זאבה שחורה פרק 24

פלייז תגיבו.
… שלפתי את החץ, הסתכלתי בו בעיון רב, עשוי מעץ, חלק, עם סמל השבט (טיגריס תוקף). החלק העליון עם החוד היה בשלבים. היה לו מתכת, בצורת טבעת ואז הגיעה הקצה שלו. הוא היה חד בצבע אפור בהיר. החלק האחורי שלו עם הנוצות היה צבעוני היה לו סדר של צבעים. אדום, שחור, לבן ואז אפור. לקחתי את הקשת בידי השנייה שהייתה חופשיה. גם שם הופיע הסמל. התרכזתי וחשבתי על המהלכים שהראה לנו ג׳פרי. מתחתי את החץ וכיווני לאמצע. שמעתי את כולם מתרכזים בי וג׳פרי שהתקרב כדי לבחון אותי יותר טוב. כיוונתי לאמצע מתחתי בשיא היכולת שלי את החץ ושחררתי אותו. זה היה מהיר הוא פגע תחילה כמעט בחוץ. ״לא נורא מידנייט עוד כמה נסיונות את תקלטי את זה ותצליחי יותר טוב, על תילחצי כחי את הזמן.״ אמר מסק בבטחה.
הוא חיזק אותי והביא לי את הכוח להמשיך לנסות. טוב לדעת שהוא תומך בי. הגבר שתמיד רציתי בחלומות שלי מאז היותי קטנה. וכעט הוא כאן מאחורי מסתכל עליי ומחזק אותי. ״אין לך סיבה לדאגה את תשתפרי בזה״ אמר ניק בקול חלוש. יתכן שאף אחד חוץ ממני לא שמע את דבריו.
לקחתי את החץ בפעם השנייה, השקט שרר בכל רחבי מתחם האימונים. כולם התקרבו כדי לראות יותר טוב. הרגשתי שמשהו עומד מאחורי. ריחו המתוק של מקס היה זה, הרגשתי את נשמותיו על עורפי. שהעבירו בי דגדוגים לכל המקומות בגופי.כיוונתי את החץ שנית מתחתי אותו בחוזקה ושחררתי שנית. הפעם הוא פגע באמצע. מקס התכופף וראשו נח על כתפי. ״הנה עצה קטנה, תחשבי כמו במשחק מחשב. כשאת משחקת את תמיד רוצה לפגוע באמצע אז את תמיד מכוונת כך שהחץ נירא כאילו מכוון קצת יותר למטה. ואז את פוגעת במטרה שאת רוצה.״ הוא אמר בלחש. הוא הרים את ראשו מכתפי והמשיך לעמוד זקוף מאחורי.הקשבתי לעצתו, מתחתי את החץ בפעם השלישית וכיוונתי קצת יותר למטה. כך שהחץ לא מסתיר את שדה הראיה שלי. מתחתי את החץ ושחררתי אותו בפעם השלישית. הפעם חייכתי והייתי מרוצה מהתוצאה. החץ פגע באמצע, עם זה היה טיפה יותר למטה וזה היה כמעט באמצע. כולם מחאו לי כפיים. מקס חייך ואמר בשמחה, ״אמרתי לך, כל הכבוד על ההישגים שלך״ וקרץ לי.
שרה חיבקה אותי חזק לחשה לי בשמחה. ״ידעתי שתצליחי.״ היא שחררה אותי ואז הגיעה איך לא ניק. אוי ואבוי לי רק הוא חסר לי. חייכתי חיוך מזויף ורצתי לחבק אותו, הוא נשק לי על הלחי ואמר בגאווה ובשמחה. ״ כל הכבוד לך, עם את תוכלי אשמח עם תלמדי אותי גם״ הוא חייך חיוך חזק ובוהק. ״כל הכבוד לך מידנייט אשמח שאחרי המלחמה תעזרי לי ללמד״ אמר ג׳פרי ותפח לי על השכם.
״מידנייט שנבקר עכשיו את הפצועה שלך?״ שאל מקס.
״כן, כן כן כן.״ אמרתי בשמחה. הוא החזיק אותי במותניי עם ידי החמימות ושם אותי על גבו. חיבקתי אותו חזק והכנתי את ראשי על גבו. התחלנו לדהור לכיוון בית החולים, מקס עצר והוריד אותי. הוא נהפך למות בן האדם והתקדם איתי באותו קצב. היינו צמודים אחד לשני כמו דבק ונייר. נכנסנו לבפנים והיה חשמל ומזגן. בדיוק כמו בעולם של בני האדם. הלכנו לעבר המזכירות. ישבה שם עלמה צעירה עם שיער שחור ופנים חיוורות. ״סליחה באיזה חזר נמצאת המטופלת בריג׳יט מנהלין?״ שאל מקס. ״רק רגע״ השיבה לו הנערה ופתחה מגירה עם תיקיות של שמות. היא הוציע אחת ופתחה אותה כול השמות התחילו באות בי. (בי זאת האות השנייה באלפבית בשפה האנגלית.). היא העבירה את האצבע שלה במהירות ועצרה באמצע. ״הנה בריג׳ט מנהלין חדר 322 קומה 2 ״ השיבה הנערה וחייכה. ״תודה״ השבנו מקס ואני. הלחנו לכיוון המעלית וחיכינו שתבוא ברגע שנכנסנו ודלתות המעלית כמעט נסגרו פרצה למעלית……..
ההמשך יבוא