ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 9

נקודת מבט נוי:

שמעתי רעשים וניסיתי לפתוח את בעיניים אחרי כמה ניסיונות הצלחתי לפקוח אותם וראיתי אור לבן בוהק ואז הראייה חזרה ויכולתי לראות צבעים.
"היא התעוררה" שמעתי קול שמח הסתכלתי סביבי וראיתי את דניאל
"דניאל" אמרתי שמחה ניסיתי לקום והרגשתי סחרחורת קטנה
"אל תקומי" הרופא בא ועצר אותי. הוא בדק אותי ויצא.
"אין חיבוק לתאומה היפה שלך? " שאלתי את דניאל
"ברור" הוא אמר ונתן לי חיבוק בעדינות
"איפה אושר? " שאלתי אותו
"זה לא משנה עכשיו באמת" הוא אמר וראו את העצב בעיניו
"איזה יום היום זה מרגיש כאילו ישנתי שנים" אמרתי
"כן את חסרת הכרה כבר חודש" הוא אמר
"וואלה" מלמלתי
"אז מה הפסדתי בחודש הזה? " שאלתי אותו ולוטן שקד ורותי בדיוק נכנסנו
"נוי חיים שלי מה קורה" אמרה רותי דואגת וחיבקה אותי ונישקה אותי ואחריה לוטן ושקד
"הכל טוב" אמרתי
" איפה אושר? " שאלתי
"לא סיפרת לה? " שאל שקד
"כוסאמק סיפר לי מה איפה הוא?!" שאלתי עצבנית
"נספר לך כשתיצאי מכאן" רותי אמרה
"יואו איזה עצבים אני לא בת שנה פשוט ספרו! " אמרתי עצבנית
"אחר כך" אמרה רותי מעלה את קולה זה תמיד עובד לה
"מתי אני משתחררת? " שאלתי
"שאלנו את הרופא בעוד יומיים" אמרה רותי
"יאיי" אמרתי בשמחה ממש מזוייפת

~כעבור שבוע~

עבר שבוע מאז שהשתחררתי מהבית חולים והם עדין לא סיפרו לי מה קרה עם אושר.
"נווו אני חייבת ללכת לבית ספר? " שאלתי את רותי
"כן! " היא ענתה
"אבל אני לא רוצה להיות זאת שירחמו עליה בגלל שהיא עברה תאונה" אמרתי
"זה חייב לקרות מתישהו והיום הזה הגיע" היא אמרה
"חייב? " שאלתי
"כן! " היא צעקה והושיטה לי שקית שוקו ואת התיק
"לפחות אפשר לקחת את האוטו? " שאלתי אותה
"לא" היא אמרה
"אבל למה?" שאלתי
"כי בפעם שעברה הוא כמעט הרגע אותך" היא אמרה
"נווו רותי בבקשה וזה לא היה אשמתי זה בגלל הנהג השיכור! " אמרתי
"טוב בסדר ילדה מציקה" היא אמרה
"מה?! אני מציקה?! " שאלתי אותה נעלבת
"כן! " היא ענתה
"טוב אני הולכת לבית ספר" אמרתי ולקחתי את הפתחות של האוטו
"באוטו" אמרתי ונפנפתי מולה את הפתחות של האוטו ורותי גילגלה עיניים.
"את לא תגלגלי לי עיניים " אמרתי לה
"אני יעשה מה שבא לי" היא אמרה והוציאה לי לשון
"כן ואת הבוגרת מבין שתינו" אמרתי בציניות והיא צחקה
"ביי" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת
"רגעע! " צעק דניאל
"מה? " שאלתי
"אני גם בא" הוא אמר
"ואני פלפל" אמרתי
"חה מצחיק" הוא אמר
"טוב יאללה בוא" אמרתי לו
"אני בא אני בא" הוא ענה והלך בשיא האיטיות בכוונה
"ביי" אמרתי ויצאתי לאוטו התנעתי אותו ודניאל עלה איתי
"מה קרה שהחלטת לבוא היום לבית ספר מוקדם?" שאלתי אותו
"בא לי" הוא ענה ונסעתי לבית ספר.
"ביי" אמרתי ויצאתי מהאוטו מתחילה ללכת לכיוון הכיתה שלי ודניאל הולך איתי
"טוב נו מה הקטע? " שאלתי
"אין קטע אני מלווה את אחותי הכוסית לכיתה" הוא אמר
"טוב אחותך הכוסית הגיעה אתה יכול ללכת" אמרתי כשהגענו לכניסה של הכיתה
"טוב ביי" הוא אמר ונתן לי נשיקה
"יש אותך ביותר מוזר היום? " שאלתי אותו
"אני יודע שאת חולה עליי" הוא צעק לי בזמן שהוא מתקדם לכיתה שלו
נכנסתי לכיתה וראיתי את לי מתמזמזת עם מישהו. סוף סוף היא מצאה לעצמה חבר קבוע כנראה גחכתי לעצמי. עברתי את כל הכיתה והגעתי לסוף הכיתה כשכולם מסתכלים עליי ומתלחששים.
"כוסאמק סובבו ראשים סבבה חזרתי מתאונת דרכים עכשיו שחררו" צעקתי וכולם הפסיקו להסתכל עליי אבל לדבר פחחח ממש לא
"טוב כולם למקומות" נכנסה המורה ואמרה סוף סוף! חשבתי לעצמי
"גם את עברת תאונת דרכים גם אני עברתי לפני חודש" אמר לי ילד מאחוריי שבדיוק עבר וישבתי לידי הסתכלתי עליו וזה היה אושר
"אושר" אמרתי שמחה
"כן איך ידעת איך קוראים לי? " הוא שאל
"מה אתה צוחק עליי?! " שאלתי מופתעת
"לא בכלל לא מי את?" הוא שאל
"רציני? " שאלתי
"כן לאיית לך את זה? " הוא שאל
"אני נוי הייתי חברה שלך" אמרתי לו
"חחח מצחיק נו עכשיו ברצינות מי את באמת? " הוא שאל
"אני רצינית" אמרתי עוד שניה בוכה