"זה עוד הפעם אני"- פרק עשירי חלק ג'

°נק' מבט כללית°

"חדשות טובות חברים," סיגל נכנסה לחדר בסערה, מדדה על העקבים שלה.
כבר שעתיים שאליאב ואביב מחכים לתשובות.
"התביעות אצבעות תאמו אחת לשניה, שלחתי חוליה של של שוטרים למצוא אותו בהוסטל." היא אמרה ואליאב קפץ ממקומו בשמחה.
"מלכים אנחנו, מלכים!" אליאב אמר ואביב נתלתה עליו בחיבוק.

ביינתיים, חוליה של חמישה שוטרים התקרבה לכיוון ההוסטל, בחיפוש אחר הנער בן השבע עשרה שעליו הוטחו אין סוף האשמות.
"אנחנו צריכים את דור עמרני." השוטר הגבוה אמר לנערה בעלת השיער המתולתל,
"הוא בעבודה, קרה משהו?" היא שאלה במהירות וסימנה להם להיכנס, הם התעלמו.
"אתה," השוטר הגבוה אמר והצביע על שומר מעט שמנמן בעל נמשים,
"אתה וגבי נכנסים לחדר שלו לבדוק אם יש שם עוד חומר, אם יש תביא אותו לתחנה." הוא חילק להם הוראות ואז הסתובב לנערה המתולתלת שהסתכלה עליהם בהלם,
"איפה הוא עובד?" הוא שאל אותה והיא הסתכלה עליו בהלם,
"בפיצריה, מעבר לפינה של הרחוב." היא מלמלה והוא הנהן לעברה בהוקרת תודה.
"כול השאר, איתי." הוא אמר והם הסתובבו והלכו.

"כול התחנות, נער כבן שבע עשרה נעדר. נראה לאחרונה במסעדת ה'כריש' חולצתו שחורה ומכנסי גינס בהירים וצמודים." הודיעו ברמקול לכול תחנות המשטרה בעיר.

°דניאל°

"תקשיב, תביעות האצבעות בודקו ויצאו זהות, מה שאומר שהחברים שלך צדקו. אבל אי אפשר לשחרר אותך עד שמוצאים אותו. עד שיאמתו את העיניין, אתה לא יכול לצאת מכאן." היא אמרה ודניאל הסתכל עליה לא מבין,
"הוא בהוסטל." דניאל אמר והיא נענעה בראשה לאות שלילה.
"הוא ברח, מצאו את הארון שלו בהוסטל ריק לפני כשעה." היא אמרה ודניאל קבר את ראשו בין ידיו.
"אז מה אני עושה?" הוא שאל, "נשאר פה על חשבון הבן זונה הזה?" הוא שאל והיא השפילה את ראשה,
"כן." היא ענתה לבסוף והוא דפק כל השולחן בכוח.
"זה הורס לי את החיים," אמרתי בקול וסיגל הסתכלה עלי ברחמים,
"יש משהו לעשות, אבל צריך כסף." היא אמרה והשפלתי את ראשי, אני בא ממשפחה עם הרבה כסף, המון. אבא שלי סוכן נדל"ן ואמא שלי שופטת. אבל אני הרבה זמן לא איתם בקשר.
"ערבות, כאילו?" שאלתי אותה והיא הנהנה,
"כמה?" שאלתי שנית והיא הרימה בכתפיה בהרהור,
"בין ארבעת אלפים לחמשת אלפים, לא יותר. וזה יוחזר אליך כשימצאו את דור." היא אמרה והנהנתי,
"אני אשיג." מלמלתי ולקחתי את הפאלפון מהשולחן.