"זה עוד הפעם אני"- פרק שמיני

°דניאל°

"מה עושה?" שאלתי והתיישבתי ליד אביב בהפסקת הלימודים, מספר ימים לאחר מכן.
"כלום." היא מלמלה בהתעלמות והמשיכה להתעסק בפאלפונה,
"יש חבר?" שאלתי לאחר מספר דקות שקטות, ששנינו לא דיברנו, היא הרימה את ראשה בהפתעה ופערה עיניים,
"ידעתי שאתה ישיר, לא ידעתי עד כמה." היא אמרה וגיחכה, "אין חבר." היא השלימה את המשפט.
"זה נחמד." מלמלתי והיא סוף סוף עזבה את הפאלפון שלה והפנתה את מבטה אליי.
"למה זה נחמד לך?" היא שאלה וגיחכתי,
"שמתי עליך עין מאז שבאתי, אז את יודעת. זה נחמד לדעת שאף אחד לא חטף אותך." הסברתי. כושר המשחק שלי לא בשמיים, אבל איך אומרים, החיוך, ליגה.
היא העבירה קצוות שיער בודדת מאחורי אוזנה,
"את רוצה שנצא, היום בערב?" שאלתי בעדינות, נזהר לא ללחוץ יותר מידי,
"היום?" היא שאלה במהירות וחייכתי, "היום." אישרתי את דבריה והיא הנהנה,
"נפגש בכניסה, בתשע?" היא שאלה וקמה, כי הצלצול הפסיק אותה,
"נפגש." אמרתי והיא חייכה, והלכה.

°שביט°

"אליאב," מלמלתי וניענתי בכתפו בעדינות, כשראיתי את הרופא של אימו מתקדם לחדר,
"אליאב," אמרתי שוב, בקול קצת יותר חזק. הוא התמתח וקם, הוא ראה את הדוקטור פותח את הדלת וקם במהירות,
"היא קמה מניתוח." הרופא אמר בחיוך, "היא בהתאוששות, אתה יכול להיכנס לראות אותך." הוא המשיך והוא נתלה על הדוקטור בחיבוק נשי במיוחד וגיחכתי מהצד, הדוקטור המופתע התעשט לאחר מספר שניות והחזיר לו חיוך קטן,
"זה התפקיד שלי, להציל חיים." הוא אמר והתנתק מהחיבוק, "בוא אני אראה לך איפה היא." הרופא אמר ופתח את הדלת,
"אני תכף חוזר, אני יקח אותך הביתה, אני עם רכב." הוא אמר בעיניים בורקות ומחייכות כשניה לפני שהדלת נסגרה.

°דניאל°

"גיסנו." אמרתי וקפצתי על אליאב בחיבוק כשנכנס להוסטל,
"מה קורה אחי?" הוא שאל כשהתנתקנו מהחיבוק וישבנו שם בספסל צדדי,
"כמה יש לי לספר לך." אמרתי והוא גיחך,
"תתחיל," הוא אמר וגיחך, "יש לי דייט היום בערב."
"גם לי." אמרתי והוא גיחך, "ואתה לא תאמין עם מי."

"אז הלכתי איתו מכות." אמרתי והוא פער את עיניו, "בן זונה מזדיין, לא קראת לי." הוא אמר וגיחכתי,
"זה היה רגעי, לא כאסח של החיים." אמרתי והוא הנהן,
"וזאת הסיבה שהוא אצל האחות כבר כמעט שבוע." הוא אמר והנהן כאילו מאשר את דבריי,
"או, כאן אנחנו מגיעים לסיבה שהלכנו מכות מלכתחילה." אמרתי והוא התיישר בספסל,
"אביב, זאת עם העיניים הכחולות הגדולות." אמרתי והוא הנהן,
"הוא דלוק עליה, והיא מתנדבת שם." אמרתי בפשטות ודניאל הנהן בהבנה וגיחך,
"ואתה התחלת איתה אה יא תחמן." הוא אמר וניענע את אצבעו מולי,
"החרמן מת הזה שם לי בעיטה." אמרתי והוא צחק בקול,
"עם מי הדייט?" העברתי נושא בצעקה,
"חולירע." הוא אמר וקם, "לא מעניינך." הוא צעק והתקדם לכיוון חדרנו,
"אל תקבע כלום לשישי בערב, בניגוד אליך הכרתי חברים." צעקתי אחריו והוא הרים את אגודלו, מאשר את דבריי.

