"זה עוד הפעם אני"- פרק שני

״אחי, אין לי מושג מה לקנות לנועה.״ אמרתי לדניאל בשעה שיצאנו משער בית הספר לרכבי.
״שמע,״ הוא פתח בדיבור, ״זוכר את מאיה?״ הוא המשיך ושאל,
״איזו מאיה?״ שאלתי ופתחתי את במכונית, נכנסנו משני הצדדים, אני בתא הנהג.
״מאיה, האקסית שלי, הגינגית.״ הוא אמר והנהנתי, מתניע את האוטו ויוצא מהחניה ברוורס,
״אז כשהייתי צריך לקנות לה מתנה, שאלת את החברה הכי טוב שלה.״ הוא אמר והוציא מתיקו חפיסת סיגריות,
״תעיף, תעיף את הזבל הזה מהאוטו שלי.״ אמרתי לו והפלתי את חבילת הסיגריות על רצפת האוטו,
״יזין, נהיית אובססיבי לאוטו הזה יותר מלאמא שלך.״ הוא מלמל והרים את החפיסה.
״זה קנס עכשיו החרא הזה.״ אמרתי לו ועצרתי ברמזור, ״לשאול את החברה הטובה שלה, את עזריאלי היא תקנה.״
״הייתי צריך להיזכר בזה לפני חודש ולהפרד ממנה,״ הוא אמר וגיחך, ״אבל עכשיו זה אבוד.

״אביה?״ שאלתי את הילדה הזרה בפאלפון, ישבתי במרפסת ביתי, בנסיון נואש של שעה למצוא את מספר הפאלפון של אביה, החברה הטובה של נועה.
״כן?״ היא ענתה בקול פרחי למדיי,
״זה אליאב,״ אמרתי וכשהיא לא ענתה הסברתי, ״חבר של נועה.״
״אה.״ היא אמרה ולא הוסיפה.
״אני צריך עזרה במתנה.״ אמרת ישר ולעניין, בלי בלבולים.
״אין לי זמן, סליחה.״ היא אמרה ושתקה, ״אבל אם אתה רוצה יש את לימאי.״ היא אמרה וחפנתי את ראשי בידי,
״היא גם חברה טובה של נועה.״ היא המשיכה, ״אני אסמס לך את המספר שלה עכשיו, ביי.״
״סעמק.״ מלמלתי שניתקתי.

