זה אתה.. – סיפור על וואן דיירקשן פרק 9

-נקודת המבט של שיר-
הלכתי להעיר את אור, מעניין מה זאין רוצה לספר לי.
"אוריק, יפה שלי, תתעוררי, אבא הכין לך אוכל" אמרתי לאור וליטפתי את שיערה החלק.
"מה? " היא אמרה חצי ישנה.
"בואי מתוקה שלי, אבא רוצה לספר לנו משהו ויש אוכל" אמרתי לה והרמתי אותה על ידיי.
"טוב" היא אמרה והלכנו לשולחן אוכל.
הושבתי אותה בכיסא מיוחד לילדים קטנים ואז התיישבתי בכיסא ליד זאין.
"נו, מה אתה רוצה לספר לנו?" שאלתי אותו בזמן שאני שמה לאור קצת פסטה בצלחת.
"החלטתי בזמן שהלכת להביא את אור שזאת תהיה הפתעה, בערב תדעו" זאין ענה וחייך חיוך ערמומי.
"נו עכשיו אני אהיה במתח עד הערב? " שאלתי בפאפי פייס.
"כן באני" זאין ענה ונישק אותי.
"אוף איתך ! "אמרתי כאילו כועסת.
"לא נורא, רק אני מודיע לך מעכשיו בארבע וחצי ניסע להודיע לבנים ומיד אחר כך אנחנו ניסע להפתעה שלנו, את, אוריק ואני, תתלבשי יפה" זאין אמר לי
"אוקיי" עניתי והתחלנו לאכול.
סיימנו בשלוש ורבע בערך לאכול.
"אני אלך להתקלח, תהיה עם אור בנתיים " אמרתי לזאין בזמן שהוא שתף כלים.
נכנסתי למקלחת, אחרי מקלחת של חצי שעה הלכתי לחדר ולבשתי את זה(החלטתי שלכבוד ההפתעה של זאין אני אנעל עקבים): http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63352136
הלכתי לסלון.
"שלום לכם, אתם נהנים?" שאלתי את זאין ואור בזמן שאור 'רדפה' אחרי זאין ושניהם צוחקים.
"וואו באני, את נראית מדהים" זאין אמר לי והרים את אור.
"תודה זי, עכשיו לך אתה תתארגן, כבר ארבע ורבע!!" אמרתי לו בקול רם, כמעט צעקה.
הוא נתן לי את אור ונכנס למקלחת.
"בואי נלביש אותך יפה אחת" אמרתי לה והדבקתי לה נשיקה בלחי.
הלבשתי לה את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=63355181
ויצאנו לסלון לחכות לזאין.
"אמא איפה אבא?" אור שאלה אותי.
"הוא מתלבש" אמרתי לה "וזה כבר יותר מדי זמן!!" את החלק הזה צעקתי בכוונה שזאין יישמע אותי.
"אני בא אני בא" הוא צעק לי חזרה.
אחרי עשרים דקות הוא יצא מהחדר.
"יופי זאין, כבר רבע לחמש, בוא נזוז" אמרתי לו.
יצאנו מהבית, שמתי את אור בכיסא שלה, נכנסתי מקדימה, וזאין נהג.
נסענו לבית של הבנים.
"שלום" נכנסנו הביתה בשמחה.
הבנות גם היו שם, כמו רוב הזמן.
"שלום לכםם" ליאור אמרה, חשבתי שהיא התכוונה אליי עד שהיא הרימה את אור והתעלמה ממני לגמרי!
"שלום גם לך ליאו" אמרתי בקול נעלב.
"סליחה פו" היא אמרה וחיבקה אותי.
"פוו !! זאיןן! אוריייק!" סאם, עדי ויולי באו לכיוונינו מהסלון.
חיבקתי כל אחת מהן.
"תקשיבו בנים ובנות, ישלנו משהו להודיע לכם" זאין אמר
"מה?" הארי שאל.
"שבו בסלון" זאין אמר ואז נזכרתי שעדיין לא סיפרנו לאוריק, אני מקווה שהיא לא תעשה בעיות.
כולם התיישבו בסלון ואור ישבה על ליאור.
"נו? מה רציתם לספר? את עוד פעם בהריון?" לואי אמר וצחקק לעצמו.
"חה, לא מצחיק!" אמרתי בקול ילדותי נעלב.
"סליחה, נו ספרו כבר!" לואי אמר, כמעט צעק.
"אוקיי, אז החלטנו שממחר" התחלתי להגיד.
"אני עובר לגור עם אור ושיר" זאין המשיך אותי.
"מה? לא ! זאין! מה אני יעשה בלעדייך?" הארי אמר בקול ילדותי.
"אל תדאג, ישלך אותי פה, אבל אתם תמיד תהיו זארי " סאם אמרה להארי ונישקה אותו בלחי.
"צודקת" הארי אמר ונישק אוצתה בחזרה.
"היי! נעלבתי" זאין אמר בצחוק.
"יואוו מזל טווב מתווקים שלי" עדי אמרה וחיבקה אותי ואת זאין.
