זאבה שחורה פרק 46

עברה עוד שעה עד שתורינו כבר נראה באופק והאור בקצה המנהרה התחיל לגדול.

אחרי שמקס קנה כרטיסים עבור ההופעה התקדמנו לעבר האולם, כאשר הגענו לאולם ראיתי את האנשים מתרגשים ומוכנים ואת הלהקה מציצה מבעד לוילונות המוסטים, מסתכלים לעבר אנשי הבמה המתקינים ומסדרים את הכלים שהיו מוכנים. הבטתי מסביבי ורובם היו בנים בסגנון לבוש ושיער מטורף כמו שאני חולמת להיות אחת מהם, אחת מהזן שלהם. ראיתי לפתע בחור שנראה כבן שמונה עשרה עד גילאי העשרים, נועץ בי מבט, הוא היה בגובהה בינוני עם שיער כחול, לבושו היה בחולצת טי-שורט קרוע של הלהקה וגינס חכול ככה עם נעלי אול-סטאר שחורות, 'הוא כזה מגניב בצורה מטורפת…… תן לי להיות אחת מהזן שלכם!' חשבתי במוחי בצעקת זעקה לעבר הבחור.
מקס הסתכל עליי וראה אותי נועצת את מבאי בו והוא נועץ את מבטו בי גם כן. לא נתתי הרבה חשיבות באותו רגע למקס והייתי מתוך עולם חלומותי כאשר הזן שלי בכל עבר ולא נחשב לפריק משוגע או מטורף, 'בשמחה רק מתי את רוצה? יום ראשון בבוסטון אולי?' שמעתי כל גברי מדבר אליי. הסתובבתי לא מבינה מה הולך כאן במבט מבולבל, "אמרת משהו מקס?" שאלתי בבלבול, "לא" אמר מקס בפשטות,
הסתכלתי לעבר הבחור וראיתי אותו מחייך, חיוך מרושע ובאותו רגע עינייו נצצו בצבע זהוב ומהפנט. לא ידעתי מה לומר וחשבתי על הרבה משפטים אך אפ אחד מהם לא נשמע לי כמשפט חכם באותו רגע. 'וואו וואו וואו תעצרי את עושה לי כאב ראש' שמעתי את הקול הגברי שוב פעם והבחור עשה פרצוף חמוץ וכיווץ את עינייו. הבנתי שזה הבחור ורק חשבתי 'זה אתה? מה אתה?' חשבתי בקול מולחץ, 'תרגעי ילדונת אני לא נושך' חשב הבחור בצחקוק, 'טוב עדיין לא נושך' אמר הבחור שוב פעם אך הפעם ברצינות. כאשר מוסיקת הרוק התחילה להתנגן הוא סיבב את מבטו לעבר הלהקה,

אחרי שההופעה נגמרה לא הצלחתי להוריד את חיוכי מפני, חבקתי את מקס כהוכרת תודה אך המשכתי לעקוב עם עיניי על הבחור. 'מה שמך? מה הכוח שלך?' חשבתי בצעקה. הבחור נעצר לרגע והמשיך ללכת, 'טלפת, קורא מחשבות שולט דם את יכולה לקרוא לי איך שבא לך אבל אני מזן חלש מאוד של מכשפים' חשב הבחור ברוגע, 'ריח הכלב מציף אותך חמדתי את אשת זאב. שמי הוא כאוס' אמר הבחור ברשלנות. 'מכיר את ניילה?' חשבתי בחיוך. 'מי לא' אמר ונעלם משדה ראייתי.

"השטח פנוי" אמר ניק לניילה בעודו קורע ברך ומוריד את ראשו בכבוד, "יופי אתה רשאי לנוח עכשיו" אמרה ניילה ברצינות, מוסטאנג ישב על שתי כתפיה כמו צעיף של טיגאיס קטן ולבן, שרה הגיעה בריצה לעבר ניילה מתנשמת, "ראיתי משהו כשהלכתי לעבר הנחל לשתות מים, מן ערפל שחור הופיע ועיניים אדומות זוהרות הסתכלו עליי ברשעות!" מעקה שרה בלחץ, ניילה הלכה לעבר הנחל בכעס שועטת בכבדות לשם, "תקראי להמפרי אמרה בכעס, שרה רצה משם במהירות הערפדית שלה ונעלמה לעבר כפר המלחמה שלהם, ניילה הסתכלה בצדדים ומוסטאנג נהפך לגודלו המלאה, הוא היה גבוהה בערך כשלושה מטרים, גופו היה גדול ושרירי הוא היה דרוך, שואף את הריחות לראותיו מחפש לסימן הכר של אלכס ניילה נדרכה ויצאה לעבר היער האפל, "אלכס תפסיקי להתחבא בצלילים ובואי תנסי לעשות את מה שברצונך כבר מגיל קטן!" צעקה ניילה בכעס, "תנסי לקחת את מקומי ולהיות אלפת הירח" אמרה ניילה בכעס, רשרוש עלים של רוח נשמע והאור בקושי חדר ליער, "אני אקח את מקומך מתי שיתחשק לי בזמן שמתחשק לי" אמרה אלכס ודמותה האנושית הופיע, שיער שחור חלק וארוך עד המותניים, עור לבן ועיניים ירוקות וכהות. "כל קטע הנבואה הזה זו סתם שטות! היא לא יכולה להרוג פרפר מסכן והיא רוצה להרוג אותי? בחלומות שלכם!" צעקה אלכסה בכעס, ניילה שילבה את פניה והסתכלה עליה ברוגע, "נכון צודקת גם אני לא מאמינה שגור כלבים מסכן יהרוג אותך אז חבל על זמני בואי אני פשוט אחסל אותך כאן ועכשיו!" צעקה ניילה בזעם, היא קפצה וציפורניי הרעל שלה נשלפו כמו של חתול, אלכס השתנתה לדמות הרפאים הערפילית והשחורה שלה ורק עיניים אדומות היו, היא ריחפה משם ורק קולה נשמע, "אני עוד אהרוג אותך מפלצת מעורבת שכמותך" קולה של אלגסה נשמע כלחישה כועסת, אך אלכסה לא טעתה כיוון שניילה הייתה חצי אשת זאב וחצי אשת טיגריס, כלב וחתול כאחד, קטלנית יפה ובילתי ניתנת להריגה, ניילה גיחכה ויצאה מהיער בשלבות, המפרי ומוסטאנג ישבו על הדשא ליד הנחל וחיקו לבואה, ניילה קפצה מצד היער האפל ועברה את הנחל נוחתת בקלות על רגליה על שטח הטריטוריה שלה. "אז איך היא נראת?" שאל המפרי בדאגה עבור ניילה.

"תודה מאוד נהנתי" אמרתי למקס מפתח בייתי בשעה מאוחרת בלילה, הבית היה חשוך והרחוב שתק. "גם אני אמר מקס והלך לעבר מכוניתו, "לילה טוב" שניהם אמרו בבת אחת ומידנייט נכנסה לביתה. היא עלתה בשקט ובמהירות לחדרה פשטה את בגדיה ונקתה את פניה מאיפורה לבשה פיג'מה ונשכבה על המיטה עם חיוך על הפנים, 'כבר הולכת לישון? מה את בת שתיים?' שאל כאוס דרך המחשבות אל מידנייט.