ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 3

נקודת מבט נוי:

פתחתי את הדלת לג'ונתן.
"זאת את שצועקת כל לילה? " הוא שאל
"פחחח לא" עניתי
"זה הייתה שאלה רטורית" הוא אמר נאנח ונכנס לחדר שלי
"מה קורה? " הוא שאל ונשכב על המיטה שלי וסימן לי לשבת לידו
"הכל טוב" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף וישבתי לידו
"נוי.. " הוא אמר והסתכל עליי
"מה? " שאלתי מיתממת
"מספיק עם הבולשיט ספרי לי ממה הסיוטים? " הוא שאל
"מי אמר שיש לי סיוטים?!" אמרתי לו עצבנית
"נו נוי את משקרת לי" הוא אמר והסתכל עליי במבט שמחכה כבר שאני אדבר
"תקשיבי השעה שלוש לפנות בוקר יש לנו הרבה זמן ואני לא אוותר לך בקרוב" הוא אמר והסתכל עליי במבט שבאמת נראה מתעניין
"טוב.." אמרתי נאנחת וסיפרתי לו הכל עם דמעות בעיניים
"אווו… אם את רוצה אני אשן איתך בחדר" הוא אמר וחיבק אותי
"לא אתה לא צריך" אמרתי מבטלת הכל
"טוב אבל כל דבר שאת צריכה את יודעת איפה למצוא אותי" הוא אמר וקרץ לי
"חיים שלי חתיך" אמרתי וחיבקתי אותו
~כעבור שלוש ימים~
"רגע אז נפוליאון היה גמד והשטלת על כל אירופה?! פשיי כל הכבוד לו" שאלתי ואמרתי מופתעת למדנו היסטוריה זה מעניין כשג'ונתן מלמד ואספתי את השיער לקוקו
"כן… נוי תביאי לי רגע את היד אני רוצה להראות לך משהו" הוא אמר והושטטתי לו את היד. הוא תפס בכיף ידי בעדינות סובב את היד כך שגב כך היד כלפי הרצפה והרים את השרבול של החולצה בעדינות
"ממתי זה? " הוא שאל וראו את האכזבה בהבעת פניו
"מלפני שלוש שבועות והתחלתי וכמעט כל לילה עד לפני שלושה ימים" אמרתי לו והוא העביר את אצבעותיו בעדינות על החתכים שכאבו.
"זה כואב? " הוא שאל בלחישה
"רק כשנוגעים בזה חזק" אמרתי והסתכלתי על עיניו שטילו על החתכים.

נקודת מבט אושר:

"תאמת אני מתגעגע לנוי" אמרתי לדניאל
"תאמת גם אני" הוא אמר וגיחך
"חשבתי על זה בא לך שנעשה לה הפתעה נטוס אליה? " שאלתי אותו
"אממ בכיף מתי? " שאל אותי
"אני יכול רק השבוע כי אחרי זה יש את כל הבגריות של מועד חורף וזהה" אמרתי
"שיט אני לא יכול" אמר דניאל
"טוב אז לך לבד" הוסיף על דבריו
"אממ בטח אני יעשה לה הפתעה" אמרתי והזמנתי כרטיס להיום בלילה מחר בצהריים אני מגיע אלייה. נחתתי סוף סוף ונסעתי לפנימיה שלה.
"סליחה אתה יודע איפה נוי" שאלתי איזה ילד
"מי אתה? " הוא שאל
"אני אושר ידיד ממש טוב שלה מישראל" אמרתי
"היי אני ג'ונתן ואני הידיד הכי טוב שלה מהפנימיה ואמממ אני רוצה לספר לך משהו" הוא אמר הלכנו לשבת בצד והוא סיפר לי על כל הסיוטים וכמה קשה לה וגם שהיא חותכת. עמדו לי דמעות בעיניים לא ידעתי שכל כך קשה לה.
"איפה היא? " שאלתי אותו
"בבקשה אל תגיד לה שסיפרתי לך" הוא אמר
"אין בעיה תודה גבר" אמרתי לו. הוא הוביל אותי לחדר של נוי.
"תודה גבר" אמרתי לו ונתתי לו חיבוק גברי והוא התרחק מהחדר. דפקתי על הדלת.
"שניה" היא אמרה ושמעתי את הקול שלה שכל כך התגעגעתי אליו. היא פתחה את הדלת והייתה בשוק איך התגעגעתי אליה ממש היא ממש השתנתה נהיחתה יפה יותר אם זה אפשרי בכלל ורזה יותר.
"אז אין חיבוק? " שאלתי אותה
"אושר" היא צעקה שמחה וקפצה עליי. נכנסתי לחדר כשהיא עדיין עלי מחבקת אותי וסגרתי את הדלת מאחורינו. הלכתי למיטה והושבתי אותה מעליי.
"תקשיבי איזה שיר מהמם" אמרתי לה ושמתי לה את השיר חתכים של קטריקס שמארח את אלדור מריע.

http://m.youtube.com/watch?v=Q-E0jiwNTdY&desktop_uri=%2Fwatch%3Fv%3DQ-E0jiwNTdY

(ממליצה לשים את השיר… תחפשו ביוטיוב או תשימו את הקישור לא יודעת עם הוא עובד… זה ממש חשוב :) )

