"זה עוד הפעם אני"- פרק שישי

נערה בעלת שיער זהוב וארוך,  צבע עור בהיר ועדין ועיניים חומות וגדולות התקרבה אלינו בצעדים נמרצים, "אתם דניאל ואליאב?" היא שאלה וסרקה את שנינו, הנהנתי והיא חייכה, "בואו, כולם מחכים לכם בסלון." היא אמרה וגיחכתי,
"לא באתם לארוחת בוקר וכולם חיכו לכם שם." היא אמרה באמצע הדרך,
"אני אגם, אגב." היא הציגה את עצמה ולא הפסיקה לדבר לשניה,
"אני אליאב," אמרתי, "והיצור שלידי זה דניאל." אמרתי והיא גיחכה.
"בואו." היא אמרה ופתחה דלת צדדית, נכנסו והיינו המומים לראות מי ישב בחדר,
"זה הבן זונה." דניאל מלמל בשקט והצביע עליו.
"די." מלמלתי כאשר נער בעל תספורת מארינס מסודרת ועינים קטנות וכחולות התקרב אלינו.
"היי," אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה, "אליאב." אמרתי בחיוך והוא הנהן בחיוך, "דניאל." דניאל אמר והושיט את ידו גם הוא.
"אמיר," הוא אמר וסימן לנו להתרווח על הספות, "ברוך הבא." הוא אמר והתיישב ליד דור, ששתק כול משך הזמן.
"הכול בסדר?" שאלתי את דור, שישב מאחורה בשקט,
"אה אחי, כן." הוא אמר והרים את ידו לאות שלום,
"אל תפחד," דניאל אמר וגיחך, "לא היינו גורמים לזה שלא תוכל לזיין יותר." דניאל אמר וכול הנוכחים בחדר צחקו, זיהיתי מספר פרצופים מהכיתה לפני כן.
"לא חשבתי." הוא אמר וגיחך,
"הגעתם." מישהי צעקה מאחורינו ונרתעתי בבהלה, "כוסשלהאחתוק ערס, מה את פוסתמה?" דניאל שאל והניח את ידו על הלב,
"לא, אני ליאל." היא אמרה והושיטה את ידה ללחיצה, "אני המדריכה שלכם." היא המשיכה והנהנתי.
"למה להבהיל ככה, הרגת אותי." מלמלתי והתיישבתי על ספה צדדית,
"אוי, שטויות." היא אמרה ודחפה את דניאל לשבת על ספה מולי,
"פעם ראשונה שהם נפרדים." דור אמר מהצד בגיחוך,
"אחי, שחרר תחום הבידור לא בשבילך." דניאל אמר לו ועבר ממנו והלאה,
"טוב, אז, אני ליאל," המדריכה אמרה שוב, "את דור כבר הכרתם, זה אריאל." היא אמרה והצביעה על נעל בעל שלל עגילים באוזניים, "וזאת מיראל, התאומה שלו." היא אמרה והצביעה על נערה שישבה לידו,
"זאת אביב." היא אמרה ונערה בעלת חולצה לבנה של הביטלס ומכנסי גינס פשוטים הרימה את ידה בידידות, "לידה אגם," היא אמרה והנהנו, "ואחרון נתנאל." היא אמרה ונער שמנמן בעל חימצון בשיער ועגיל בולט בגבה נפנף בידו,
"אפשר ללכת עכשיו?" דור שאל וכולם סובבו את ראשיהם אליו,
"מי שרוצה, יכול." ליאל אמרה במבוכה ודור קם וצעד לחדרו.
"מתרגלים." אגם אמרה והנהנתי,
"בואו נעשה משחקון, וכולם יוכלו להשתחרר לחדרים." ליאל אמרה ונשענתי על מסעד הספה,
"כול אחד יגיד, דבר אחד שדניאל ואליאב, לא יודעים עליו." ליאל אמרו וכולם הנהנו,
"נתנאל, תתחיל." היא אמרה והוא הנהן,
"עוד חודש אני עוזב את המקום, כי המשפחה שלי הולכת לשליחות בחו"ל." הוא אמר והנהנתי בחיוך,
"הלאה, אביב." היא אמרה והנערה השקטה הסתכלה על שנינו,
"אני קלסטרופובית." היא אמרה ודניאל גיחך, ליאל סימנה להם להמשיך, "אני ואגם זוג." אמיר אמר וחיבק את אגם מהצד, "כבר מעל שנה."
"זה נחשב על שנינו." אגם אמרה במהירות וליאל הנהנה בחיוך, "אריאל?" היא שאלה והנער השחום הרים גבות,
"אנחנו תאומים." הוא אמר וסימן בעזרת אגודלו על מיראל,
"זה נחשב על שנינו." היא אמרה במהירות וגיחכתי.
"אוקי, אליאב?" היא שאלה והסכלה עליי,
"אני פנוי?" אמרתי, שאלתי והרמתי גבה, היא הנהנה בחיוך והצביעה על דניאל,
"אני לוקח ריטלין." הוא אמר וגיחך, וכול הנוכחים היו מופתעים על הפתיחות.
"טוב, כולם יכולים לחזור לחדרים, ארוחת ערב כרגיל בשמונה." היא אמרה וכולם קמו.
"אחי, אתה חייב לי חמישים שקל." דניאל נזכר בדרך לחדר,
"אתה יודע מה אתה?" שאלתי והפנתי את ראשי אליו, הוא הסתכל עלי בשאלה והרים גבה,
"בן זונה." אמרתי ונכנסתי במהירות לחדר,
"אה, ככה אתה מדבר על צילה?" הוא שאל ובא אחריי באיום, "זונה?"
"לא, התכוונתי לאבי," אמרתי בגיחוך, "אבי הוא זונה." אמרתי ודניאל צחק בקול.
"יש לך פיגור ברמה קשה." הוא מלמל בין צחוק לצחוק.
"אני הולך לחפש עבודה, אתה בא?" שאלתי אותו וקמתי, החלפתי לחולצת טישרט פשוטה בצבע אדום ושנינו יצאנו מההוסטל.
"מה בא לך?" הוא שאל כשהלכנו לכיוון המרכז המסחרי, עוקבים אחרי הוראתיה של המדריכה.
"האמת," מלמלתי בהרהור, "פורק, או סבל." אמרתי והוא הסתכל עלי, "משהו שאני אוכל לעשות בידיים." אמרתי והוא הנהן,
"אתה יכול לראות פורנו." הוא אמר ונאנחתי בגועל.
"במה אתה רוצה?" שאלתי לאחר כדקה,
"מלצר." הוא אמר והנהנתי,
"בוא, יש כאן איזה מסעדה." אמרתי ונכנסנו למסעדה רחבת ידיים,
"היי, אתם צריכים מלצרים?" דניאל שאל והסתכל על המלצר שעמד מאחורי הדלפק,
"אני אקרא למנהל, דקה." הוא אמר ודניאל הנהן,
"היי, אתם מחפשים עבודה?" איש מבוגר בעל סימנים של שיער לבן בצדדי הראש התקרב אלינו,
"כן." אמרתי והסתובבתי לכיוונו.
"נעים מאוד, אני אמיעד, אני המנהל של המקום." הוא אמר והושיט את ידו ללחוץ לנו יד,
"אליאב." אמרתי ולחצתי את ידו בחיבה, "דניאל." דניאל אמר מיד אחריי.
"אוקי, בואי אחריי למשרד." הוא אמר ונכנסנו מאחורי הדלפק, לאחר מכן נכנסנו למסדרון צר, בצד ימין בסוף הייתה דלת ועליה התנוסס שלט 'אמיעד'. נכנסנו אחד אחרי השני, הוא התיישב מאחורי השולחן ואנחנו מולו.
"קודם כול, מה הגיל?" הוא אמר והעביר מבטו ממני לדניאל ובחזרה,
"שמונה עשרה, תכף." אמרתי והוא הנהן,
"שניכם מלצרות?" הוא שאל לאחר מכן, והנעתי את ראשי לשלילה,
"אני סבל, פורק." אמרתי והוא הנהן, "משהו ידני." אמרתי והוא הסתכל עלי,
"מה לגבי שטיפת כלים" הוא שאל וניענתי בראשי בגיחוך,
"אדוני, שנינו לא רוצים שיהיה אבל ללקוחות." אמרתי והא גיחך,
"אוקי," הוא אמר והרהק למספר שניות, "אתה תפרוק סחורה ואני אשבץ איתך מישהו או מישהי שידריכו אותך בהתחלה לאן לקחת כול דבר." הוא אמר והנהנתי בהבנה,
"ואתה," הוא אמר והפנה את ראשו לדניאל, "מלצרות, נכון?" הוא אמר ודניאל הנהן,
"אוקי, יש קוד לבוש, חולצה ומכנסיים שחורים, וסינר קטן שאתה מקבל מן המקום." הוא אמר ודניאל הנהן, "כללים של סטרליות, אתה יודע?" הוא שאל אותו ודניאל הנהן שוב,
"אוקי, אז את הסדרי השעות אתם יכולים לכתוב אצל אחראי המשמרת." הוא אמר וקמנו,
"לך," הוא אמר והצביע עלי, "זה שלושים ושלוש שקלים לשעת עבודה." הוא אמר והנהנתי, "ולך." הוא אמר והצביע על דניאל, "עשרים ותשע לשעה." הוא אמר והתקדם ללחוץ את ידנו,
"מבחינתי, אתם יכולים להתחיל עכשיו." הוא אמר, כשניה לפני שהדלת נטרקה אחרינו.