"זה עוד הפעם אני"- פרק חמישי

"אליאב," מישהו צעק מבעד לדלת בעדינות, "דניאל." צעקו שוב, "בוקר טוב, כבר שבע, אתם צריכים לקום." צעקו שוב וסובבתי את ראשי במקום.
"יאלה קום, קום." דניאל בא ליד המיטה שלי ונתן לי מכה קטנה בראשי.
"אני קם." מלמלתי והתיישבתי על המיטה. קמתי לשירותים, שטפתי את הפנים וצחצחתי שיניים. יצאתי ושלפתי מהארון החדש שלנו מכנסי גינס שחורים וצמודים וחולצה חלקה בצבע בהיר.
"בוקר טוב." מלמלתי לדניאל, שעמד מול המראה וסידר את שערו בעזרת ג'ל.
"תכין חמישים שקל, אתה הולך להפסיד." הוא אמר וגיחך,
"זה הבוקר טוב שלך, אה יא בן זונה?" אמרתי והרמתי את מכנסי הג'ינס שחשפו מעט מן הבוקסר שלי.
"בוקר טוב." הוא אמר וחייכתי בציניות. החיוך נמוג אחרי שניה.

°שביט°

"אני הולכת לבית הספר, אם אתה צריך משהו תתקשר אלי." אמרתי ואבא הנהן, בלי יכולת לדבר.
אבא חולה במחלת סרטן, כבר שלוש שנים וזה לא עתיד לעבור. המחלה הזאת גרמה לנשירת השיניים שלו ותפקוד הדיבור שלו נמנע ממנו.
הרופא כול פעם אומר שהמינון של התרופות של אבא הוא גבוה, וזה יכול להרוג אותו, אבל זה גם מה שמציל אותו ממות, כול פעם שאנחנו מגיעים אליו לבדיקה חודשית ונשארים לבד בחדר, הוא מזכיר לי שאבא יכול למות כול יום.
ואני בסדר עם זה, לגמרי, כי הוא עשה דברים רעים והרס לי את החיים, והסיבה היחידה שאני נשארת איתו היא שאני מחויבת על פי המדינה, הדבר היחיד שמדאיג אותי בקשר למוות שלו זה שיום אחד אני יצטרך לגור בפנימיה, וזה, משהו שאני לא רוצה.

°אליאב°

"הבלונדה מימין עושה לך עיניים." אמרתי לדניאל והוא הטה את ראשו הצידה מסתכל עליה ומגחך,
"אחי, אני חושב שהיא זה הוא." הוא אמר ונחנקתי מהרוק של עצמי, צוחק בחוזקה.
"איזה כיתה אנחנו בכלל?" שאלתי את דניאל והוא הסתכל עלי בהלם,
"יב' אחי, מה יש לך אלצהיימר?" הוא שאל וגיחך,
"קורע, עכשיו ברצינות?" שאלתי והוא הסתכל בדף שהמזכירה הביאה לו, כמה דקות קודם לכן.
"יב' ארבע." הוא אמר והנהנתי, "אנחנו יודעים איפה זה?" שאלתי לאחר מספר דקות שהלכנו, לא יודעים לאן.
"לא." דניאל אמר ועצר, הכיתי על המצח שלי בעזרת ידי והסתכלתי עליו במבט חודר,
"אתה פשוט מפגר." מלמלתי והלכתי הצידה, אל נערה בעלת שיער חום וארוך שהרימה את שולי חולצת בית הספר שלה וחשפה עגיל לבן ובולט בטבור,
"היי יפה." אמרתי, שיקרתי והיא הפנתה את פני הטמבור שלה אלי,
"איפה זה יב' ארבע?" שאלתי בחיוך והיא, אוטומטית חייכה גם.
"בוא אני אראה לך." היא אמרה והתחילה ללכת,
"לא צריך להראות, רק תגידי." דניאל מלמל, בקול, היא הפנתה אליו מבט תגרה והוא גיחך והפנה את ראשו קדימה.
"הנה זה כאן," היא אמרה והצביעה על כיתה צדדית, "חתיך" היא אמרה וגיכחתי.
"תודה." יבשתי אותה ושנינו התקדמנו.
"אחי לא יפה," דניאל אמר והסתכלתי עליו במבט מוזר, "תפצה אותה, תקנה לה ארגז צבע חדש." הוא אמר וצחקתי בקול, כשניה לפני שנכנסנו לכיתה.

"אליאב?" המורה שאלה, "דניאל?" היא שאלה שוב ה
במהירות וסקרה את שנינו, כמו חצי מהבנות בכיתה.
"אני אליאב," מלמלתי וסרקתי את הכיתה, "והוא דניאל." אמרתי והחזרתי את מבטי למורה.
"נהדר, אתם רוצים להציג את עצמכם?" היא שאלה והסתכלתי על דניאל.
"באנו מאשקלון ביחד, אנחנו ישנים בהוסטל קרוב לכאן, ואנחנו חברים טובים." דניאל אמר במהירות ובחן את הכיתה, "איפה אנחנו יושבים?" הוא שאל מיד לאחר מכן,
"אתם רוצים ביחד או בנפרד?" המורה שאלה והעבירה את מבטה ממני אל דניאל ובחזרה.
"ביחד." ענינו לה שנינו באותו הזמן,
"קוקסינלים." מישהו אמר בשקט מאחורה וכול היושבים סביבו צחקו.
"אליאב, שמעת איזה מצחיק הוא?" דניאל שאל וצחק צחוק מתגלגל, מחאתי כפיים וצחקתי גם אני בחוזקה, "אין, אין קורע." אמרתי ולאחר כשניה שנינו הפסקנו לצחוק.
"תסתום את הפה שלך יא אפס אוכל בתחת, ואם עוד פעם אחת תפנה אל אחד מאיתנו תראה את עצמך כמסורס."
"מספיק." המורה צעקה והכיתה השתתקה,
"דור תעבור בקשה ליד מתן ותפנה להם את המקום." המורה אמרה והסתכלה לכיוון הילד שהסטלבט עלינו לפני כן,
"אבל המורה-" הוא התחיל והיא הפסיקה אותו בצעקה, "עכשיו!"

"אני רוצה לדעת מי זה הבן זונה הזה, שאמא שלו פתחה רגליים יותר מדי, שהחליט לעוף." דניאל אמר ובעט באבן קטנה בצד הדרך.
"עזוב אותו, אל תסתבך על ההתחלה." אמרתי והוא הסתכל על המבנה שהסתבר כי הוא הקפיטריה.
נכנסנו פנימה והלכנו לכיוון הדלפק, "בא לי פיצה." דניאל אמר והסתכל על השלט של המחירים,
"אתה מדבר אלי או לאוויר?" אישה מבוגרת שאלה אותו והוא נרתע בבהלה,
"אליך, אליך." הוא מלמל והתקרב בחזרה,
"מה בשבילך?" היא שאלה כשהגישה לו את הפיצה על הקרטון.
"קולה." אמרתי והיא הלכה למקרר מאחוריה, מוציאה בקבוק קולה תוסס.
"שבע עשרה שקל." היא אמרה והוצאתי שטר של עשרים, "שמרי את העודף." קרצתי לה ואני ודניאל הלכנו מהר.
"אתה בקטע של מבוגרות?" הוא שאל וגיחך,
"כן, כמו שאתה בקטע של בנים." אמרתי וחיוך ציני נמרח על פניי.
"טמבל." הוא אמר, "אדיוט." מלמלתי מיד אחריו.