זה אתה.. – סיפור על וואן דיירקשן פרק 10

התחלנו לאכול.
"וואו, טריש, כמה התגעגעתי לבישולים שלך!!" אמרתי לה בין ביס לביס.
"תודה מתוקה, התגעגענו אלייך" היא אמרה וליטפה את כתפי.
"גם אני" אמרתי לה בחיוך עצוב-שמח שכזה..
סיימנו לאכול.
"נראלי אני עולה, לחדר שלי,שהיה שלי, אני צריכה לקחת משם עוד כמה דברים, יהיה נחמד להיזכר בתקופה ההיא, התקופה הכי טובה בחיי" אמרתי אחרי שעזרתי לטרישה לפנות את הכלים.
"תהני מתוקה, קחי את הזמן" טרישה חייכה אליי.
עליתי לחדר.
וואו!! החדר נראה בדיוק כמו שעזבתי, המצעים בדיוק אותם מצעים!
המחשב שלי, הוא עדיין על השולחן ועדיין יש עליו את הפתקיות עם המטלות שהיו לי לאותו היום.
המראה שלי עוד תלויה על הקיר, הלקים שלי עדיין על המדפים, הבשמים, התכשיטים.
תבינו, לא לקחתי איתי הרבה דברים, לקחתי קצת בגדים ונעליים, לא לקחתי דברים ייקרי ערך חוץ מהסלולארי שלי, הרגשתי שזאת תהיה גנבה, או סוג של ניצול.
פתחתי את הארון הגדול שמונח שם בפינת החדר, הבגדים, מקופלים לפי צבעים, כמו שעזבתי אותם, הנעליים במגירות, וואו! הן באמת לא שינו כלום !!
הסתכלתי על הקירות, עדיין היה מצוייר עליהן הציור שאני וזאין ציירנו יחד, היינו בערך בני 10..
*פלאשבק*
"נו זאין! אתה מלכלך אותי! תפסיק עם זה ! " צעקתי על זאין שצייר על הקיר כמו מטורף.
"די שיר! זה הכי כיף ככה! נו תהני איתי גם!!" זאין צעק לי חזרה.
"חחחחחחחחחחחחחח זאין!! אני כולי מלאה בצבע!! עכשיו תורך" אמרתי צוחקת.
"לא! שיר שלא תעזי!! אמא !! שיר צובעת אותי ! אמא!!" זאין קרא לטרישה והיא עמדה והסתכלה עלינו, צוחקת.
*חזרה למציאות*
צחקנו, ציירנו את באני בגינה, הוא כזה חמוד, חתמנו את שמנו על 'יצירת האומנות ' המדהימה הזאת.
על הקיר שלא צבענו היו תלויות תמונות, המון תמונות! שלי ושל זאין ומדי עם גם ספא, וואליה, דוניה וטרישה היו בתמונות, אבל הרוב היו שלי ושל זאין ביחד, מגיל 5 עד גיל 16, עד שעזבתי.
התחלתי לבכות, אני לא יודעת אם זה מאושר, מהתקופה המדהימה הזאת! 11 שנים מדהימות! או שזה בגלל עצב, כי עזבתי אותם, דווקא כשהכי הייתי זקוקה להם !!
"היי באני, הכל טוב?" זאין נכנס לחדר.
"זי, אני, אני כלכך מצטערת שעזבתי, לא הייתי צריכה לעשות את זה" קפצתי עליו בחיבוק.
"היי, זה בסדר באני, אני הייתי אדיוט! זו לגמרי הייתה אשמתי!!" זאין חיבק אותי חזרה.
"לא, אני עשיתי שטות שעזבתי, הייתי צריכה לסלוח לך, לשכוח מזה, לפחות לתת לך להסביר" אמרתי.
"באני, תסתכלי עליי" זאין אמר והרים את ראשי עם האצבע, "זה לא משנה עכשיו! העיקר שאנחנו עכשיו יחד" זאין אמר ונישק אותי.
"אני אוהבת אותך" החזרתי לו נשיקה.
"גמאני אוהב אותך" הוא אמר וחיבק אותי חזק.
"אני רוצה לקחת את התמונות האלה, לתלות אותן אצלינו בחדר" אמרתי לזאין מנגבת את הדמעות.
"תתפרעי לך" זאין אמר וצחקתי קצת.
הורדתי את התמונות, אחת אחת, בעצב ובשמחה בו זמנית.
ירדתי חזרה למטה, כולם ישבו בסלון.
"אמרתי לאמא שלי, זה בסדר אנחנו יכולים לקחת אותן" זאין אמר וחייך אליי.
"תודה טריש" אמרתי לה וחיבקתי אותה, התיישבתי על ספה פנויה "אני רוצה לתת את הבגדים והנעליים שנשארו פה, והמחשב, והלקים והבשמים" התחלתי לומר.
"הו, זה בסדר את יכולה לקחת אותם מתוקה, זה הכל שלך" טרישה אמרה.
"לא, התכוונתי שאני רוצה לתת את הגדים שלי לוואליה, היא בדיוק בגיל שאני הייתי אז, וגם את הנעליים, המחשב דוניה יכולה לקחת, והלקים והבשמים, פשוט חלקו אותם בניהם, והכי הרבה תתנו לספא" אמרתי ודגדגתי אותה.
"תודה שיר" וואליה דוניה וספא קפצו עליי בחיבוק.
"זה המעט שאני יכולה לעשות אחרי שככה ברחתי לכן בלי להודיע כלום" אמרתי.
ישבנו עוד איזה שעה שם ודיברנו, צחקנו, וניזכרנו בזכרונות טובים מפעם.
"יאללה אמא, נרראלי נזווז, למרות שממש כיף לנו פה" זאין אמר לטרישה וחיבק אותה.
"תבואו שוב בקרוב" טרישה אמרה כשהתקדמנו לדלת.
"אל תדאגי, אני אגרור אותו לפה אם הוא יירצה ואם לא" אמרתי וצחקנו.
"ביי בנות, היה כיף לראות אתכן שוב" אמרתי ונופפתי להן לשלום בזמן שיצאתי מהבית לכיוון המכונית.
"ביי" הן נופפו לי חזרה.
אחרי דקה זאין נכנס גם הוא למכונית ואור ישנה בידיו. הוא שם אותה בכיסא שלה ונכנס למכונית.
"נהנת?" זאין שאל בזמן שהתניע את המכונית.
"מאוד, צריך לבוא שוב" אמרתי לו וחייכתי.
"אני מסכים איתך" זאין אמר והתחלנו לנסוע.
נרדמתי.
הרגשתי שמישהו מרים אותי, פקחתי טיפה את עיניי וראיתי את זאין מרים אותי ואת אור ושתינו ישנות.
מניח אותנו במיטה שלנו, חולץ לנו נעליים ונשכב ליידנו.
ככה ישנו שלושתינובחיד במיטה.
משפחה קטנה ומאושרת.
בבוקר התעוררתי, זאין ואור עדיין ישנו.
עוד שעתיים צריך להתייצב באולפן לצילומים של הקליפ.
צחצחתי שיניים, הסתרקתי והתחלתי להעיר את אור וזאין.
נישקתי כל אחד בלחי ולחשתי להם "אנחנו צריכים ללכת עוד מעט, בוקר טוב ישנונים שלי" .
"אני קם" זאין אמר חצי ישן,התיישב על המיטה, הוא ישב בערך דקה ואז שיפשף את פניו וקם לצחצח שיניים.
"אוריק מתוקה, בוקר טוב, היום את באה עם אמא ואבא לעבודה" אמרתי לה אולי.
"באמת?" היא אמרה בישנוניות.
"כן, בואי תקומי ונארגן אותך כדי שנוכל ללכת" אמרתי לה.
היא קמה והרימה את ידייה כמסמנת לי להרים אותה.
לקחתי אותה על ידיי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
הלכנו לחדר שלה, הלבשתי אותה ככה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63492130
שמתי אותה בחדר שתשחק בצעצועים שלה ובנתיים הלכתי להתלבש.
זאין התקלח.
לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63493623
"איזה יפה את " זאין יצא מהמקלחת כשרק מגבת עוטפת אותו מהמותן ומטה ומחבק אותי ממאחורה.
"תודה זי" אמרתי והסתובבתי ככה שעינינו נפגשו. התנשקנו.
"טוב יאללה, אנחנו צריכים לזוז, תתלבש" ציוויתי עליו אחרי שלוש דקות שהתנשקנו.