התקשרתי למספר הלא מזוהה של לימאי, חיכיתי לה בקניון, לפני כשעה קלה דיברת איתה והיא אמרה שאין לה בעיה ונפגש בקניון.
״אליאב?״ היא שאלה,
״כן,״ אמרתי והסתובבתי במקומי, בחיפוש אחריה.
״אני בכניסה, נפגש ליד הדוכן של הממתקים?״ היא שאלה,
״כן.״ אמרתי וניתקתי.
חיכיתי עוד מספר דקות עד שראיתי ילדה בעלת שער שטני וארוך למדיי, שהגיע עד למותניה. עורה היה בצבע חום, נוטה למוקה וצבע עיניה הבהיר בהק מרחוק.
היא התקרבה אלי בהרהור וחיוך צדדי הסתנן מפי, לסמן לה שאני זה הנער שאיתו דיברה.
״אליאב?״ היא שאלה כשהגיע אלי.
״כן,״ אמרתי וחייכתי,
״היי, לימאי.״ היא אמרה והושיטה את ידה, ״אליאב.״ מלמלתי ובהיתי בעיניה.
״יאלה, בוא נלך.״ היא אמרה והקיצה אותי מחלומי.
״נועה אוהבת בשמים, ואיפור-״ היא אמרה והפסקתי אותה, ״ובגדים, ונעלים, ותיקים, ושעונים, וקרמים, וארנקים.״ המשכתי אותה, ״אני יודע, אבל אני דיי מוגבל בכסף, אז מה את אומרת שננסה לחסוך?״ שאלתי והיא חייכה.
״אין בעיה, בוא.״ היא אמרה וסימנה לי להיכנס לחנות, ריח הניחוח שהפך את חלל החנות חנק אותי עוד בכניסה ושיעול קל הסתנן מפי, היא גיחכה והמשיכה.
״לדעתי, אפשר לקנות לה בטעם.״ היא אמרה והנהנתי, ״סוכריה על מקל, הכוונה?״ שאלת בגיחוך,
״לא.״ היא אמרה וציחקקה, ״בטעם,״ היא אמרה וכשלא עניתי הסבירה, ״לא יותר מדי, אבל גם לא להתקמצן לגמרי.״ היא אמרה והנהנתי שנית.
״תסתכל.״ היא אמרה והראתה לי ערכת איפור גדולה, בתוך מזוודה כסופה.
״על מה להסתכל?״ שאלתי ובחנתי את מגוון צבעי הסומק והצלילות שהיו שם.
״זה יפה בענייך?״ היא שאלה והעבירה את אצבעותיה על המברשות שהיו בפנים,
״זה התפקיד שלך כאן, אני רק משלם.״ אמרתי וגיכחתי,
״טוב, אז ניקח את זה.״ היא אמרה וסגרה את המזוודה, בשולי המזוודה למעלה הייתה מדבקה ועליה המחיר, פערתי את עיני וצרחה קטנה נמלטה מבין שפתיי,
״שמונה מאות חמישים שקל?״ שאלתי וקירבתם אליי לוודא שאני לא מתבלבל,
״אחרי הנחה.״ היא אמרה והסתכלה עלי.
״ולזה את מתכוונת שאת אומרת בטעם?״ שאלתי והרחקתי את זה ממני. היא הניחה את זה על המזנון בחנות והסתכלה עלי.
״אתה צודק.״ היא אמרה והתקדמה מחוץ לחנות.
״יש חנויות מותגים, אפשר לעשות לה שם גיפט קראד.״ היא אמרה והרמתי את כתפיי,
״שלוש מאות חמישים שקל, זה בסדר?״ שאלתי בהתעניינות כשעלינו במדרגות הנעות, היא הרהרה למספר שניות ואז הנהנה,
״נעשה לה גיפט קארד של שלוש מאות חמישים, ואז נלך ונקנה לה ערכה של בושם וקרמים.״ היא אמרה והסתכלה עלי בציפייה, הנהנתי ומשכתי בכתפי.
״זה קנס החרא הזה, קנס.״ מלמלתי והיא גיחכה.
לאחר כשעה, שסיימנו בקניון הכול, הלכנו לשבת במסעדה שקטה בצד הקניון.
״מה בא לך?״ שאלתי ואותה ועיינתי בתפריט.
״חשבתי שאתה מוגבל בכסף.״ היא אמרה ונשענה על הכסא,
״אני חייב להודות לך איכשהו, אז אני מרשה לעצמי לבזבז.״ אמרתי וקרצתי לה, היא גיחכה, ״אני אקח סלט.״ היא מלמלה וזרקה את התפריט ברישול על השולחן, הנהנתי וקראתי למלצר,
״לה סלט,״ הצבעתי על לימאי והוא רשם, ״ולי פסטה.״ אמרתי והוא הנהן,
״שמנת או אדומה?״ הוא שאל והסתכלתי עליה, ״מה בא לך?״ שאלתי והיא הסתכלה עלי בהפתעה,
״זה בשבילך.״ היא אמרה והניחה את פאלפונה על השולחן, ״אני יאכל לך מהסלט, אז גם את תצטרכי לאכול ממני שנהיה כפיתים, היא חייכה והנהנה.
״שמנת.״ היא ענתה לבסוף והמלצר הנהן,
״משהו לשתות?״ הוא שאל,
״קנקן תפוזים?״ שאלתי והסתכלתי עליה, היא הנהנה בהסכמה והמלצר הלך לדרכו,
״אז,״ היא אמרה לאחר מספר דקות שקטות,
״כמה זמן אתה ונועה ביחד?״ היא שאלה והנחתי את פאלפונה על השולחן, נשען עליו.
״חודש.״ מלמלתי בעייפות והיא גיחכה, ״אתה אוהב אותה?״ היא שאלה והרהרתי לשניה,
״האמת,״ אמרת לאחר שניה, ״אבל זה נשאר בנינו.״ אמרתי והיא הנחה את ידה על הלב לאות הסכמה,
״היא יוצאת כול ערב, עם בגדים חושפניים, כול יום מעלה תמונה על ידיד אחר.״ אמרתי והיא הסתכלה עלי בהבנה, ״אין לנו תמונה אחת ביחד, את מבינה לאן אני חותר?״ שאלתי והיא הנהנה,
״זה פשוט לא מתאים, אם באמת הייתי אוהב אותה, אז הייתי משקיע את כול הכסף שבעולם, אבל זה פשוט לא הולך.״ אמרתי,
״אתה צודק,״ היא אמרה לבסוף בדיוק שהמלצר הגיע עם האוכל, ״אבל אל תמרח אותה, או שתיפרדו, או שלא. אבל תחליט.״ היא אמרה ולקחה ביס מהסלט העשיר שנח מולה, הנהנתי והסתכלתי עליה בחיוך.
״איפה את לומדת?״ שאלתי לאחר כדקה, לוגם מכוס המיץ שלי,
״אורנים ד'״ היא אמרה והסתכלה עלי,
״ידעתי שאת לא לומדת איתנו.״ אמרתי והיא גיחכה.
״למדתי, שנה ואז עברתי.״ היא אמרה והסתכלתי עליה בשאלה,
״למה,״ שאלתי והיא הרימה את כתפיה ברישול, ״המצב המשפחתי שלנו לא ממש טוב, אז עברנו דירה.״ היא אמרה ולא הוסיפה, ומשם והלאה הארוחה עברה בשקט.
״אז, נפגש עוד שעתיים.״ אמרתי בחיוך כשהורדתי אותה מתחת לביתה,
״תזכור מה אמרתי לך, אל תמרח אותה.״ היא אמרה וחייכה,
״ביי,״ אמרתי ונסעתי משם, להתארגן ליום ההולדת של הבחורה שאני בכלל לא אוהב.