זהב לבן | 7(מיקוש, אחרון)
אני פוקחת את העיניים, למיטה שאינה שלי.
אני מנסה להיזכר במה שקרה לילה קודם ונתקלת בכאב ראש עצום. אני מכחכחת בגרון ומסתכלת לצדדים.
הוא יושב על כיסא בר גבוה ומעשן על אדן החלון. פרנק.
"מה אני עושה פה?" אני שואלת אותו ומגרדת בראשי. העיניים נעצמות קצת בגלל האור החודר והכל מחוספס קצת בגלל השינה הממושכת.
"התעלפת… רוצה להתקלח?" הוא מציע ונושף עננת עשן החוצה. אני נאנחת ונושמת עמוק.
"יש לי בגדים?" אני שואלת. הוא מחייך וחוזר להסתכל דרך החלון. הוא מסמן לי עם האצבע על כיסא ועליו בגדים מקופלים.
"את רוצה שארד להביא לך תחתונים?" הוא מציע. תחתונים נקיות… לא יזיק, כן. אני מצחקקת ויודעת שהוא כבר הבין את התשובה.
אני קמה ולוקחת את הבגדים. הוא מפרגן לי בשריקה פלרטטנית, ואני צוחקת כתגובה.
אני ממהרת ותוך עשר דקות אני נהנית מהמים הקרים השוטפים את הלכלוך מגופי. אני מסתבנת, חופפת בשמפו היחיד שעמד שם.
דפיקה בדלת.
"מיקה?" פרנק קורא לי מבחוץ. הוא הביא את התחתונים? בדיוק בזמן.
"תניח מחוץ למקלחת ליד הדלת" אני צועקת. הוא צוחק.
אני נשטפת במהירות ויוצאת. אני פותחת את הדלת קצת ומושכת את התחתונים שטרח להביא. אדומות עם פסים שחורים וציור הזוי. אני צוחקת. נחמד.
אני מתלבשת בבגדים שלו, שגדולים עלי… מאוד.
אני יוצאת החוצה ותוך כדי מסתרקת .
"את רוצה להישאר?" הוא שואל. אני מרגישה קצת עייפה, ומהצד האחר…. הגעגועים לסבתא.
"אני חושבת שאלך לסבתא קצת…" אני עונה. הוא מחייך. הוא התחיל סיגריה חדשה או שרק נדמה לי?
"תהני" הוא מוסר לי. אני נועלת כפכפים שהשארתי אצלו לפני כמה זמן ויוצאת עם הבגדים בתוך שקית, שטרח לסדר לי.
עשר דקות ואני אצל סבתא.
אני לוחצת על הידית של הדלת, שנפתחת במהירות.
סבתא רואה טלוויזיה. אני מניחה את השקית וממהרת למטבח. אני בודקת בסירים. מרק עוף, המרק עוף של סבתא.
"זה נראה טעים…" אני מחמיאה לה בקול. היא מחייכת, חיוך שרק אני יכולה להרגיש.
"מה עם הטבעת, מתוקה? אוהבת?" היא שואלת, צוהלת. אני מסתכלת על האצבע אבל הטבעת לא שם.
אני מרגישה את הפאניקה מציפה אותי. אלוהים אדירים.
אני לא אספר לה.
זה יהרוג אותה.
אני אחפש את הטבעת!…
ימים חולפים אבל את הטבעת אני לא מוצאת.
הפאניקה רק עולה ולחצים בחזה מרבים לבוא.
אני מחליטה ללכת לסבתא, דבר שלא הרביתי לעשות מאז שאיבדתי את הטבעת.
אני מסתכלת עליה. הדלת נפתחת.
"מיקה" הוא קורא לי. פרנק.
אני מסמנת לו לשתוק. אני שומעת את הצעדים שלו מתקרבים.
"סבתא…" אני מתחילה. אני מרגישה את ידו החמה של פרנק מניחה לי משהו ביד. הטבעת?….
"תצאי איתי?" הוא לוחש לי. אני מחייכת.
אני מסתובבת ומטביעה לו נשיקה עמוקה.
כשאנחנו מתנתקים בשביל לנשום, אני שומעת את סבתא צוחקת ומוחאת כפיים.
השנים עברו.
והגיע הרגע. הוא הציע לי נישואים.
והטבעת, עשויה מזהב לבן.
וההצעה, בבית של סבתא.
סבתא קוראת לזה,
'תיקון מזהב לבן'.
זהב לבן…
תגובות (9)
מדהים מדהים מדהים!!!
תכתבי עוד סיפורים אפשר להביא דמות??
מושלם
טנקס אהובותיי 3'>
בטח, חופשי חיחי אני נהנית מזה
לאביוווו3'>
אפשר עוד אחד? D:
כבר התחלתי אהובה 3'>
הסתכלתי בסדר התגובות אז…..
מושלםםםם כול כךךךך!!
טנקס אהבתי!!!3'>
סורי שלא הגבתי עשיתי שיעורים והכל תודה תושה תודה על כל הסיפורים המושלמים יש לך כתיבה מדהימה!!!! לאב יו <3 ײַ
לאביוו אהובתי המושלמתת 3'>