"זה עוד הפעם אני"- פרק שבע עשרה ואחרון.

°דניאל°

"וואי אחי אני גמור." מלמלתי לאליאב כשניה לפני שנכנסנו להוסטל, בדיוק הלכנו לבקר את אמא שלו,
"חבל." הוא מלמל והטיתי את ראשי לכיוונו,
"מה פירוש?" שאלתי והוא דחף את סלת ההוסטל,
"הפתעה!" צעקו בקול רם מירב אנשים,
"בן זונה." צעקתי לאליאב שצחק כשניה לפני שכולם רמסו אותי.
"איזה כיף שאת כאן." צעקתי לאביב באוזן כשרקדנו בסלון, שהיה סוג של רחבה.
עשו מין אולם אירועים מההוסטל, במטבח הייתה שתיה קלה ומעט אלכוהול, פינו את כול הספות והרהיטים הצידה ועשו שם רחבת ריקודים, שהדי'גיי הוא בעצם כבל שמחבר בין פאלפון נייד לבוקסה.
באו המון אנשים, גם החברים מאשקלון. אני שונא מסיבות הפתעה אבל וואלה, המסיבה הפשוטה הזאת הייתה מתאימה לי.

°אליאב°

"באה לפה הרבה?" אמרתי לשביט שישבה עם לימאי בסלון וצחקה.
"שאני יודעת שיש אנשים כמוך, לא." לימאי אמרה והוציאה לי לשון, הרמתי את היד ומבין חמשת האצבעות צצה לה באיטיות האצבע האמצעית.
"אני עפה, ביי." היא אמרה בחיוך וקמה, מעדה והלכה.
"מה נשמה?" שביט שאלה וקמתי, מושיט לה את ידי לעזרה.
הלכנו לכיוון כול הרוקדים ונענענו את גופנו בהתאם למוזיקה הרמה,
"אולי יום אחד נרקוד ככה בחתונה שלנו." שביט אמרה בצחקוק וצחקתי גם,
"מי יודע." זרקתי לאוויר והיא חייכה.
"מי יודע."