זאבה שחורה פרק 44

….לא יכול להיות, חשבתי לעצמי בראש נדהמת ממראה המכונית המפוארת. מאיפה הוא השיג אותה? הוא גנב אותה?! חשבתי לעצמי לא מבינה. פניי חייכו, חיכיתי בסבלנות שיאט את המכונית ויתן לי להכנס, ראיתי אותו מחייך, חיוך קטן ועקום רק על חצי פניו השמאליות. מקס האט את המכונית והורא לי להכנס, רציתי להתיישב לצידו בכסא הקדמי אך לא היה לי מספיק אומץ והתיישבתי מאחורה בכסא האמצעי מבוישת. יופי מידנייט נהדר… אוח מטומטמת שכמותי. מקס פתח את עיניו, ״למה שלא תשבי מקדימה לידי?״ שאל מקס חסר הבנה, ״אה בטח״ אמרתי מחייכת. יש לי מזל… אח רק הפעם חשבתי לעצמי בראש. הנסיעה למקום הייתה שקטה ומביכה לפעמים לכמה רגעים נעצתי מבט בפניו השלוות על עיניו החומות הנועצות מבט בכביש, מרוכזות.

״היי המפרי תזדרז אני לא רוצה להמשיך לחכות!״ צעקה ניילה בעודה יושבת על מוסטאנג מחכה ליד מון הזאבה שעליה רכב המפרי. מוסטאנג היה חסר מנוח ורקע ברגלו האחורית בצד שמאל רוצה לצאת לדרך. ״אני בא אני בא תרגעי ניילה רק לקחתי איתי כמה נצים״ אמר מקס בעודו יוצא מבתיהם ושני נצים חומים בעלי ראש לבן יושבים משתי צדי כתפיו. ניילה גלגלה את עיניה בערובותיה. ״למה אתה צריך נצים למען השם!״ ניילה צחקקה בכעס רם, ״עם רוצים ליצור קשר שולחים את מוסטאנג או מון אחרי הכל למה יש להם כנפיים? ליופי?״ שאלה ניילה שאלה שמובנת מאליו לשניהם, ״למה יש ניצים? אני אגיד לך למה, לא רק לציד ארנבות אלא גם ליצירת קשר מסווא שלא יחשדו בנו.״ המפרי אמר בקול רגוע ועל פניו ניכר מבט ניצחון, ניילה השפילה את ראשה מטה והורתה למוסטאנג לזוז, המפרי וניילה רכבו על חיות המחמד שלהם בדקו את השטח האווירי בודקים שהשטח שלהם נקי מאויבים וחיות ואנשים לא רצויים. ניילה לקחה את אחד הניצים איתה. הנץ נעץ את ציפורניו בכתפה החשופה לתוך בשרה ניילה לא הגיבה אך הרגישה את הכאב. בעוד מוסטאנג דואג לטיסה שלהם ובודק את השטח גבוהה המפרי ומון בודקים את השטח יותר למטה קרוב לצמרות העצים. ניילה שלך מסר ושלחה את הנץ לדרכו. הנץ עף לתוך בעצים מחפש אחר הנמען.

״הגענו אמר מקס בחיוך״, ״יאיי״ אמרתי נרגשת. נראה כמו אולם, הוא לקח אותי לסרט? הצגה? אבל זה לא משנה כל עוד אני איתו, ראיתי אוטובוס ענק עובר בחנייה נכנס לשטח פרטי וסגור, על האוטובוס היה שם הלהקה האחת האהובות עליי, black stone cherry פתחתי את הפה והתחלתי לבכות מקווה שהאיפור לא נהרס, ״מקס זה מה שאני חושבת שאני?״ מקס חיבק אותי חזק ותפך על ראשי, ״אני מקווה מאוד שזה מה שאת חושבת״.
ההמשך יבוא מחר בלילה ;)