זה אתה.. – סיפור על וואן דיירקשן פרק 8

ירדנו למטבח והתחלתי לבשל.
"בואו לאכול" קראתי לכולם אחרי שעה של בישולים.
כולם רצו לשולחן והתיישבו, הגשתי את כל האוכל והתיישבתי ליד זאין.
"בתיאבון" אמרתי וכולם התפרעו על האוכל כאילו זאת פעם ראשונה שהם ראו אוכל.
"לאט לאט חברים, יש מספיק לכולם!!" אמרתי מנסה לחלץ לעצמי גם משהו לאכול.
"סליחה " נייל אומר כשפיו מועמס בקצת מכל דבר.
"זה בסדר" אני אומרת מצחקקת.
אחרי חצי שעה בערך סיימנו לאכול.
פיניתי את השולחן והתחלתי לשטוף כלים.
"תודה על הארוחה, היה ממש טעים" ליאם ועדי באו מאחוריי.
"בכיף ו..תודה " אמרתי מחייכת.
"מה איתך ועם זאין?" ליאם שואל.
"כן *באני*" עדי אומרת ומדגישה את המילה האחרונה.
"מה?" ליאם שואל ונותן לעדי מבט מבולבל.
"כשהיינו בערך בני שמונה מצאנו בגינה ארנב והחלטנו לגדל אותו, מהיום שהארנב נעלם זאין קורא לי באני" עניתי בעודי מנגבת את ידיי במגבת.
"אהה, וזי ?" ליאם מוסיף.
"לא יודעת, מהרגע שאני זוכרת את עצמי אני קוראת לו ככה, זה פשוט …..נדבק לו אני משערת" עניתי בהיסוס.
"אוקיי " עדי עונה לי והיא וליאם הולכים לסלון ואני אחריהם.
כולם ראו שם סרט.
"איזה סרט אנחנו רואים?" אני שואלת ומתיישבת לזאין על הברכיים.
"צעצוע של סיפור 3 " ליאם עונה .
"אני מתה על הסרט הזה, אני ואור כל הזמן עושות מרתון ורואות את הסרטים מהסרט הראשון עד לשלישי, ותמיד אני בוכה" אני אומרת בהתלהבות ואז מביטה על ליאם ודמעות בעיניו.
"עדי, חבר שלך בוכה" סאם אומרת לה מבין זרועותיו של הארי וקורצת.
"די ליאמי, זה רק סרט" עדי אומרת ומלטפת את השיער שנותר על ראשו.
"אבל זה עצוב !!" הוא אומר ומניח את ראשו על כתפה של עדי והיא רק מלטפת אותו.
כולנו פצחנו בצחוק.
"היי אל תצחקו על חבר שלי, הוא רגיש" עדי אומרת לנו בקול ילדותי ושוב כולנו צוחקים.

"אני חושבת שכדאי שנזוז" אני אומרת לזאין בזמן שכתוביות הסיום רצות על מסך הטלוויזיה.
"מה? לא! בבקשה, תישארו רק הלילה" זאין אומר.
"אין לנו פה בגדים" אני אומרת בעודי קמה ממנו ומתקדמת לכיוון המדרגות המובילות לחדרו.
"אז מחר, בבקשה" זאין עוצר אותי לפני שאני נכנסת לחדר לקחת את אור.
"אולי תבוא אתה אלינו?" אני שואלת אותו וחיוך עולה על פניו.
"אם את מתעקשת" הוא אומר.
נכנסנו לחדרו, לבשתי את הבגדים איתם הגעתי מעל לבגד הים בזמן שזאין מכניס כמה דברים לתוך תיק קטן.
"בואי" הוא אומר בזמן שהוא מרים את אור הישנה על ידיו.
"ביי בנים ובנות" אמרתי ויצאנו מהבית.
נכנסנו למכונית של זאין, החזקתי בנסיעה את אור מפני שהכיסא המיוחד שלה אצלי במכונית.
אני מניחה את ראשי על החלון, וחושבת על כך שאני עכשיו בדרכי לדירה שלי, עם אור וזאין.
האהבה הראשונה שלי, האבא של הילדה שלי, ההרגשה הזאת שנוצרת לי בלב, אני שלמה שוב?! אולי זאת רק תחושה וזה לא אמיתי? נרדמתי שקועה בין כל המחשבות כשאור בין זרועותיי.
אחרי משהו כמו חצי שעה אני מרגישה שמרימים אותי.
אני פותחת את עיני ורואה את זאין מרים אותי ואת אור לעבר הדירה.
"בוקר, או שאני צריך להגיד לילה טוב היפיפייה הנרדמת" הוא לוחש לי ונושק לי במצח.
"לילה טוב" אני עונה ומחייכת.
נכנסנו הביתה, זאין הניח אותי ואור על המיטה.
