זה מסובך מדי!! פרקים 20+21(:

אני היום בת 18 עברו שלוש שנים מאז מעומר לא שמעתי בשנה הראשונה דיברנו וזה ואז ניתקנו את הקשר וכל אחד המשיך בדרכו, אני עם דור ואני מאושרת איתו מאוד מאוד!! הוא נתן לי את הזמן שלי וזה השתלם לשנינו. אני מאי ורומי החברות הכי טובות בעולם כולו. רוני ושליו ביחד ומאושרים אלינור גם עם רן וליאן? כפרה עליה סובלת מהאהבה והחיזור ואני תמיד שם כדי לתת לה עצות ולעזור לה.
דור ואני התגייסנו לצבא אנחנו לא משרתים באותו בסיס אני בהלקה צבאית והוא בצנחנים . אני כל שבוע בבית לעומתו לא. הייתי מאושרת עד לאותו יום שהייתי בבית ופתאום דפקו על הדלת והגיע שליח עם זר פרחים..
אני:"שלום.." חייכתי
השליח:"היי, את לינוי?"
אני:"כן.. ממי זה?"
השליח:"אני שומר על סודיות"חייך
אני:"טוב.." לקחתי את הפרחים שהיה עליהם פתק ופתחתי את הפתק =דרך אגב אני גרה עם דור בדירה משלנו בחיפה עדיין= פתחתי את הפתק והיה כתוב שם :"זוכרת אותי? פעם הייתי האהבה היחידה שלך.." די נלחצתי כי לא זכרתי מישהו אחר חוץ מדור שאמרתי לו שהוא האהבה היחידה שלי ,ואז נזכרתי. "שיטטט, שיטטט" צעקתי לעצמי ונזכרתי שזה עומר ויכול להיות שזה הוא!! אבל איך הוא הגיע אלי ?! ישר התקשרתי לרוני לשאול אותה מה עם עומר וזה..
רוני:"הלו ליני מה קורה?"
אני:"בסדר.. רציתי לשאול אותך משהו"
רוני:"מה שתרצי "
אני:"מה.. מה..מה עם עומר?" התקשתי לדבר
רוני:"אה.. למה את שואלת?"
אני:"סתם.. כי היום קיבלתי זר פרחים עם פתק של פעם הייתי האהבה היחידה שלך וחשבתי שזה הוא.. "
רוני:"אז זה לא סתם."
אני:"את רוצה לענות לי או מה?!" התעצבנתי
רוני:"כן כן מה את מתעצבנת"
אני:"אני שומעת דברי"
רוני:"הוא מאז שהלכת הוא לא יצא עם אף אחת ורצה רק אותך אבל אחרי שניתקתם קשר הוא התחיל לצאת עם רותם"
אני:"כל כך שקוף"
רוני:"רוצה לשמוע או לדבר על רותם?"
אני:"נו תמשיכי"
רוני:"ואז הוא הבין שרותם לא כמוך אז הם נפרדו ועכשיו הוא לבד בבסיס איפשהו ליד חיפה והקריות"
אני:"מה!!!"
רוני:"מה מה?" נלחצה
אני:"אני משרתת בבסיס הזה!! רוני עומר שלח לי את הפרחים האלה!"
רוני:"לא לא יכול להיות הוא לא מזהה אותך"
אני:"אז איך הוא הגי אלי הביתה עם זר פרחים?! הוא בטח שאל את החיילים שם או משהו כזה והגיע אלי!! אני אל מאמינה!!"
רוני:"תבדקי טוב טוב עם את מזהה אותו בבסיס שלך וככה תדעי"
אני:"טוב אני יעדכן אותך כבר ביי" ניתקתי את השיחה והלכתי לבית של אלינור שגרה עם רן אז היא הזמינה אותי לארוחת צהריים ואני ? בחיים לא מסרבת לאוכל במיוחד עם זה של אלי. הגעתי לבית שלהם ונכנסתי ראיתי את אלינור יושבת בספה ובוכה
אני:"אליייי מה קרהה?!" נלחצתי והתקרבתי אליה
אלינור:"לינוי.. אני בהר.. אני בהריון" בכתה
אני:"יואוו!! איזה אושר!!"
אלינור:"אני .. אני לא יודעת מה לעשות"
אני:"את לא יודעת מה לעשות? זה הילד שלך!! עובר קטן שמתפתח אצלך בבטן!!! בטח רן ישמח נורא!!"
אלינור:"ומה אני יגיד להורים?" ניגבה את הדמעות
אני:"תסבירי להם שאת בהריון הם בטוח יבינו אותך אלי!! כאלה הם הורים צריכים להיות אחד בשביל השני ברגעים הכי קשים"
אלינור:"טוב שניסע אליהם?"
אני:"כן" חייכתי וחיבקתי אותה, נסענו להורים שלנו ושהגענו הביתה ישבנו לאכול ארוחת צהריים שם כי לא הספקנו אצל אלינור ושמה אמרתי לה שזה הזמן המתאים לספר להם..
אלינור:"אבא.. אמא .. יש לי משהו לספר לכם."
אמא:"אנחנו שומעים חמודה" חייכה
אלינור:"אני.. אתם.. הולכים.. להיות סבתא וסבא" חייכה חיוך קטנטן המזלג של אמא נפל על הצלחת ואבא היה בשוק
אלינור:"מה אתם לא שמחים?"
אמא:"ברור שאנחנו שמחים יקירתי!"
אבא:"מה יהיה עם חתונה? הוא לא יעזוב אותך ככה?" אבא תמיד זה שדאגן
אלינור:"אני ידבר איתו היום ונחליט מה עושים"
אמא:"מה שבטוח את לא עושה הפלה ! זה הדבר האחרון שתחשבי עליו." חיבקה אותה

מנקודת המבט של אלינור:
ירדה לי אבן מהלב כאשר סיפרתי לאמא ואבא שאני בהריון. עכשיו אני יחזור הביתה ויספר את זה לרן מקווה שהתגובה שלו תהיה טובה ושלא תגרום לי להפגע. שמתי את לינוי בבית של ליאן כי היא רצתה ונסעתי הביתה ,שהגעתי רן כבר היה שם נכנסתי הביתה מותשת וישבתי בסלון.
רן:"מה קורה?" נישק אותי.
אני:"מה שקורה זה שהיום עשיתי בדיקת הריון " רן היה בשוק
רן:"ו.. מה יצא?" התיישב לידי בספא
אני:"אתה ואני צריכים לחשוב על החתונה" חייכתי
רן:"אני רואה שזה כבר תזמון טוב לזה.."
אני:"תזמון טוב למה?" הסתקרנתי