"טוב טוב" הוא ענה לי והלך לארון לבחור בגדים בזמן שאני הולכת לראות מה עם אור.
"אוריק? " אני שואלת אותה בזמן שאני נכנסת לחדר שלה.
"מה" היא אומרת שקועה בברבי שלה.
"כלום, רק רציתי לראות שאת פה" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אז, זזים?" זאין בא מאחורה מקפיץ אותי מבהלה.
"יואו! זי הבהלת אותי !! " צעקתי עליו והוא עמד וצחק עליי.
"מצטער באני, יאללה בואו נזוז, יהיה שם אוכל וקפה, אל תדאגי" זאין אמר לי והושיט לאור יד.
אור לקחה את ידו והם הלכו ככה יד ביד לאוטו.
אני אחריהם מביטה בהם מאושרת, גאה שהם משפחתי.
נכנסתי למכונית שתי שניות אחריהם.
כל הנסיעה זאין שר לי שירים מהאלבום החדש שלו ושל הבנים.
"הגענו" זאין הכריז.
הוצאתי את אור מהמכונית.
אור תפסה ביד אחת שלי ובידה השניה ביד של זאין.
חייכתי לזאין והוא חייך אליי חזרה.
נכנסנו לאולפן, כולם כבר היו שם. לא איחרנו, הם פשוט הקדימו…
חיבקתי את הבנות וזאין הלך לבנים.
"זאין! ישלי רעיון ענק!! " הארי צעק לזאין.
"והוא..?" זאין שאל אותו.
"בואו נשתמש לאלבום החדש בשיר שכתבת לפני שנתיים, אתה זוכר ?" הוא שאל.
"מה? איזה שיר כתבת?" שאלתי את זאין.
"אהה זה, זה סתם משו.." זאין אמר והשפיל מבט.
"נוו.." לחצתי עליו שיספר לי.
"טוב, אז כמו שאת יודעת אני ממש לא שחכתי ממך, אפילו לשנייה אחת במשך השלוש שנים האלה ואפילו כתבתי על זה שיר.. אבל אני לא חושב שהוא מתאים" זאין אמר.
"מה? אני רוצה לשמוע! בבקשה זי, בשבילי .." אמרתי לו בפאפי פייס
"אני לא יודע.." הוא נאנח.
"נווו !! גם אנחנו רוצים לשמוע!!" הבנות צעקו לו, הבנים כבר הכירו את השיר.
"טוב טוב, אני אשמיע לכם" זאין אמר, "נייל תלווה אותי בגיטרה בבקשה" זאין ביקש מנייל.
"שניה אחת אני אביא אותה" נייל רץ להביא את הגיטרה שהייתה בחדר הסמוך.
התיישבתי על כיסא פנוי שהיה בחדר והושבתי את אור עליי.
"אוקיי, אני מוכן" נייל אמר והתיישב על כיסא גם הוא.
נייל התחיל לנגן בגיטרה.
זאין התחיל לשיר:
Can't believe your packin your bags trying so hard not to cry
Had the best time and now its the worst time but we have to say goodbye
הארי המשיך אותו:
Don't promise that you're gonna write though promise that you'll call
Just promise that you won't forget we had it all
נייל וזאין שרו : (אני יודעת שזה רק נייל אבל בגלל שזה כאילו זאין כתב לשיר אז הייתי צריכה לשנות קצת)
Cause you were mine for the Summer now we know its nearly over
Feels like snow in September but I always will remember
You were my Summer love you always will be my Summer love
לואי שר:
Wish that we could be alone now If we could find some place to hide
Make the last time just like the first time Push a button and rewind
ליאם המשיך אותו:
Don't say the word that's on your lips Don't look at me that way
Just promise you'll remember When the sky is grey
ושוב נייל וזאין שרו יחד: (שוב שיניתי לטובת הסיפור)
Cause you were mine for the Summer now we know its nearly over
Feels like snow in September but I always will remember
You were my Summer love you always will be my Summer love
זאין המשיך לשיר:
So please don't make this any harder We can't take this any farther
And I know there's nothin that I wanna change, change
וכולם סיימו את השיר:
Cause you were mine for the Summer now we know its nearly over
Feels like snow in September but I always will remember
You were my Summer love you always will be my Summer love

כבר במהלך השיר ירדו לי דמעות, הרבה פעמים, ממש בכיתי ואור לא הבינה למה.
