זאת אני עונה 2 פרק 14- סוף סוף

היא התקרבה אליי והחזיקה בצווארון חולצתי.
"הדבר הכי קטן, ואני ואתה גמרנו"
היא אמרה בקול תקיף כשעל פניי מרוח חיוך ענק.
"אין יותר בנות בעולם חוץ ממך.
אני אוהב אותך."
אמרתי תופס את מותניה מקרב אותה אליי.
"אני חושב ששמעת את זה ממני יותר מידי"
אמרתי מגחך.
"אז עכשיו תורי, אני אוהבת אותך יותר מהכל"
היא לחשה לאוזניי.
נישקתי את שפתייה וחיבקתי אותה חזק.
"אני צריכה להיכנס הביתה אז…"
קטעתי אותה בנשיקה תובענית וסוערת.
התנתקתי ממנה לאט מנסה לגרום לליבי לרדת ממאה עשרים.
"ביי"
אמרתי מחייך אליה כשנכנסה הביתה.
רצתי לביתו של בן, פותח את דלת חדרו בסערה.
"בן!"
צעקתי בהתרגשות.
הוא ורוני ישבו בחדרו צוחקים.
"מה קרה הפעם?"
הוא שאל כשרוני מצחקקת.
"אני ואלינור חזרנו!"
צעקתי בהתרגשות.
"ואוו!!"
רוני צעקה וחיבקה אותי.
"סוף סוף"
בן אמר בהקלה נותן לי מכה ומחבק את רוני.
"רגע אני רוצה לשמוע פרטים"
רוני אמרה בסקרנות והביטה בי קשובה.
בן הביט בי במבט מרמז והחנקתי צחקוק.
"אני יספר לכם כבר מחר אני חייב ללכת"
אמרתי והתקדמתי אל הדלת.
"ולא לשכוח להיזהר!"
קראתי אחריי ויצאתי לפניי שרוני תכה אותי.
שמעתי את רוני צוחקת מבעד לדלת ואז קולה נדם. כנראה בן הצליח להשתיק אותה בדרך שלו.
זה הרגע שחיכיתי לו, אחרי שנה,חודש וחמישה ימים. אני ואלינור סוף סוף ביחד.
נקודת מבט אלינור:
נשכבתי על המיטה מאושרת.
סוף סוף אנחנו ביחד. סוף סוף הצלחתי לסלוח לו.
וסוף סוף אני שלו והוא שלי.