זאת אני. רק אני. -פרק 3

הפרצוף שלו היה תקוע באשלי.

"זה לא יפה לבהות!" מיקה אמרה וקטעה את מחשבותיי
"מ..ה..? לא בהיתי בכלל." הגבתי
"כןכן שמענו עלייך" אמה הוסיפה ומיקה צחקה
"אז מי זה??" שאלתי באדישות אפילו שהייתי בהתרגשות ורציתי לדעת הכל.
"זה.. זה דניאל.. הוא מכריח את כולם לקרוא לו לירי." מיקה אמרה
"הוא דיי חדש כאן ולא מבין את החוקים של המקום.." רועי הוסיף
"אז אשלי קפצה על ההזדמנות. ותפסה לעצמה מישהו חדש" אמה הוסיפה "אתה מאמין שפעם אתה היית כזה??" היא שאלה את רועי והוא קפץ
"בחיים לא הייתי חוזר על זה. במיוחד שיש לי אותך" הוא הסתכל על אמה
"אוי אוי שקט שניכםםם." מיקה קטעה
"אז תעצמי עיינים." רועי הגיב "ומה איתך ביי? חבר? משהו? " הוא התעניין
"אממ לא ממש" עניתי "אבל יש תקווה.." הוספתי והסתכלתי עליו

אחרי השיחה שלנו המשכנו לראות את הביהס..
ראינו אנשים ודברים חדשים. זה מרגיש דיי טוב שיש לך חבורה כזאת חשבתי.. יש לי מזל.
באותו זמן ניהיה כבר ערב, ושם יש כיבוי אורות בשעה 9 וחצי. זה אומר שבשעה הזאת כולם חייבים להיות בחדרים. מיקה אמה ואני נכנסנו לחדר רועי היה קצת מבואס אחרי שהאחראית על החדרים גירשה אותו.. והוא עשה הצגה שלמה על זה שהוא אולי לא יראה יותר את אמה בחיים.
אחרי זה המשכנו לדבר.. על הרבה דברים.. על החיים הישנים שלי, ההורים שלי, המחשבות על הביהס..

"אז עכשיו בוא נדבר על הדברים המעניינים באמת!" אמרה מיקה
"מה את חושבת על דניאל?" אמה ישר קלטה את מיקה
"דניאל?? אה אה לירי." אמרתי "כן הוא נחמד.."
"הוא לא תמיד כזה" מיקה אמרה
"אע?" שאלתי בלי הבנה..
"מיקה מתכוונת שהוא בלי מלתעות הוא דיי נחמד בסךהכל" אמה אמרה
כולנו שתקנו.
שתיקה טובה.
לא הצלחתי להירדם..
כל הזמן חשבתי על השיער החום שלו.
העיינים החומות שלו.
העגיל בגבה.
הוא סיקרן אותי.
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.