"מזל טוב " ליאור אמרה וחיבקה אותנו גם היא בזמן שהיא מחזיקה את אור.
הושבתי את אור עליי.
"נו אוריק, מה את אומרת על זה שאבא יגור איתנו בבית ?" שאלתי את אור בחיוך.
"והוא יישן איתי?" אור שאלה בחיוך.
"כן, אם הוא יירצה" אמרתי.
"אז אני שמחה" היא אמרה וצחקקה לעצמה.
נישקתי אותה בלחי וזאין נישק אותי.
אחרי זה אני, אור והבנות ישבנו במרפסת והבנים עזרו להארי לארוז.
"יואו, איך אני שמחה בשבילכם פו" יולי אמרה וחיבקה אותי.
"תודה לולי, אני חושבת שזה הכי טוב, לנו ולאוריק" אמרתי וליטפתי את שיערה של אור.
"באמת שזה יעשה לכם רק טוב, ככה את תוכלי להשגיח עליו 24 שעות" סם אמרה וחייכה.
"אני לא יודעת אם לצחוק או להיעלב " אמרתי בציניות.
ישבנו במרפסת עד שבע ופשוט דיברנו, על הבנים, עלינו, וסתם כל מיני.

-נקודת המבט של זאין-
אחרי שסיפרנו להם הבנים עלו איתי למעלה לעזור לי לארוז את הבגדים שלי.
"מה נעשה עם החדר שלך עכשיו?" ליאם שאל והתיישב על המיטה.
"קווין יכול לגור פה" לואי אמר וצחקנו.
"מה? אני הייתי רציני" הוא אמר כאילו נעלב ושוב צחקנו.
ארזנו את כל הדברים שאני צריך במשהו כמו 10 מזוודות- הרבה!!
"תקשיבו בנים, אני עכשיו לוקח את אור ושיר לפגוש את אמא שלי ואחיותי, גם המשפחה שלי לא יודעת וגם שיר לא יודעת, אבל נראלי ששיר תשמח לראות אותם שוב" אמרתי מאושר.
"הגיע הזמן שהם ייפגשו את אור, וגם לא יזיק להם להעלות זכרונות עם שיר" נייל אמר.
"וואו נייל! אני חושב שזה המשפט הכי מרגש שאמרת אי פעם" הארי זרק לו הערה.
"היי! נעלבתי" נייל החמיץ פנים.
"אני סתם צוחק" הארי אמר וטפח לנייל של הכתף.
ישבנו בחדר והעלנו זכרונות מצחיקים מכל השנתיים האלה שגרנו יחד, זה קצת עצוב לעזור, אבל אני מאושר מזה שאני עומד לגור עם שתי אהבות חיי!!
השעה הייתה שבע.
"טוב בנים, אנחנו צריכים לזוז, מחר אחריי צילומי הקליפ נבוא לקחת את הדברים שלי, עכשיו אנחנו צריכים לזוז" אמרתי ויצאנו מהחדר.

-נקודת מבט של שיר-
"באני, אוריק, אנחנו צריכים לזוז" זאין קרא לנו.
"אנחנו באות" צעקתי לו בחזרה.
"טוב בנות, נתראה מחר בבוקר, אתן באות לצילומים נכון?" אמרתי להן.
"כן" ליאור ענתה והבנות הנהנו אחריה.
"יופי, אז לילה טוב" אמרתי להן וחיבקתי אותן.
יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית.
אחרי חצי שעה של נסיעה המקום התחיל להיות לי מוכר.
"זי, ממש מוכר לי פה, למה? " שאלתי אותו מבולבלת.
"את תכף תראי", הוא ענה לי עם חיוך ערמומי.
"אוקיי" עניתי.
אחרי עוד עשרים דקות כבר ידעתי איפה אנחנו!
"אני לא מאמינה זי!! איזה כיף להיות פה שוב" אמרתי לזאין ונשקתי לו בלחי.
"אז כבר זיהית איפה אנחנו אני שם לב" הוא אמר.
"כן" עניתי וכמו שניחשתי אחרי חמש דקות הגענו לבית של ההורים של זאין, הבית שבו גדלתי 11 שנים.
"אני ממש מתרגשת לפגוש אותן שוב" אמרתי לזאין בזמן שהתקדמנו לדלת ואור בידיו.
זאין חייך אליי.
דפקנו בדלת.
"טרישה! אני לא מאמינה! כמה זמן לא ראיתי אותך !!" קפצתי עליה בחיבוק.
"שירוש, יפה שלי אחת! שלוש שנים זה שלוש שנים יותר מדי!! התגעגעתי!!" היא אמרה מחבקת אותי חזרה.
"דוניה, וואליה וספא פה?" שאלתי.
"שירר!!!!" שמעתי אותן צועקות, רצתי לתוך הבית הן היו בסלון, קפצנו אחת על השניה בחיבוקים, היו כמה דמעות אפילו.
"בנות, כמה התגעגעתי אליכן!!" אמרתי להן מוחה דמעה ועוד דמעה.
