זאבה פרק 42

"על תדאגי" שמעתי את קולה של שוגר מאחורי. הסתובבתי בכדי לראותה היא עמדה מולי, בתלבושת הבית ספרית חצאית קצרה עם קפלים בצבע אדום, חולצה מכופתרת לבנה ועליו ז'קט שחור של בייסבול גם שרוולים אדומים. אך ז'קט הבייסבול לא היה רגיל הוא היה כמו ז'קט בייסבול רק שזה היה ז'קט של בית הספר עם הסמל עליו ג'יימס מון ופני זאב המוקפים שניהם בעיגול. "סוף סוף הגעתם," אמרה שוגר בחוסר סבלנות. לא הבנתי איך היא יודעת. " אוי שוגר את תמיד היית כזאת חסרת סבלנות וכזו קוץ בתחת?" שאלה בהיתגרות ניילה שלפתע צצה מהפינה ומאחוריה המפרי מתיישב באור השמש על הספסל. "רגע מה?" שאלתי בחוסר הבהנה. "מה מה?!" שאלה ניילה בחוסר סבלנות והתפרצה עליי בפנים זעופות. "מתי תפסיקי להיות כזו נודניקית ותתחילי לנסות להבין מה הולך פה לבד?!" צקעה עליי ניילה והסתובבה לדרכה…… הסתובבתי לאחור. הבטתי במבט חטוף במקס והתחלתי ללכת. כל הפנטזיות שפינטזתי לעצמי לפני רגעים ספורים שבו אוכל לשבת עם מקס לבד נעלמו ורק בושה הייתה במקומה. "לאן את הולכת?" שאל אותי מקס בעדינות ועצר אותי מללכת בכך שהחזיק בידי. "הביתה" השבתי לו בעודי עם ראש מורכן מטה מבויישת עד עצם. הרגשתי את מקס מרפה מידי ואז שוגר חוסמת את דרכי, הסתכלתי עליה בלי שום רגש בעייני והיא הסתכלה עליי במבט מתוחכם. "עם את רוצה ללכת הביתה את תצטרכי את זה" אמרה שוגר בקול שמח והביא לי באנקה תיק ענק של טיולים. "עם שואלים איך היה אז היית בטיול בטבע עם הכיתה תגידי שהיה מאוד כיף ותחרבשי משהו….. אה ו!" אמרה שוגר בהפתעה שנבהלתי. "אנחנו טיילנו הרים והעליות היו קשות" "באמת?" שאלתי אותה כלא מאמינה. "בטח!!!!!" אמרה שוגר ועצרה. "שלא" אמרה ושתה פרצוף -_- וכמובן שאני החזרתי פרצוף, את אותו הפרצוף. לקחתי את התיק והתחלטי ללכת לכיוון שאר היציאה הסתכלתי לרגע עוד פעם אחת על פניו של מקס. ראיתי אותו עומד שם ללא ניעה, ומסתכל עליי במבט ללא רגש. הרגשתי את עצמי נשברת מבפנים, לפתע מאחורי ראיתי את השיחים תחילים לזוז ואז את שרה וג'פרי נוחתים מן שער המעבר. החזרתי את מבטי לכיוון שער היציאה. וחשבתי לעצמי בבכי פנימי. 'איך אתם בנים עם מגעיל ומטופש משחקים ברגשות של בנות, רגע אחד אתם הכי רומנטיים שיש מקורבים אלייך מראים לך אהבה ואז ברגע אחר הם פשוט חסרי רגש, מגעילים, פוגעים, הם רומסים אותך כמו עדר של תאואים…… ואת האריה המסכן חסר היכולת להמלט משם. ומרגיש את הסוף המר בפיך יודע מה הדבר הבא שיקרה' הלכתי לבד ובדרך עברה מכונית עם בחורים צעירים שבגילי וצעקו לעברי "איזו כוסית את!!!!!!!! תחפשי אותי בפייסבוק ג'ייק דויין!!!!!!!!!!!!" "מפגרים" לחשתי לעברי. זה עודד אותי כי הבנתי שעם זה לא מקס כנראה שבאמת אהיה עם ניק או שאפרד ממנו ואחפש לי משהו אחר……. הגעתי לגינת הבית לפתע הפאלפון שלי ציפצף בגלל הודעה שקבלתי, "מי זה?" מלמלתי לעצמי 'מספר לא מזוהה הא? מעניין מה הוא או היא רוצה…..' פתחתי את ההודעה במהירות מתוך הרגל בגלל שבשנים הללו התכתבתי הרבה עם בנים ובנות מהכיתה. ' בערב אני אוסף אותך תתלבשי יפה אבל לא בשמלת ערב אלא יום יום' "מה לעזאזל?" מלמלתי לעצמי שנית והכתבתי לו בחזרה. 'מי אתה?' התיישבתי במדרגות הבית ומיד אחרי שנשלחה ההודעה נפתחה הדלת. זה היה ג'ק אחי הגדול. הוא לבש בוקסרים שהבליטו את מקומו הפרטי וחולצת טי-שורט לבנה עם ציור אנימה של בחורה עם כנפי מלאך ודרזן נוטף דם ממנו. "מה את עושה כאן? כנתסי לבית…." אמר ג' בעייפות. "ישנת עד עכשיו?" שאלתי אותו בצחקוק….. "כן….. אני בן אדם עייף" "האהאאהאהא" צחקתי ועליתי במדרגות התגעגתי לחדרי זרקתי את התיק בפינת החדר ונשכבתי במיטה. לפתע נשמע הצלצול של ההודעה פתחתי את ההודעה. 'את לא מזהה אותי? אוץ' הכאבת לי הרגע' 'האהאה אז תגיד כבר מי אתה' אמרתי.
כעבור חצי שעה……
עדיין לא השיב לי הודעה מי הוא 'ההה כנראה סתם סטוץ' אמא הכינה עוף וסלט התיישבנו כולנו סביב השולחן סיפרתי להם 'חוויות' מן הטיול בהרים צחוקים שצצים לי בראש וכולי'. לפתע אני שמעתי את צלצול ההודעה מהחדר לא התייחסתי לזה וכעבור כמה דקות היה צלצול. משהו מתקשר עליי. סיימי לאכול הודתי להם ועליתי בריצה במדרגות לחדר סגרתי את הדלת ועניתי לטלפון. "הלו?" שאלתי בקול מתנשף. "היי" ענה קול גברי לפתע הקול חזר עליי הבנתי מי זה! "היי! מה קורה?" שאלתי בקול מתרגש שמחה שהוא התקשר. "בסדר ואת? את מוכנה כבר? אני בקרוב מגיע לאסוף אותך" אמר…….
ההמשך יבוא