השיר הסתיים ואני עם דמעות בעיניים יושבת מחובקת עם הבנות שגם התרגשו ומחאו להם כפיים.
"אמא למה את בוכה?" אור שאלה.
"כי אני מאושרת" אמרתי לה ונשקתי לה במצח.
נתתי לסאם את יולי לשניה שתחזיק אותה.
קמתי לזאין. נעמדתי מולו, כפות ידיו עטפו את שלי.
"אז, מה דעתך על השיר?" זאין שאל בחיוך נבוך.
נישקתי אותו, זאת הייתה אחת הנשיקות המתוקות ביותר ומלאות הרגש שהיו לנו!! לאט לאט כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא את ידיו סביב מותניי.
"אוקיי, אני חושב שאהבת אותו" הוא אמר כשהתנתקנו מהנשיקה וצחקתתי קצת.
"וואו זי! אני לא מאמינה! זה שיר כלכך מושלם!! אני לא מאמינה שכתבת אותו עליי, אתה רציני?" שאלתי אותו לא מבינה איך מישהו יכול לכתוב כזה שיר מלא רגשות *עליי*.
"מה?? אתה כתבת את זה עליה?" הארי שאל המום.
"יופי איינשטיין, סופסוף נפל לך האסימון" ליאם אמר לו ונתן לו כאפת שטות.
צחקנו קצת.
"כן, זה נכתב עלייך, בשבילך , איך שתרצי, השיר הזה הוא שלך!!" זאין אמר לי ונישק אותי שוב.
"אחמ אחמ.. ישלכם פה ילדה בת 3 פחות 3 ימים!!" נייל אמר וכיסה בעדינות את עינייה של אור.
"אוי באמת!!" אמרתי כשהתנתקנו מהנשיקה.
"למה אתה זוכר את היומולדת של הבת שלי?" זאין שאל את נייל.
"אולי בגלל שיש לנו באותו יום..?" נייל אמר בהבעת פנים כאילו שזה דבר ברור מאליו.
"אהה, אופס.." זאין אמר וחייך חיוך שהיה נראה מאולץ.
"טוב צריך לעבוד על הקליפ !!! " פול נכנס לחדר.
"היי פול" כל הבנים קפצו עליו בחיבוקים.
"רדו ממני, שיר מחכים לך בגדים בחדר הלבשה, זאין תראה לה איפה" פול אמר.
"בואי איתי" זאין אמר.
"בנות תשמרו על אוריק" אמרתי לבנות והן הנהנו לאישור.
"הנה זה " זאין אמר ופתח את הדלת של החדר הלבשה.
"תודה, אני כבר אצא " אמרתי לזאין וסגרתי את הדלת.
לבשתי את הבגדים שהביאו לי ויצאתי מהחדר.
"יאללה, שיר את יודעת את הצעדים נכון?" הבמאית שאלה אותי
"אני המצאתי אותם.." אמרתי בכוונה שהיא תבין שבגלל שאני המצאתי אותם אני גם זוכרת אותם.
"יופי, תתייצבו במקומות ו…. אקשן!" הבמאית צעקה והשיר התחיל ואיתו גם הריקוד.
אחרי כמה שעות של צילומים חוזרים של השיר והריקוד סיימנו.
השעה הייתה כבר חמש אחרי הצהריים.
"וואו! אין רעבות ממני!!" אמרתי אחרי שיצאתי מחדר ההלבשה בבגדים שלי.
"תאמיני לי שיש.." זאין אמר ונעץ עיניים בנייל.
"מה?! אני צריך לגדול" נייל אמר בקול ילדותי.
צחקנו.
"בואו לננדוס" נייל הציע שוב.
"אוקיי" כולם הסכימו.
נכנסנו למכוניות שלנו ונסענו כולם לננדוס.
"נו אור, איך היה היום בעבודה של אמא ואבא?" שאלתי את אור.
"כיף" אור אמרה מלאה בהתלהבות והתרגשות.
"יופי מתוקה" אמרתי וחייכתי אליה.
"הגענו" זאין הכריז אחרי 20 דקות של נסיעה שקטה למדי.
