זה מסובך – 4 –
סאם –
כשפקחתי את עיניי, הכל היה בהיר סביבי בוהק ולבן מידי. זה הכאיב לי בעיניים כמעט מיידית, הרגשתי מסונוור וסגרתי את עיניי לחריצים קטנים
ממצמץ בהם כמה פעמים עד שעיני התרגלו לאור. הבטתי בקירות הלבנים מעליי ומצדדיי, מבין שאני בבית החולים. כשניסיתי להתרומם , כאב חד תקף את ראשי. אבל זה לא מנע ממני לחייך חיוך קטן, כשראיתי מי תופס בידי.
הבטתי בפניו היפות, באיך שקצוות שיער נופלות בעדינות על עיניו הסגורות בזמן ששפתיו נפתחות לפתח קטן , בזמן שנשם נשימות עמוקות. זזתי מעט כדי לעבור למצב ישיבה, מביט כל הזמן וכשזז ליבי פעם במהירות. הוא בנתיים רק גירד את אפו קלות וחזר לנמנם. נשכתי את שפתי התחתונה , הוא ניראה כמו מלאך, ישנוני ביותר, ניראה כל כך טהור ויפה. ממלא אותי בחמימות כשידו המשיכה לאחוז בידי הקרה, שכל מה שרציתי היה להרים אותו למשוך אותו קרוב אליי ולא לעזוב.
אבל ידעתי שזה שגוי, הרי מי אני בשבילו, אף אחד. הזזתי מעט את ידי , בדיוק כשהרופא נכנס
מרעיש עם הדלת בכניסתו כך שלוקה התעורר
מביט בי במבטו המנומנם , המבולבל מביט באיזה תנוחה נמצאנו ומנתק את אחיזתו בידי.
מצידי הרגע הזה יחל להימשך לנצח, אחלה טיימינג אדון רופא, נאנחתי לעצמי והבטתי בו.
הוא הרים את התיקייה התלויה שהייתה תלויה עד עכשיו על קדמת המיטה מסתבר ומלמל לעצמו " טוב, יש לך שתי צלעות שבורות, שטף דם בעין ימין ונקע קל ברגל. סך הכל יצאת מזה בזול..תסביר לי שוב מה קרה?" שאל לבסוף, מביט בי בעיון.
משכתי בכתפיי " נפלתי" אמרתי בלי לפרט יותר מידי, מקווה שלא ישאל יותר.
"אני מבין" פסק באנחה וחזר לעיין בדפים מולו
לפתע קול עדין נשמע, כמו לחישה חרשית בדממה המעיקה שנוצרה בחדר.
"דוקטור..אדוני, הוא יהיה בסדר?" לוקה שאל, מביט ישירות בפניו ואני הרגשתי איך הלב שלי מעקצץ רק ממשמע קולו הרך והנעים לאוזן.
מצחיק איך התפקידים התהפכו ועכשיו הוא זה שדואג לי.
" עם מנוחה רבה, הוא יהיה בסדר" אמר הרופא וניראה שזה חיוך, חצי חיוך שעלה על שפתיו שם לשנייה..לא בטח אני סתם מדמיין וזה רק שרירי פניו שזזו. החזרתי את מבטי ללוקה שחייך לאדם המבוגר לפני שזה יצא מהחדר, כנראה לבקר עוד חולים שזקוקים לו.
"לוק..אני" התחלתי לומר, אבל מה לעזאזל אני אומר, אני לא חשבתי על זה לעומק. לא מצאתי את המילים הנכונות, זה כאילו הכל התערבב למערבולת ענקית ואז בלאק אאוט.
" תחסוך ממני..אני רק שמח שאתה בסדר" אמר בחצי חיוך ,חושף את הגומה הימנית שלו.
הוא נאנח עמוקות וקם נעזר במיטה, מנער את מכנסו ומיישר את חולצתו. " עכשיו, אני חושב שעבודתי כאן הסתיימה. השתווינו. תרגיש טוב" הוסיף לאחר כמה שניות מביט בי בחום ואז מעביר את מבטו לתיקו, מרים אותו על כתפו והולך לכיוון הדלת.
עצמתי את עיניי "אני בארון" לחשתי לחישה חרשית 'בגלל זה לא יכולתי להגיד לך קודם, כי אני לא מוכן עדיין' המשכתי אבל שום קול לא יצא מפי, זה כאילו שפתיי זזו אבל הן שכחו איך לדבר.
כשחזרתי להביט בדלת היא עמדה בודדה, פתוחה לרווחה בלי זכר אליו, איגרפתי את ידיי משני צדדי בתסכול . שיט מה עכשיו.
*היה טעות בקודם אז הועלה פעמיים*
תגובות (3)
האאאאאאאאאאא אני כלכך רוצה לראות המשך. ממש רוצה לראות המשך.
אני חושבת שתחשבי עם עצמך מה את רוצה שיצא במערכת היחסים הזאת. בכל מערכת יחסים יש בעיות, ותמיד יש בעיה רצינית. תנסי להבין מה הבעיה הרצינית בניהם – העובדה ששניהם גייז ומה שהחברה תגיד? העובדה שהם מ"עולמות שונים"? זה שהם ללא תחומי עניין משותפים? קחי את הבעיה ותתמקדי בה.
אם לדוגמא הבעיה היא החברה, אז תעשי שהם כן יהיו ביחד וינסו לעבור ביחד את מה שהאחרים אומרים להם על מה שקורה. אני מקווה שהבנת מה שאני מנסה להגיד לך(:
חח לפחות מישהו רוצה , זה משמח אותי ואני מבינה מה את מנסה להגיד
תודה על העזרה :)
אבל יקח זמן עד שיהיה המשך.
כמובן, קחי את הזמן שלך ואני מקווה שתוכלי לקבל השראה ורעיונות בקרוב. אני בכל זאת אעקוב ואבדוק מתי עולה פרק חדש(: