זאת אני פרק 17 -'אבא'

"אמא את…"
אמרתי כשפתחתי את הדלת אבל עצרתי כשראיתי את האיש ששנאתי יושב בסלון עם אמא שלי.
"מה הוא עושה כאן?"
שאלתי את אמא שלי לא מביטה בו.
"אבא שלך רוצה לדבר איתך"
היא אמרה לי ברכות אך ראיתי את הלחץ בעיניה.
"אבא? אין לי אבא, ואם יש לי אז איפה 'אבא' שלי היה כשנולדתי, ואיפה 'אבא' שלי היה כשנשארנו לבד בלי כלום. ואיפה 'אבא' שלי היה ביום הראשון של כיתה א, ואיפה 'אבא' שלי היה כשישבתי בפעם הראשונה אצל המנהלת בכיתה ג והבטיח שיענש אותי. ואיפה 'אבא' שלי היה כשרציתי להירשם לסטודיו ולהתאגרף.
ואיפה 'אבא' שלי היה בתחרות הראשונה שלי , או כשהכרתי לך את החבר שלי , או שעברו פאקינג 16 שנה מהחיים שלי???"
אמרתי ואת המשפט האחרון צעקתי.
הוא היה בהלם.
"וזה היה מבוא קטן על מי אני, ומה אני חושבת על הרצון המפגר שלך לדבר איתי"
ירקתי את המילים מפי בזלזול.
"אני אבא שלך ואת תדברי אליי בכבוד!"
הוא אמר בקול נוקשה.
"אבא? אין לי אבא ואני ממש לא יודעת מה אתה רוצה מהחיים שלי אז תעוף מכאן!"
צעקתי מהדקת את אגרופיי.
"אני רוצה לדבר איתך עשר דקות לא יותר"
הוא אמר ברכות מזויפת.
"אני סופרת עשר דקות ואחרי זה אתה עף לי מהחיים!"
אמרתי בתקיפות.
ישבנו בבית קפה, אני והאיש הזה.
"אז… את מתעסקת באיגרוף?"
הוא שאל מחייך חיוך מאולץ.
גלגלתי עיניים.
"יש לך עוד שש דקות"
אמרתי והסתכלתי על השעון.
"אלינור…"
הוא אמר באותו טון של הרכות המזויפת.
"חמש"
אמרתי בקול תקיף.
"אני יודע שאת לא מחבבת אותי וזה בסדר גם אני לא מחבב אותך, אבל אני צריך כסף, ואם תבקשי אותו מאמא שלך אני מבטיח שאני לא מתקרב אליכן יותר"
הוא אמר בקול מאיים.
ישבתי בהלם.
התחלתי לצחוק. פרצתי בצחוק מתגלגל.
הוא ישב המום.
"מי אתה בדיוק, חתיכת זקן עלוב, שחושב שהוא יכול לאיים עליי? אני האחרונה, שתיפול בפח שלך.
אני מכירה פתטים כמוך , אתה אומר שתעזוב אותנו אבל אחרי כל פעם שהכסף ייגמר על אלכוהול וסמים, אתה תחזור ותבקש עוד. ואני רק בת 16 אבל אתה לא תאמין מה ילדה בת 16 יכולה לעשות לזקן עלוב כמוך אם רק תחשוב לחזור לי לחיים ככה, אז תעשה לי טובה ותעוף לי מהחיים!!!"
את השורה האחרונה צרחתי וכל הבית קפה הסתכל עליי .
הוא ישב שם קטן ועלוב.
"ואתה לקחת לי שתי דקות יותר,אז תחשוב איך אתה מחזיר לי שתי דקות מהחיים"
אמרתי בשקט והלכתי משם.
בחיים לא הייתי כל כך גאה בעצמי.
"את יודעת שאני אוהבת אותך? את הדבר הכי חשוב לי בחיים"
אמא שלי אמרה לי וחיבקה אותי.
"אני יודעת אמא"
אמרתי מחבקת אותה.
"אני לא מאמינה,אני אמרתי לך לדבר איתו כאילו כלום, אני מרגישה…"
קטעתי אותה.
"טוב שעשית את זה אמא, כי הבהרתי לו שאם הוא הולך לחשוב על זה שוב , הוא לא ידע מאיפה זה בא לו"
חייכתי.
"אני אוהבת אותך ילדה שלי, מאוד מאוד"
היא חיבקה אותי חזק.