תנו לי לספר לכם את הסיפור של רוני התנהגה כמו כולם אבל ראו בה את השוני , לא לא ילדה רגילה בסה׳כ רוצה לראות אור בקצה המנהרה מגיל קטן האוכל לא שיחק אצלה תפקיד כי כל מה שנכנס לפה שלה בסוף נגמר בקיא קוראים לזה בולימיה מחלה שאין לה סוף וכשרע אז היא חושבת איך את הבעיות לחתוך מתי יגיע כבר הסוף חם לשים בקיץ קפוצ׳ון רק שלא יראו סימן והדם שזורם לה על היד היא לא יודעת שתזוזה לא נכונה וזה נגמר היא לא יודעת לא רואה ולא שומעת היא נועלת את הדלת של החדר ודומעת היא נקרעת כמו החתכים זה עוד מעט נגמר נשארו כמה מילים הסוף כזה ברור יש תפנית בעלילה היום רוני כבר נהייתה ילדה גדולה היא התגברה על המחלה ושינתה את החיים רוצה להעביר את הסיפור שלה לאחרים. 
היי , אני רוצה לעבור לסיפור הבא של אור מכל הסיפורים שקיבלנו זה למה לקחנו את שלו קוראים לו אור מוזר שהחיים שלו בחושך הוא איבד את ההורים לפני חמש שנים בערך גר אצל הדודים ואין לאן לברוח כשהדוד שלו מפוצץ אותו ולא נשאר לא כוח בבית ספר הא המוזר של השכבה אוכל בשירותים כי שמה אפ׳חד לא יגע אפ׳חד לא ירביץ אפ׳חד לא ידחוף אפ׳חד לא יתקוף שמה הוא לבד הוא יכול לחתוך בלי שמישהו ידע אבל מה זה משנה למי אכפת אם הוא יהיה או לא יהיה לפני כמה חודשים כמעט היה הסוף קשרו אותו אל הגדר כשאחד הכניס אגרוף לפנים שלו נשברו המשקפיים איך הוא יתמודד איך יחזור עכשיו לבית אז הוא לקח את הסכין עכשיו זה יגמר ואז מישהי הגיעה מה אכפת שתסתכל והיא רצה ועצרה אותו כשהוא צועק לה ׳ למה מי אני בכלל ולמה באמת אכפת לך ׳ היא שינתה לו את החיים לימדה מה זאת אהבה והיום הם ביחד כבר כמעט חצי שנה. 
היי , הסיפור שלי ממש מורכב קוראים לי רן זה הסיפור על המלחמה שלי בסרטן התקופה הזאת גמרה אותי לא נשאר לי כלום לא חברים לא תקווה ולא שיער זה בא בבום כאבים דימומים חום ושיעולים עברתי מהמיטה בבית למיטה בבית חולים זאת מלחמה כל כך קשה והדבר שהכי שבר זה כשראיתי חתכים על הידיים שלך בר זוכרת? שכבתי במיטה לא בכיתי לא רציתי שתיראי כמה ניסיתי להסתיר את הדמעות להפסיק את התמונות שרצות אצלי בראש הפחד לאבד אותך שוב איך אני מסביר לך בלעדייך אני כלום אמרת לי להיות חזק אבל חתכת לי את החיוך אני שפוך אני איתך בזכותך אנ׳לא נחלש את היחידה שהייתה כאן שגילו לי את הסרטן ואת דאגת ותמכת והחזקת לי את היד ולא עזבת אם וויתרת על עצמך אני לא מוותר עלייך אני רק רוצה שתדעי אנ׳לא אחיה פה בלעדייך. 
כשהחלטנו לעשות את השיר הזה לא חשבנו שזה יגיע לסדר גודל כזה מאות סיפורים שקיבלנו הלוואי והיינו יכולים להעביר את כולם אנחנו רק רוצים שתלמדו לאהוב את עצמכם כמו שאנחנו אוהבים אותכם. 

הסתכלתי עליה וראו דמעות בעיניים שלה. החזקתי היד שלה והרמתי לאט לאט לראות את החתכים.
"למה עשית את זה?? למה לא ספרת לי יכולתי לעזור לך למה? " שאלתי אותה חצי לוחש מסתכל על היד שלה ומעביר לאט את האצבעות על החתכים בידיים. ונוי רק בכתה כאב לי לראות אותה ככה לא רציתי יותר להשאיר אותה רציתי אותה קרוב אליי לדעת שאני יכול לשמור ולהגן עליה.
"אני נשבעת לך שהפסקתי" היא אמרה בוכה ואני וחיבקתי אותה חזק חזק
"אני סומך עלייך שלא תעשי את השטות הזו שוב" אמרתי ונישקתי את קוקוד ראשה.
"אתה תשמור עליי" היא אמרה
"אני יודע למרות שזה יהיה קשה מרחוק" אמרתי לה
"לא אושר אני רוצה לחזור לארץ" היא אמרה
"את רוצה לחזור איתי?!" שאלתי אותה מופתע
"כן אם זה בסדר מבחינתך" היא אמרה
"בואנה יא מפגרת ברור שכן! " אמרתי שמח
"טוב תזמין כרטיס טיסה גם לי" היא אמרה וניגבה כמה דמעות
"בכיף" אמרתי לה
"ואושר" היא אמרה
"כן? " שאלתי
"תודה השיר באמת עזר" היא אמרה
"בכיף" עניתי לה…