°אביב°

"מי זאת שיש לה דייט עם הילד הכי חתיך בארץ." מיראל נכנסה לחדר שלי בצעקה ומיד אחריה אגם,
"צריך לסדר אותך, פרינסס." אגם אמרה ופתחה את הארון בתנופה, היא הוציאה בערך עשרה קולבים שמצאו חן בעיניה.
"אני איפור-שיער." מיראל אמרה והרימה את ידה.
"בואי רגע." אגם אמרה ונעמדתי מולה בשקט. בבסיס שלי, אני ילדה רגועה וביישנית, רוב הזמן מחייכת, ונעימה. אני סומכת על אנשים נורא לאט, ובגלל זה מעגל החברים שלי הוא נורא מצומצם, אפילו על ילדים מההוסטל, שאיתם אני גרה לא התחברתי כול כך מהר, נתנאל, לדוגמא, לקח לי המון זמן להתחבר אליו אבל היום, הוא הידיד הכי טוב שלי.
"זאת תשב עליך פצצה." אגם נעמדה מולי עם שמלה פשוטה, עם כתפיות דקות, הבד שלה היה דק ופרחוני.
"מאיפה הבאת אותה?" שאלתי והורדתי את חולצתי,
"כוסית." מיראל אמרה בשקט וצחקתי, מיראל ואגם הן היחידות שראו את הגוף שלי, וכך זה גם ישאר, בזמן הקרוב בכול אופן. עכשיו אתם שואלים, בת שבע עשרה, בתולה. אז כן, אני בת שבע עשרה ועוד לא הגעתי לאקט מיני עם גבר, ואני שומעת מאגם ומיראל כול יום מה אני מפסידה, אבל אני לא מרגישה הרגשת פספוס, אני מרגישה גאה ומשתדלת לא לחשוב על זה.
"תפסיקי לחלום." אגם אמרה, ודחפה את השמלה לתוך ידיי,
לבשתי את השמלה, ורכסתי את הריץ רץ הצדדי, הסתובבתי אליהן ומיראל עיוותה את פניה בגועל,
"זוועת עולם." אגם מלמלה וקמה לארון שלי שנית,
"זאת יפה," היא אמרה והושיטה לי שמלה נטולת שרוולים בצבע תכלת, היא הגיעה עד אמצע הירך, הבד שלה היה בד טריקו פשוט אך עם זאת היה לה מראה יקר ומושרע.
"אני לא מבינה מה הבעיה בגינס וטריקו." מלמל כשנכנסתי לשירותים, וכרית נזרקה על הדלת מאחוריי.
"פצצת על." אגם אמרה וסובבה אותי במקומי,
"כוסית!" מיראל צעקה וחייכה,
"אני עדיין לא מאמינה שאת יוצאת עם פאקינג דניאל." היא אמרה בחלומיות, היא שמה עליו עין מהרגע שהוא דרך בהוסטל,
"מירי," אמרתי בהיסוס והיא המהמה, "אם את עדיין בקטע שלו, אני אבטל." אמרתי והיא קמה במהירות,
"נראה לך, מטומטמת. בחיים לא, שיהיה לכם בהצלחה, עכיו בואי נסדר לך את הפנים קצת." היא אמרה וחייכה בכנות,
"מעניין מה דור יגיד." אגם אמרה בסתמיות בזמן שמיראל מרחה לי אודם בהיר,
"כולנו יודעות מה העבר שלי איתו, לא מעניינת אותי התגובה שלו." אמרתי והיא הססה לרגע ואז ענתה,
"אבל יש לו קראש עליך, הוא יפוצץ את דניאל אם הוא יגלה. מה גם, המצב בניהם לא בשמיים." אגם הנהנה בהסכמה ואני הרגשתי מחיובות להגן על דניאל,
"דניאל לא פראייר, דור יתן לו מפה, דניאל יחזיר לו משם. דניאל הציע לי לצאת, ומה שחשוב כרגע זה מה יקרה בנינו ולא מה תהיה התגובה של דור. דניאל חמוד מאוד, ואני מאוד רוצה לצאת איתו. והדבר האחרון שאני רוצה זה שיחות מביכות על דור, אז בואו בבקשה לא נעלה את הנושא הזה שוב. אף פעם."

°שלושה חודשים לפני כן°

"אתה חתיכת בן זונה." פלטתי את צמד המילים האלה, בפעם הראשונה והאחרונה בחיים שלי,
"אתה יודע, וידעת כמה קשה לי לסמוך על מישהו ולבסס אמון, ועד שהאמנתי בך, שסמכתי עליך. אתה ריסקת אותי, דור, אתה ריסקת." אמרתי ודמעה אחר דמעה יצאו בלי הפסקה,
"אני מצטער, אני בן זונה, אני יודע, אבל אני בן זונה שמבקש סליחה." הוא אמר והסתכלתי עליו בהתאכזבות ניכרת,
"אתה טועה, אתה בן זונה שלא מתקרב אלי יותר לעולם." אמרתי והוא הסתכל עלי במבט שבור, ואז הלכתי, והמבט שלו מתנשק עם מישהי אחרת, שהיא לא אני, לא ישכח לעולם.

