זהוו ! זה הסוף של העונה הראשונה ! עוד מעט אני יעלה לכן את הפרק הראשון של העונה השנייה שמבטיחה לכן, תהיה פי 10000 יותר מעניינת מהעונה הזאת 3>

' זאת לא סתם אהבה ' פרק 10

זהוו ! זה הסוף של העונה הראשונה ! עוד מעט אני יעלה לכן את הפרק הראשון של העונה השנייה שמבטיחה לכן, תהיה פי 10000 יותר מעניינת מהעונה הזאת 3>

" יפה שלי, הכל בסדר? " שאל ליאם, מביט בי, בחיוך דואג ואכפתי.
" תגיד…מה אתה אומר על ילדים? " שאלתי לפתע
הלב שלי דפק בחוזקה…

פרק 10: ~ מרתוון 90 לייקים לדף בפייסבוק ~ חלק 8 ~ פרק אחרון לעונה ~
" ילדים..? " שאל ונעצר לרגע, מביט בי.
הנהנתי, מחכה כל כך לספר לו שאני בהריון !! שיצרנו חיים ! יצרנו חיים בעזרת האהבה שלנו !
" ילדים זה..אחלה דבר.. אני אוהב ילדים ו..זהו.." שאל, חושב לרגע.
" טוב אז יש לי משהו לספר לך " חייכתי אליו.
" מה קרה? " שאל, מביט בי בחיוך קטנטן ומודאג. חיוך שבקושי אפשר לראות.
" אני..אני בהריון.." חייכתי חיוך קטן, חיוך מצפה למשהו טוב שימשיך מפה.
" מ..מה? " שאל בשקט, מביט בי המום. הוא פשוט הביט בי, החיוך שהיה לו לפני שנה נמחק, לגמרי.
" מה קרה ליאמי? " שאלתי, מלטפת את ידו בדאגה.
" את א..את..ב..בהר..י..ון? " הוא גמגם, מבט המום על פניו, כאילו מנסה לעכל את הבשורה.
" כן..ליאם..אני בהריון.." אמרתי, מתרחקת ממנו מעט ומניחה את ידי על בטני. מן אינסטינטק.
" פאק ! איך לעזאזל את בהריון?! השתמשנו באמצעי מניעה, השתמשת בגלולות ! איך?! " הוא התפרץ ברגע אחד. נבהלתי. התאכזבתי. לא חשבתי שזאת תהיה התגובה שלו.
" אני לא מבינה למה אתה מגיב ככה ! זה שלנו ! אנחנו יצרנו חיים בעזרת האה-" נקטעתי על ידי ליאם בכעס. " מה יש לא להבין?! אני לא מסוגל, אני לא יכול לגדל עכשיו ילד למען השם ! " צעק, תופס את ידי בחוזקה, מצמיד אותי אליו. בחיים לא חשבתי שהוא יתנהג ככה.
" ליאם..אתה מכאיב לי.." אמרתי, עם דמעות בעיניים שהולכות להתפרץ כל כרגע.
" מתי הספקת בכלל להיכנס להריון?! איך?! " הוא צעק.
" אנחנו שוכבים כל שבוע שבועיים מה ציפית?! " צעקתי עליו בחזרה.
ופה..? פה נשברתי, הדמעות התפרצו ממני בבת אחת.
" טוב..ששש..קטני יהיה בסדר..הכל יסתדר " אמר, מחבק אותי בבת אחת.
" מה..? מזתומרת הכל יסתדר? " שאלתי בשקט, בוכה על החזה השרירי שלו.
" הכל יסתדר, אני ישלם ויעזור לך בכל מה שתרצי כשתעשי הפל-" התחיל להגיד אבל קטעתי אותו בצעקה, מתרחקת ממנו, מהמגע שלו בשנייה אחת.
" סליחה?! מי אתה בכלל שתחליט אם אני יעשה הפלה או לא?! " צעקתי עליו.
" אוי טיפאני תעשי לי טובה ! את סך הכל בת 21 ! ואני בן 22 בשיא של הקריירה שלו ! איך נצליח בכלל לגדל תינוק?! זאת אחריות טיפאני ! לכל החיים ! את לא יכולה להתייאש באמצע ולעזוב כאילו הוא בובה או משהו ! ומה איתי? אני עכשיו בשיא של הקריירה ! אני לא מוכן להיות אבא עדיין ! " צעק.
" אתה פשוט אידיוט " סיננתי בשקט, בוכה, המומה מכל מה שקרה כאן הרגע.
" טיפאני, אני לא מתכוון לגדל עכשיו ילד " אמר.
" מה אתה אומר " אמרתי בזלזול.
" שאו שעושים הפלה או ש.." התחיל להגיד, אבל השתתק.
" או שמה? " אמרתי עצבנית.
" או שזה נגמר " אמר.
" אתה..אתה חתיכת בן..ז..זונה.." אמרתי, מתחילה לבכות.
" לא..קטני.." התחיל להגיד מיד, בחרטה.
" אתה זורק אותי? ב..הריון..? " אמרתי, בקול שבור.
" לא טיפאני..בייביי.." אמר, מנסה לעזור לי לקום מהרצפה אחרי שנפלתי עליה חסרת כוחות, בוכה בהיסטריה.
" אל תיגע בי " אמרתי, קמה מהרצפה לבד.
" בייבי.." אמר, מנסה לחבק אותי.
" אני בוחרת בתינוק, זה נגמר בינינו ליאם " אמרתי בקרירות…


תגובות (1)

אומיגד מה ! לאאא!
תמשיכייי

30/12/2013 09:15
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך