זה מסובך מדי!! פרק 6(: תגיבו

חשבתי רק על מה אני עושה עם עומר ואיך אני משאירה את החופש הזה בסדר ולא מסובך כמו שנה שעברה. שנה שעברה אני ודור היינו ביחד ועדי נורא אהב אותי אז הוא ניסה להפריד בינינו והצליח,ואז אני ועדי היינו כמה זמן ואז שהבנתי מה קרה אני והוא נפרדנו ואני ודור חזרנו אבל אתם ראתם שאני ועדי בסדר.
-בחזרה למציאות-
איך אני משחררת את עומר מימני? וזה לא יפגע בו ולא יפגע בי ובטח שלא בדור. חשבתי ..חשבתי ובסוף מצאתי אמרתי שאני לא יתן לו תחושה שאני בקטע שלו וככה ירד לו מימני. אחלה רעיון אני ינסה אותו אמרתי לעצמי.
אלינור:"את רוצה להשאר פה עוד המון זמן?"צחקה. קמתי והתנערתי מהמחשבות שלי.
אני:"לא אני באה" צחקתי. הלכנו לישון בבוקר שקמנו רוני אמרה לנו שאנחנו יוצאים היום עם חברים שלה,אוף לא באלי!! מה אני יעשה עכשיו? אחרי ויכוחים רבים עם המוח שלי החלטתי שאני ילך איתם. בערך בשעה ארבע נכנסתי להתקלח כמובן שזירזו אותי כי הן לא רצו לאחר.. יצאנו והפעם הם נפגשו באיזה גן שעשועים כזה והיו בו המון ילדים לא ידעתי ממש מה לעשות אז הלכתי אחרי אלינור כמו איזה ילדה מוזרה כזאת. ישבנו על ספסל ואז ראיתי שאלינור וליאן הולכות ורוני עם שליו באתי ללכת אחריהן ואז עומר תפס ביד שלי ונעצרתי והתיישבתי על הספסל.
אני:"מה קורה?" חייכתי
עומר:"בסדר.. מה איתך?"
אני:"בסדר …" הייתה שתיקה לכמה דקות ואז קמתי מהספסל
עומר:"לאן את הולכת?"
אני:"לא יודעת הולכת.." אמרתי והתחלתי ללכת
עומר:"חכי אני יבוא איתך" הוא צעק
חיכיתי לו והתחלנו להתקדם לעבר הבית של רוני,פתאום היה לי פלאפון ראיתי על המסך שזה דור ועניתי לו.
אני:"חיים שלי!!!"
דור:"מה קורה אהובתי?"
אני:"מצוין.. מה איתכם בחיפה?"
דור:"הכל טוב את נורא חסרה פה!!"
אני:"אני גם מתגעגעת מאוד.." עומר עשה פרצוף כזה כל הזמן שדיברתי עם דור.
דור:"מחר יש לנו מסיבה."
אני:"בלי שטויות כן?"
דור:"אל דאגה המפקדת" צחקתי
אני:"טוב אני צריכה ללכת אני ידבר איתך מחר. ביי" ניתקתי את השיחה וראיתי את עומר הולך מהר יותר. "עומר? עומר?" צעקתי לו ,הוא לא רצה לעצור עד שתפסתי ביד שלו
אני:"מה קרה?"
עומר:"שום דבר מיוחד!!" צעק
אני:"מה אתה רוצה מימני?" צעקתי גם
עומר:"אני כבר לא יודע !!"
אני:"מה רצית לפני?"
עומר:"אותך!"
אני:"עומר.. יש ..יש לי חבר" נאנחתי
עומר:"כן שמתי לב."
אני:"אז בגלל זה אנחנו נהרוס את כל מה שיש לנו?"
עומר:"עזבי לינוי זאת הייתה טעות בכלל להגיד לך זאת הייתה טעות טעות!!"
אני:"אוקיי טעות.. ביי עומר" אמרתי והתקדמתי משם הכי מהר שיכולתי,ראיתי אותו הולך לכיוון השני. שהגעתי הביתה רק בכיתי וניסיתי להסביר מה קרה לי אבל אף אחד לא הצליח להבין אותי.
אלינור:"מה קרה?"
אני:"זה עומר." אמרתי והתחלתי לבכות עד שנרגעתי
אלינור:"מה הוא עשה לך?"
אני:"הוא… אמר לי מה הוא מרגיש!"
אלינור:"אז את לא אמורה לבכות"
אני:"והוא אמר שזאת טעות להגיד לי טעות הכל!" בכיתי
אלינור:"אחותי כאלה הם הבנים, לא יודעים מה הם רוצים מעצמם, הם כאלה באופי שלהם. מעטים מאוד מהם את יכולה למצוא כלכך חמודים,יפים,חכמים כמו באגדות. אבל? בשביל זה קיימת המציאות ,שתדעי להתמודד ולא לבכות על כל שטות ,עם היית חיה באגדות הכל היה בא לידיים שלך ואז לא היית לומדת כלום. אז מה את מעדיפה ליני? לחיות באגדות או לחיות את המציאות?"
אני:"לחיות.. לחיות את החיים." אמרתי וניגבתי את הדמעות.
אלינור:"אז עכשיו תקומי ותראי לעומר הזה שאת לא צריכה שום טובה מימנו ושיש לך את דור ושאתם מאושרים ביחד! ברור?" חייכה
אני:"כן המפקדת!!" חייכתי וחיבקתי אותה. מה שאלי אמרה לי נכנס לי ללב חרוט שם לעד,החלטתי שאני יראה לו שעם אני טעות אז אני הטעות הכי טובה שהייתה לו.