"גם אנחנו" ספא אמרה וחיבקה אותי שוב.
"אז שיר הייתה ההפתעה שלנו?" טרישה שאלה את זאין.
"גם, וגם היא הייתה ההפתעה שלכן" הוא אמר מתכוון לאור.
"אז, מי זאת?" וואליה שאלה.
"אולי כדאי שנשב בסלון" אמרתי וכולנו התיישבנו על הספות.
"אז ככה, שבוע אחרי שעזבתי גיליתי שאני בהריון, האפשרות היחידה שלי הייתה זאין, מאז לא היה לי מישהו, אהבתי אותו כלכך, אני עדיין אוהבת אותו כלכך שלא יכולתי להיות עם מישהו אחר ולכן ידעתי שזה מזאין" אמרתי וזאין שילב את אצבעותיו בשלי.
"ולמה לא התקשרת לספר לנו?" טרישה שאלה.
"כי זאין התפרסם כבר, ידעתי שזה לא יעניין אותו כי הוא כבר מפורסם והוא יכול להשיג מישהי אחרת, אולי יותר טובה ממני, מישהי לא בהריון" עניתי והשפלתי מבט.
"תגידי את צוחקת?! הילד דיבר עלייך כל יום כל היום !! לשניה אחת הוא לא הפסיק לדבר עלייך !! " דוניה אמרה.
"באמת?" שאלתי והתסכלתי על זאין.
הוא הנהן. נישקתי אותו קלות על השפתיים וחייכתי, הוא חייך חזרה.
"אבל מה? היית כל השלוש שנים האלה לבד? בלידה, בגידול של הילדה?" טרישה שאלה.
"לא בדיוק " אמרתי וסיפרתי להן את הסיפור, מהרגע שעזבתי עד היום שבו פגשתי שוב את זאין.
הן לא ידעו למה עזבתי, הן לא היו בבית באותו הרגע,ידעתי זה יכאיב להן כלכך אז עזבתי כשהן יצאו.
"אני חייבת להגיד לך שזאת פעם ראשונה בכל השלוש שנים האלה שאני שומעת למה עזבת, זאין רק אמר כל הזמן שזה באשמתו ושהוא כועס על עצמו, הוא אף פעם לא הזכיר את הסיבה" טרישה אמרה לי והסתכלה על זאין.
"אז, איך קוראים לאחיינית הנסיכה שלי?" וואליה שאלה ונופפה לאור .
"אור, כי היא האור של חיי" אמרתי ונתתי לאור נשיקה בלחי.
"שלום אור, אני וואליה, דודה שלך, זאת ספא, וזאת דוניה, אנחנו אחיות של אבא זאין, וזאת סבתא טרישה" וואליה הציגה את כל המשפחה.
"את רוצה לבוא לשחק איתנו?" ספא שאלה את אור.
אור הסתכלה עליי, הנהנתי לה.
"כן" היא אמרה וואליה וספא לקחו אותה לחדר של ספא לשחק.
"אמא, איפה בוריס??" זאין שאל וסקר את הבית.
"בחוץ, לך תקרא לו" טרישה אמרה וקמה למטבח.
"בואי אני אעזור לך" אמרתי לה,היא חייכה אליי והלכנו למטבח בזמן שזאין יצא לכלב שלו.
"את יודעת, המיטה שישנת בה, היא עדיין בחדר, יש את אותם מצעים, לא שינינו כלום" טרישה אמרה והביטה בי, יכולתי לראות את העצב בעינייה.
חיבקתי אותה "את יודעת כמה אני אוהבת אותך??" לחשתי לה באוזן.
"כן, אבל אף פעם לא מזיק לשמוע את זה שוב" היא אמרה וצחקנו.
"אעהאעהאעהאהעעאה" שמענו צעקה מבחוץ.
הסתכלתי על טרישה והיא עליי.
רצנו החוצה וראינו את זאין שוכב על הרצפה וכלב גדול מעליו מלקק לו את הפנים.
"היי בוריס תרגע" זאין אמר לו בעודו צוחק.
זאין התרומם מהרצפה.
|"איך נבהלתי" אמרתי וחיבקתי אותו.
"ממה נבהלת?" זאין שאל
"מהצעקה שלך" טרישה צעקה עליו.
"סליחה, זה קצת כואב שכלב ענקי קופץ עלייך ואתה נופל.." זאין אמר ונתן לנו מבט כועס.
"טוב טוב, בואו נלך לאכול, וזאין לך תשטוף פנים" טרישה אמרה וניכנסה לבית.
"אז, התגעגעת אליהם?" זאין שאל אותי שניה לפני שנכנסנו לבית.
"מאד!! אתה לא יכול לתאר לך עד כמה!!" אמרתי לו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי ונישק אותי.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו והתנשקנו שוב.
נכנסנו הביתה, כולן כבר ישבו סביב השולחן.
"השארנו לכם שני מקומות" וואליה אמרה לנו כשנכנסנו.
"תודה וואל " אמרתי לה והתיישבנו במקומות שהשאירו לנו.