זה מסובך מדי!! פרק 23+24(:

"לאאאאאאאאאאאאאא" בכיתי ובכיתי הסתכלתי על ליאן שהשכבה על המיטה והבנתי שהוא פיספס את הפגיעה בה וירה על החלון זה היה נס! נזכרתי שדור בקו של הפאלפון שלי
אני:"דוור אני בבית של ליאן תבוא להצי.."עומר העיף לי את הפאלפון מהיד
עומר:"זאת הפעם האחרונה שאני מזהיר אותך שמעתת?!"
אני:"תפסיק.. תפסייק.. תפסיקקק" צעקתי עליו
עומר:"למה מי יבוא להציל אותך ? דור הגבר?!"
אני:"בטוח יותר גבר מימך!!!" צעקתי
עומר:"את מנסה אותי שוב ושוב ושוב.. מתי אני ירה בך?"
אני:"דיייייי ,לפחות תשחרר את ליאן היא לא עשתה כלום אני מתחננת!!!"
עומר:"היא לא עשתה כלום אבל היא כבר פה לא?"
אני:"אני שונאת אותך!"
עומר:"אני דווקא די מחבב אותך וממש שאת עצבנית"
אני:"אני שונאת שונאת שונאת אותך!!!"
מנקודת המבט של דור:
השתחררתי מהבסיס מוקדם ורציתי לעשות ללינוי הפתעה הלכתי הביתה והיא לא הייתה שם אז התקשרתי אליה והיא אמרה משהו די מוזר "דור אני בבית של ליאן תבוא להצי.." מה קרה לה? אולי היא בסכנה? או שאולי הם סתם ביחד ולא רוצות שאני יפריע להם ..אולי הגעתי הביתה אכלתי והתקשרתי שוב ללינוי זה העביר אותי למשיבון שלה משהו מוזר מאוד קורה פה. החלטתי להתקשר להורים של ליאן
אמא שלה:"הלו?"
אני:"את אמא של ליאן נכון ?" אמרתי די בלחץ
אמא שלה:"כן.. מי זה?"
אני:"חבר של לינוי . לינוי אצלכם בבית ואני צריך לקחת אותה.. איפה אתם גרים?"
אמא שלה:"רחוב חנה סנש חמוד"
אני:"טוב.. תודה לך" ניתקתי ונסעתי לבית של ליאן

מנקודת המבט של לינוי:
דור שוב התקשר אלי ועומר אמר לי לא לענות והפעם די פחדתי אז לא עניתי לו
עומר:"את לינוי.. קומי ובואי איתי!!" צעק עלי
אני:"לא רוצה אני לא משאירה אותה פה!"
עומר:"קומי ובואי איתי אמרתי!!" כיוון עלי אקדח .
אני:"בסדררר" בכיתי הסתכלתי על ליאן ששכבה במיטה ללא הכרה ובכיתי הוא הוציא אותנו מהבית והכניס אותי לאותו עם חלונות שחורות ראיתי את האוטו של דור מגיע ודפקתי על החלון הוא הסתכל לכיוון האוטו ואני חושבת שהוא זיהה אותי אבל ניסה לעשות משהו אחר. עומר התחיל לנסוע ונעל את הדלתות והחלונות שאני לא יברח בטעות.
מנקודת המבט של דור:
הגעתי לבית של ליאן וראיתי מכונית שחורה ואני חושב שראיתי את לינוי בפנים או שדמיינתי נכנסתי לבית הוא היה שקט עליתי למעלה וראיתי את ליאן שוכבת על המיטה עם שריטות !
אני:"ליאן?" היא לא ענתה לי "ליאן!!!!" צעקתי חזק יותר ודמעות בעיניי והזזתי אותה העניים שלה היו סגורות וכולה קרה ופה הבנתי שקרה משהו והתקשרתי לאמבולנס שהם באו זכרתי את מס' הרכב שהיה שם וחיפשתי אותו באוטו של הצבא שלי ומצאתי אותו בכביש בדרך לכיוון דרום.. יכול להיות שזה עומר?!
התחלתי לנסוע בעקבותיו למרות שהוא היה רחוק והתקשרתי למשטרה הם אמרו שהם יחזרו אלי התקשרתי להורים שלה לכל מי שאני מכיר אספתי על הדרך את עדי ובר שיעזרו לי ונסענו בעקבותיו

מנקודת המבט של לינוי:
אני:"אתה פסיכופט! הם ימצאו אותי ויהרגו אותך יזבלל!!"
עומר:"את לא במצב של לאיים ממש.."
אני:"רוצה לראות שכן?"
עומר:"רוצה לראות שלא?" כיוון עלי את האקדח
אני:"אתה לא מסוגל"
עומר:"אני כן!!!"
אני:"אתה לא! אתה פחדן מדי שבמקום לבוא אלי ולדבר איתי אתה חוטף אותי וחושב שאני עוד ירצה אותך!! אתה מטומטם זה מה שאתה!"
עומר:"עשיתי את זה מרוב אהבה מה את לא מבינה!"
אני:"דברים כאלה לא עושים מאהבה!"
עומר:"אבל אני אוהב אותך לינוי!"
אני:"אז תשחרר אותי תשחרר אותי ותעזוב אותי בשקט!!! עם אתה כל כך אוהב אותי"
עומר:"אני לא יכול,אני רק מתחיל את מסע הנקמה שלי"
אני:"תעזוב אותי או שאני יורה בך שמעת?!" חטפתי לו את הרובה מהיד
עומר:"או או או מאיימת עלי לינוי?"
אני:"מה זה נראה לך?"
עומר:"שאת מאיימת עלי"
אני:"גאון. עכשיו תעצור בכביש ותשחרר אותי!"
עומר:"את מנסה אותי ואת מכריחה אותי לעשות דברים שאני לא רוצה"
אני:"אתה לא מפחיד אותי" הוא נתן לי מכה בעורף וכנראה נרדמתי כל הנסיעה. קמתי בבית נטוש כזה וראיתי מישהו לידי ולא האמנתי שזה קורה לי פשוט לא האמנתי.