"זה עוד הפעם אני"- פרק עשירי חלק א'

°נק' מבט כללית°

"אני לא לקחתי את הסמים האלה." דניאל אמר לעורכת הדין שהפנימיה שכרה לו.
יומיים לאחר הכניסה הפתאומית של המשטרה לחדרם של דניאל ואליאב והמציאה של שקית הקוקאין שהוחבאה באחורי הארון. נודע לדניאל כי הוא מסולק מהפנימיה ומכיוון שהוא בן שמונה עשרה עוד שלושה חודשים יקלו אותו לבית המשפט לחקירה פנימית עד להודעה חדשה.
"אבל אין לך איך להוכיח את זה!" סיגל, עורכת הדין אמרה לו, "מצאו לך קוקאין בארון, זה לא סם שבני נוער בגילך משתמשים בו ואתה כרגע נקרא, כביכול, סוחר" היא אמרה ודניאל הסתיר את פניו בשתי ידיו, מסרב להאמין ומנסה להאמין איך לעזאזל הוא הגיע למצב המזובל הזה.
"אתה צריך להודות." היא אמרה ודניאל פער את עיניו בהלם טוטאלי.
"אם אתה תודה עכשיו, קרוב לוודאי יתנו לך לעשות עבודות שירות ותוך שנה, שנתיים גג, התיק יסגר." היא אמרה ודניאל נענע בראשו בסירוב, סיגל נאנחה בעייפות ולקחה את הצ'אנס האחרון לדבר עם הנער העקשן ברצינות,
"אם אתה תנסה להוכיח שזה לא אתה, אתה יכול להילחם בזה בשיניים ואולי בסוף תצליח, אבל הם יעקבו את התיק הזה עד שתגיע לשמונה עשרה ואז אתה יכול לזרוק לפח את כול העתיד שלך. תעשה את העבודות שירות, תגמור עם זה, ויסגר התיק, אל תהיה עקשן." סיגל אמרה ונשענה על הכיסא המבריק שלה,
"מה אתה אומר?" היא שאלה והוא התחבט בינו לבין עצמו מה לעשות,
"אני רוצה לפגוש מישהו, שיעזור לי להחליט." דניאל אמר וסיגל הנהנה,
"אני אסדר לך את זה." היא אמרה ובכך חתמה את השיחה ויצאה מהחדר.

°אליאב°

"אביב." צעקתי בקול, היא ישבה על הדשא בחוץ, ראשה היה מונח על התיק שלה והיא כיסתה את עיניה בעזרת ידה.
היא הרימה לכיווני את ראשה וקמה במהירות מהדשא, מנקה את אחורי מכנסיה,
"יש חדש על דניאל?" היא שאלה והתיישבה לצידי על ספסל צדדי,
"לא." אמרתי ומבט מאוכזב עלה על פניה, היא היחידה שמאמינה כמוני שדניאל נקי בסיפור הזה,
"מה עושים?" היא שאלה והסתכלתי ימינה ושמאלה, לראות שאף אחד לא מצוטט,
"יש רק אחד בהוסטל ששונא אותנו, אחד ששונא את דניאל בעיקר." אמרתי והיא הנהנה ושנינו ידענו למי אני מתכוון,
"ואת יודעת מה גיליתי היום?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עלי במבט מסוקרן,
"הוא וליאל, המדריכה, הם במקרה אחים." אמרתי והיא פערה את עיניה בהלם,
"דור וליאל אחים?" היא שאלה בצעקה קטנה והטחתי את ידי על שפתיה בכוח, מסמן לה לשתוק.
"פרצתי לחדר של ליאל, שזה לא היה כזה קשה, היא לא נועלת. והיה שם מליוני תמונות שלה ושל דור מגיל אפס." אמרתי ואביב הסתכלה עלי בשוק, לא יודעת מה להגיד.
"את מבינה לאן אני חותר?" שאלתי והיא ענתה במהירות,
"דור לקח מליאל מפתח לחדר שלכם והשתיל לכם בארון את הסמים." היא אמרה והנהנתי היא השתנקה בקול והוציאה אוויר בחזרה,
"זה מסביר גם את השיחה, שידעו כמות, מיקום וסוג." היא המשיכה והנהנתי בחיוך מנצח,
"ויש לנו תוכנית?" אביב שאלה והנהנתי בחיוך,
"תוכנית של הלקסוס."

"אליאב." מספר לא מסוהה התקשר אלי, אך את הקול גיליתי בזריזות,
"רוצים אותך בתחנת משטרה, דניאל ביקש לפגוש אותך." אלי אמר והנהנתי לעצמי, למרות שהוא לא ראה,
"עכשיו?" שאלתי, "עכשיו." הוא אישר וניתקתי במהירות.
"אביב," נכנסתי בצעקה לכיתתה באמצע שיעור, היא הרימה את ראשה בתנופה מהירה והסתכלה עלי,
"התוכנית מתחילה עכשיו."