הוא מרים את אור ומשכיב אותה במיטתה, בנתים אני מחליפה לפיג'מה ונכנסת למיטה.
אחרי דקה זאין נכנס לחדר ונשכב לידי במיטה.
"אני אוהב אותך" הוא אומר ומעביר את ידו בשיערי.
"גם אני אוהבת אותך זי" אני אומרת והוא מנשק אותי.
הוא מנשק אותי ברכות בשפתיים, לאט לאט מוסיף לשון, יורד לצוואר ולכתפיים.
"לא זי, אי אפשר" אני אומרת ומתרחקת מעט.
"למה?" הוא שואל לא מבין.
"אור פה וגם אני עייפה" אני אומרת ונותנת לו נשיקה קלה בשפתיים ומוסיפה להגיד "לילה טוב זי" מסתובבת וסוגרת עיניים.
"לילה טוב באני" הוא אומר ואני מרגישה את ידו עוטפת אותי מתחת לשמיכה, חיוך עולה על פניי.
כבר שלוש שנים שאני מתגעגעת למגע הזה שלו, והנה הוא, עכשיו כאילו כלום לא קרה, קצת מוזר אבל לגמרי שווה את זה! רק איתו אני מרגישה שלמה.
אני מתעוררת בבוקר לבד במיטה. השעה 10.
מריחה ריח טוב מהמטבח, ושומעת קול צחקוקים.
אני קמה מהמיטה הולכת לצחצח שיניים ומיד אחר כך פונה למטבח.
אני רואה את זאין עומד כשאור בידיו, שניהם צוחקים בזמן שזאין הופך פנקייקים.
"בוקר טוב" אני אומרת ונותנת לכל אחד מהם נשיקה קטנה בלחי.
"בוקר טוב, תתלבשי ותלבישי גם את אור, עוד חצי שעה אנחנו הולכים לארוחת בוקר בפארק" זאין אומר לי .
"אוקיי (?) בואי אוריק" אני אומרת ולוקחת את אור מידיו של זאין.
הלכתי לחדר של אור, פתחתי את הארון ובחרתי לה את הבגדים האלה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63201409
לאחר שהלבשתי את אור שמתי אותה בחדר שלה שתשחק קצת בזמן שאני מתלבשת.
הלכתי לחדרי, פתחתי את הארון ובחרתי את הבגדים האלה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63202481 התלבשתי ויצאתי מהחדר.
לקחתי את אור והלכנו למטבח. זאין סידר את כל הדברים בסל גדול.
"אתן מוכנות? " הוא שאל
"כן " עניתי
"אז נצא" הוא אמר ויצאנו מהדירה שלי שהייתה במרחק של שלוש דקות מהפארק.
הגענו לאיזה פינה שקטה מתחת לעץ ככה שיהיה לנו שם צל.
זאין פרס שמיכה דקה על הדשא, התיישבנו הווא הוציא את האוכל.
סיימנו לאכול.
"זה היה ממש טעים זי, כבר שכחתי כמה אני אוהבת את הבישולים שלך" אמרתי לו והוא נישק אותי בלחי.
"אבא אבא ! תשחק איתי" אור אמרה לזאין וחיוך ענקי עלה על פנינו.
"איזה כיף זה לשמוע אותה קוראת לך אבא" אמרתי לזאין בחיוך והוא חייך חזרה והלך לשחק עם אור.
זאין ואור רצו, התגלגלו, צחקו ופשוט נהנו ששם בעודי יושבת על השמיכה ומביטה בהם, מאושרת, שני האנשים הכי חשובים לי בחיים, שאני הכי אוהבת, שבמקרה זה החבר שלי והילדה המשותפת שלנו, ביחד נהנים, אין מאושרת ממני כרגע!!
"אמא אני עייפה" אור רצה אליי אחרי שהיא וזאין שיחקו ביחד שעה וחצי.
"זי, בוא נחזור, אור צריכה לישון צהריים, כבר 12 " אני אומרת לזאין כשאור שוכבת בידי.
"בואי" זאין אומר ומרים את אור על ידיו ככה שהיא יכולה להירדם על כתפו.
אספתי את האוכל לסלסלה, הרמתי אותה והתחלנו ללכת הביתה.
הגענו אחרי הליכה שקטה של 7 דקות.
"שים אותה במיטה שלי ובוא" אני אומרת לזאין בזמן שאנחנו נכנסים הביתה.
"חזרתי" הוא אומר אחרי שהניח את אור הישנה במיטתי.
"התגעגעתי" אמרתי והוא חיבק אותי במותניי.
"חשבת על מה שאמרתי?" הוא שואל.
"על מה ?" אני שואלת לא מבינה.
"על זה שתעברו לגור איתי, חשבת על זה?" זאין שואל שוב.
"אני לא יודעת זי, אני לא חושבת שזה מתאים שנעבור לגור שם עם כל הבנים וזה.. זה לא מתאים" אני אומרת וחיוכו של זאין נשמט.