בדיוק ראינו גם את ליאם ועדי, הארי וסאם, לואי וליאור ונייל ויולי יוצאים כל זוג ממכונית אחרת.
"היי" אמרתי לכולם בזמן שיצאתי מהמכונית.
"פווו הייי" יולי רצה אליי בחיבוק.
"היי" חיבקתי אותה חזרה ואז את כל השאר בזמן שזאין מוציא את אור מהמכונית.
"טוב יאללה בואו ניכנס, הזמנתי לנו שולחן" נייל אמר ואנחנו נכנסנים אחריו.
המארחת הובילה אותנו לשולחן שלנו. התיישבנו ככה:
ליאם, עדי, יולי, נייל, הארי סאם וממולם: ליאור, לואי, זאין, אור , אני.
הזמנו לאכול. בזמן שחיכינו לאוכל:
"אבא!! אבא!!" אור קראה לזאין.
"מה מתוקה?" זאין פנה אליה.
"מיזה האנשים שאתה מדבר איתם?" אור שאלה.
"אוי, שחכנו להכיר לך אותם" זאין אמר והסתכל עליי.
"תראי, ליד עדידס ליאם, ליד לולי נייל, ליד סאם הארי, וליד ליאו לואי" אמרתי לה וכלאחד מהבנים נופף לה כשאמרתי את שמו.
"היי" הם אמרו לה והיא חייכה חיוך מתוק.
-נקודת מבט של ליאור-
אחרי צילומי הקליפ נסענו לננדוס.
"איזה מוזר זה לראות את זאין עם אור, קשה לקלוט את העובדה שיש לו ילדה" לואי אמר לי.
"כן.. אני חושבת שהוא ממש טוב איתה, ראית אותם בבריכה יחד, זאין אבא נהדר" עניתי לו וחייכתי אליו.
"כן פשוט קשה לקלוט שהוא אבא, זה די מוזר כשאני חושב על זה, אנחנו מכירים כבר כמה שנים ואף פעם לא דמיינתי אותו בתור אבא בגיל כזה.. " לואי אמר לי במבט לא מבין כזה..
"אתה תתרגל" אמרתי לו והוא חייך אליי חיוך ממיס.

-נקודת מבט של יולי-
נכנסנו לננדוס. התיישבנו בשולחן והזמנו אוכל.
"אבא!! אבא!!" אור קראה לזאין.
"וואו, איזה מוזר זה !! " נייל לחש לי.
"מה מוזר?" לחשתי לו חזרה.
"שאור קוראת לזאין אבא, אף פעם לא חשבתי על זאין בתור אבא.." נייל לחש לי חזרה והביט בהם.
"אתה עוד תתרגל לזה, אני בטוחה" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה בלחי.

-נקודת מבט של זאין-
האוכל הגיע לשולחן.
"אתה יודע זאין, זה ממש הזוי" ליאם התחיל להגיד לי.
"מה הזוי?" שאלתי.
"שאור קוראת לך אבא" ליאם המשיך.
"כן, אל תעלב וזה, אבל אף פעם לא דיימנו שתהיה אבא" הארי אמר.
"ועוד לילדה כזאת יפה ומתוקה" לואי הוסיף בשקט אך בכל זאת שמעתי אותו.
"איהה!! שמעתי את זה .." אמרתי כאילו נפגע.
"סליחה..אבא" לואי אמר בקול ילדותי.
"היי חשבתי שליאמי הוא ה'דדי דיירקשן' "עדי אמרה.
"כנראה שעכשיו ישלנו שניים.." נייל אמר . כולנו הנהנו. זה באמת נראלי קצת הזוי, גמאני לא דמיינתי את עצמי בתפקיד של אבא, לפחות לא בחמש שנים הקרובות..
סיימנו לאכול.
השעה הייתה כבר שבע.
"היה ממש כיף היום, נדבר מחר נקבע לעשות משהו" שיר אמרה בזמן שחיבקה את הבנות.
"כן, אז נדבר בבוקר, להתראות " עדי אמרה והיא וליאם נכנסו למכונית.
"ביי, היה כיף" ליאור אמרה גם היא והיא ולואי נופפו לנו ונכנסנו למכונית.
"ביי, דברו איתנו בבוקר" שיר אמרה ליולי ונייל, והארי וסאם ונכנסנו למכונית.