וואן שוט – ליאם פיין

אני: "ליאם"
ליאם: "לין"
אני: "ליאם"
ליאם: "לין"
וככה זה נמשך שעות. אנחנו חברים טובים מהגן, זה כיף להציק לו בזמן שהוא ישן אצלי. בעיקר בבוקר, לפני שהוא קם :D

הוא ישן על הרצפה, על המזרן ואני על המיטה שלו. הוא התעקש שאני אשן עליה. הרגשתי שמשהו נוגע בי ברגל, נפלתי מהמיטה על ליאם והערתי אותו. התחלנו לצחוק ואחרי שנרגענו ראינו אחד את השני קרובים.. קרובים מידי.
זה היה רגע שונה. לא הבנתי מה קורה בדיוק וגם הוא.
ישר קמתי אחרי זה מבושה, והוא קם אחריי.
צחקנו מלא, זה פשוט לא נגמר!

התלבשתי ורצתי לאסוף את כל הדברים שלי ולחזור הביתה.
אמרתי לו להתראות ויצאתי הביתה.
בכל הדרך חשבתי על מה שקרה היום בבוקר.. מה זה היה? מה אני מרגישה?

הלכתי לפארק, הייתי חייבת להיפגש עם דורין בדחיפות.
מי זאת דורין..?
דורין היא הכל בשבילי.

סיפרתי לה את כל מה שקרה:
אני: "אז מה אני מרגישה? את בטוח יודעת"
דורין: "לין, תפסיקי כבר לשמור את הכל בלב. כולם יודעים שאת מאוהבת. תספרי לו"
אני: "בחיים לא. ואם הוא יהיה נגד זה? אני לא רוצה להשפיל את עצמי!"
דורין: "תעשי מה שאת רוצה, אבל עדיף עכשיו מאשר אף פעם"

היא צודקת..?

-כעבור שלושה חודשים-

דורין: "ליןןןןןן את באה כבר?"
לין: "חכי שניה אוף"

זה יום נשף סיום הלימודים.
הגענו לבית הספר, כולם היו באולם ההתעמלות, נשמעה מוזיקה חזקה כל כך אז נשארתי בחוץ.
ליתר דיוק, רציתי להישאר בחוץ אבל דורין משכה אותי לשם בכוח.
ראיתי את ליאם הולך אליי.
לא. זה לא יכול להיות. יש לו חברה..?
למה הוא לא סיפר לי..?
קפאתי במקום. קפאתי מבושה.
יצאתי משם בריצה וחזרתי הביתה. נכנסתי לחדר והורדתי את כל האיפור, נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות.
זה לא יכול להיות. עד שסופסוף היה לי את האומץ לגשת אליו..

-אחרי חודש, בזמן החופש הגדול-

אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, על הרגע שבו הרגשתי אהבה, אהבה אמיתית כלפיו.. הוא עדיין בלב שלי.
שמעתי את צלצול הפלאפון, קיבלתי הודעה מליאם.

"אני צריך להיפגש איתך. בואי לחלק שלנו בפארק, לחלק הסודי.."
למה פתאום הוא החליט לכתוב לי? אחרי כל כך הרבה זמן..
הכל היה חשוך ומפחיד, כבר מאוחר בלילה. פתאום שמעתי את הקול שלו

The end of the night
We should say goodbye
But we carry on
While everyone’s gone

Never felt like this before
Are we friends or are we more?
As I’m walking towards the door
I’m not sure..

הוא לא אמר מילה, גם אני שתקתי.
הוא בא.. וזה קרה.
הנשיקה שכל כך חיכיתי לה.
לא רצינו להיזכר בעבר, לא רצינו להמשיך עם המחשבות. רצינו פשוט.. להיות ביחד.

וככה נגמר הסיפור שהתחיל מנפילה שלי מהמיטה של ליאם :)