"אבל…" אני מוסיפה "ישלי מיטה זוגית ורק אני ישנה בה ככה שיש הרבה מקום לעוד מישהו" אני אומרת ונושכת את שפתי התחתונה.
"שיר לוין, שאני אבין, את עכשיו מציעה לי לעבור לגור איתך?" זאין שואל בציניות ומרים גבה.
"אולי.." אני אומרת ומנשקת אותו קלות על השפתיים "מה אתה אומר?" אני מוסיפה.
"אני אומר שזה רעיון נהדר" זאין אומר ומנשק אותי.
"יופי, אז מבחינתי, מתי שתרצה אני פנויה למעבר" אני אומרת ומחייכת אליו.
"בחינתי מחר אני עובר, רק צריך להודיע לבנים ולאור" זאין אומר והחיוך שלו הולך ונעלם.
"למה אתה לא מחייך?" אני שואלת
"מצד אחד אני עובר לגור איתך ועם אור וזה יהיה הדבר הכי מושלם בעולם!! ומצד שני אני עוזב את הבנים, התרגלתי אליהם" זאין אומר טיפה מאוכזב.
"אתה לא חייב לעבור אם אתה לא רוצה.." אני אומרת וטיפה מתרחקת.
"שלא תחשבי על זה אפילו! אני עובר 1000 אחוז! אני אתגבר!!" זאין אומר ומצמיד אותי אליו שוב ואני מניחה את ידי סביב צווארו.
"אור תהיה מאושרת" אני אומרת ומחייכת .
"ומה איתך? גם את תהיי מאושרת?" זאין שואל ומקרב את פניו לשלי.
"כל שניה איתך גורמת לי להיות מאושרת" אני אומרת וזאין מנשק אותי.
הטלפון שלו מצלצל.
"הלו?" הוא עונה
"בסדר, באיזה שעה?" הוא ממשיך אחרי שתיקה של כמה שניות.
"בסדר, ביי " הוא אומר ומנתק .
"מיזה היה?" אני שואלת.
"ליאם, הוא התקשר להזכיר לנו שמחר בעשר בבוקר מצלמים את הקליפ ומיד אחריו אני מעביר את כל החפצים שלי לפה" זאין אמר וחיבק אותי.
"אני לא יכולה לחכות" חיבקתי אותו חזרה.
התנתקנו מהחיבוק והתיישבתי על הספה בסלון. הנחתי את ראשי, רק לרגע אחד ונרדמתי.

-נקודת מבט של זאין-
שיר נרדמה ואני ניגשתי לעשות כמה טלפונים למובילים שמחר יובילו את חפציי.
אחרי חצי שעה של הסברים הם הבינו. קבענו למחר בחמש.
ניגשתי להכנות לארוחת צהריים.
הכנתי מלא מלא דברים טעימים ואחרי שעה וחצי של בישולים סיימתי סופסוף.
השעה הייתה 2 וחצי.
החלטתי שהערב אנחנו, אני, שיר ואור ניסע לאמא שלי, נכיר לה ולאחיותיי את אור ונעלה כמה זיכרונות עם שיר. מהיום שהיא עזבה אמא שלי ואחיותיי כעסו עליי. הן מאוד אהבו אותה, מאוד!
חייגתי את המספר של אמא שלי וחיכיתי.
"זאין, מה קורה ?" שמעתי את אמא שלי
"הכל טוב אמא, מאיתך?" החזרתי.
"הכל מעולה" היא אמרה "יש חדש?" היא הוסיפה.
"האמת שכן, אני בא היום בערב ומביא איתי שני אורחים, מצפה לכן הפתעה." אמרתי לה.
"אוו אני ממש מסוקרנת לדעת מי ההפתעה שלי" היא אמרה וצחקקה
"אל תדאגי אמא, ישלי תחושה חזקה מאוד שאת, דוניה, וואליה וספה(אחיות שלו) תאהבו את ההפתעה, רק תדאגי שהן גם יהיו הערב" אמרתי לה.
"אוקיי, אני אלך לסדר את הבית, נתראה בשמונה אצלינו?" אמא שלי אמרה
"כן אמא, ביי, נשיקות" אמרתי לה וניתקתי.
נשענתי על השיש חושב על מה יהיה הערב, סופסוף לראות את המשפחה שלי!! לא ראיתי אותם הרבה זמן !!
"מה הכנת?" שמעתי את שיר מאחוריי.
"בוקר טוב לך באמת" אמרתי לה ונישקתי אותה.
"בוקר טוב גמלך" שיר אמרה ונישקה אותי חזרה, "אני רעבה" היא הוסיפה.
"תעירי את אור ובואו לאכול, ישלי משהו לספר לך" אמרתי לה.
"אוקיי.." היא ענתה והלכה להעיר את אור.