלם!
הארי: ״את שרה כל כך יפה״
אני: ״תודה, זאת פעם ראשונה שמישהו אומר לי משהו יפה בשנתיים האחרונות״
הארי: ״חחחחח״

-כעבור חודשיים-

יום ההולדת שלי הגיע, סופסוף! אני מקווה שהארי לא ישכח..

קיבלתי מכתב בדואר:
״בוקר טוב מלכת היום הולדת, אני אחכה לך בפארק בשעה 18:00 בדיוק, אם תאחרי, תפספסי הכל״

הבנתי ישר שזה מהארי.
זאת פעם ראשונה שילד שאני כל כך אוהבת מכין לי משהו ליום הולדת חח
רצתי לפארק, התחלתי לראות שביל מנרות על הרצפה.
עקבתי אחרי זה וראיתי דמות מוזרה, לא הבנתי מה קורה פה עד שהרגשתי שמישהו סוגר לי את העיניים עם ידיו.
היו לו ידיים חמות ורכות, התחלתי לצחוק.

אני: ״חחחחח היי מי זה?״
הוא: ״תנחשי״

הסתובבתי לאט אליו וראיתי את הארי. התחלתי לבכות והוא לא הבין מה קורה..

הארי: ״רויטל, הכל בסדר?״
אני: ״הכל יותר מבסדר.״ החיוך עלה על פניי.
הוא התקרב אליי ואמר לי:
״אני יודע שזה לא יום ההולדת שלי, אבל את המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל״
לא היה לי מה לומר.
הארי: ״הבנתי…״
הוא חשב שאני לא אוהבת אותו..
רצתי אליו ונישקתי אותו, נשיקה ארוכה ועדינה, כמו בסרטים!
הרגשתי בעננים. הילד היחידי שלא ירד עליי, הילד היחידי שראה אותי אחרת.. שלי.