°שביט°

"לבשתי על גופי אוברול פשוט, בעל כתפיות דקות, בצבע אפרסק. הלילה היה נעים, כך שלא היה צריך בגדים עבים מידי.
אני ודניאל דיברנו המון בבית החולים, אחד הנושאים שעלו זה מה שיקרה אחרי המוות של אבי, כשאני יהיה חייבת להשתייך למקום עם אנשים ואין לי אופציה אחרת. הוא נתן לי את היתרונות והחסרונות, ואמר שמישהו מההוסטל שלו עוזב בקרוב, אז שאני ירשם במקומו. וחשבתי על זה, עדיין חושבת. לאבא כבר הביאו חדר בבית החולים, מה שאומר שהמצב שלו מתדרדר.
צלצול פאלפון קטע את מחשובותיי, על הצג היה רשום אליאב, קבענו בתשע, עכשיו תשע ועשרה, שיט.
"את יורדת?" אליאב שאל בהיסוס, נעלתי את הבית ויצאתי במהירות,
"כן, סליחה." אמרתי וניתקתי, יצאתי מהשער, הישר למבטו המשועשע של אליאב,
"לאן הולכים?" שאלתי והתחלנו להתקדם לרכבו,
"ביררתי על כמה מסעדות, ויש שניים שממש אהבתי." הוא אמר, "תבחרי את." הוא אמר ומסר לי את שמות שני המסעדות, בחרתי אחת שהלכתי אליה לפני כן דיי הרבה והוא התחיל בנסיעה, באמצע הדרך התעדכנו אחד לשלומו של השני, השיחה זרמה והייתה קלילה וכיפית, נשארנו במסעדה עד השעות הקטנות ואז הוא הסיע אותי הביתה.
"היה לי ממש כיף." הוא אמר כשהחנה ודומם מנוע, הנהנתי,
"גם לי," אמרתי, "מאוד."
"נפגש שוב?" הוא שאל והנהנתי במהירות, יותר מידי, הוא גיחך בשעשוע והרכנתי את ראשי בבושה, הוא נשק ללחי שלי ונפרדנו בחיוך, רק שנכנסתי לבית, שמעתי אותו מתניע את הרכב שנית וממשיך בנסיעתו.

°דניאל°

"דפקת שמלה." אמרתי לאביב כשהגיעה ללובי למטה, היא הרכינה את ראשה בחיוך והתקדמנו החוצה,
"לאן?" היא שאלה והרמתי את כתפיי, "מה באלך, סרט, באולינג, גלידה." שאלתי והטיתי את ראשי לכיוונה,
"באולינג זה סבבה." היא אמרה והנהנתי,
"מה איתך?" שאלתי לאחר כשניה, היא הנהנה וחייכה,
"בסדר, אצלך?" היא שאלה והרמתי כתפיי בסתמיות מוחלטת,
"שיגרה. רגיל. משעמם." אמרתי בתמצוט והיא צחקה בקול,
"יש לך צחוק מדבק." אמרתי בכנות וצחקתי גם.
זה לא שתכננתי להגיע איתה למיטה בסוף הערב, היא נראית ילדה שמורה וחמודה לאללה, ומי יודע מה אני ארגיש אליה בעתיד, אבל כרגע זה להתגרות בדור, לתת לו להרגיש את דניאל הגבר, ולא את הכוסית שהוא חשב שאני עד עכשיו.
"על מה אתה חושב?" היא שאלה לאחר מספר דקות הליכה שקטות, הסתכלתי עליה בחיוך, היא שונה.
"על דור." אמרתי והיא הרכינה ראשה,
"דור מההוסטל?" היא שאלה בשקט, ואני תהיתי ביני לבין עצמי האם נגעתי בנקודה רגישה,
"קרה איתו משהו?" שאלתי בעדינות והיא הרימה כתפיים,
"אל תתקשר איתו." היא אמרה וגיחכתי,
"ברור שלא, אבל יש לכם עבר?" שאלתי בהתעקשות והיא הנהנה, בדיוק נכנסנו לבאולינג. קניתי לשנינו זוגות נעליים והביאו לנו מסלול,
"היינו ביחד, וסמכתי עליו, וזה היה שבעה חודשים מדהימים." היא אמרה ועצרה, כי זרקה כדור, היא הפילה הכול חוץ מאחד וחייכה בניצחון, חייכתי גם וקמתי, מצפה להמשך,
"הוא בגד בי." היא אמרה מאחוריי בדיוק שזרקתי את הכדור, הפלתי בקושי ארבעה ושנינו צחקנו.
"הוא בן זונה." אמרתי והיא התכוננה לזריקה, ושניה לפני שהיא זרקה, היא הסתובבה אלי בחיוך.
"אז בוא נפסיק לדבר עליו."