וזה יבוא | 2(עוד פתוח!)

"מה אני מפספסת?" נעמה מסננת ומסתכלת עליו מכף רגל ועד ראש.
הוא מחייך אליה וקורץ.
העצבים מפעפעים בי.
תירגעי.תירגעי . יש לך זמן להכל.
הוא מחליק לה מלבן נייר קטן ומעיר את הזקן.
משם הכל נעשה בהילוך איטי ולא חשוב במיוחד..
"חבר חדש' נעמה לוחשת בהתרגשות ומכניסה את הפתק לתוך הכוס בירה הריקה שלה.
אני שואלת את עצמי למה, אבל למילים אין מקום שהוא.
ללא קול.
"מה קורה אהובה?" היא מתיישבת קרוב ומצמידה אותי לחזה שלה.
הוא עולה ויורד, גורם לי להרגיש נחותה לגבי הגוף שלי.
למה? כי ככה בנות פועלות, כשמעדיפים מישהי אחרת על פניהן. מחפשות סיבות.
"כלום" אני משקרת. הקול שלי חורק. אני לא מסתדרת עם שקרים.
"כוסית על" הוא מסנן, קול גברי ומחוספס שמחזיר אותי לקרקע המציאות.
השיער השחור שלו, הזיפים, השיזוף.. העיניים הירוקות.
למה אגרטל כל כך יפה, ואין בו כלום?
הייתי צריכה להיפרד ממנו.
לפניי הרבה זמן.
אבל אני לא אמיצה מספיק.
הוא זורק את האייפון על השולחן ורץ לשירותים.
האייפון רוטט.
אני מסתכלת על המסך.
שם של בחורה.
רגע, מה?