"זה עוד הפעם אני"- פרק תשיעי

°אליאב°

"את עובדת איתי על דניאל?" שאלתי את אביב בשקט, היא ישבה לידי בארוחת הערב,
"מה?" היא שאלה בלי הבנה, דיברנו בלחש,
"תזרמי איתי." אמרתי והיא חייכה והרימה את הראש,
"חברים." אמרתי וכולם השתתקו, ניצלתי את השניה שכולם שותקים והמשכתי,
"יש משהו, שפחדתי לספר, פחדתי לפתוח את זה, פחדתי מהתגובות, מהמבטים, מהדיבורים." אמרתי ונשמתי עמוק, נכנס למשחק חזק,
"אני הומו." אמרתי את זה במהירות וכול היושבים בשולחן הסתכלו עלי המומים,
"ידעתי!" דור הכריז וחיוך מנצח התפשט על שפתיו, כולם הפנו אליו את מבטיהם והוא שתק אבל החיוך לא נמוג מפיו,
"אני לא ידעתי למי להגיד, ואביב הייתה שם, אז דיברתי איתה." אמרתי במהירות וכול משך הזמן דניאל שתק והביט בי המום,
"ניסיתי לצאת לדייט לפני כמה ימים, וזה פשוט לא השתנה, ההרגשה הזאת שאני נמשך לבנים." אמרתי ונשמתי עמוק, משתדל בכול כוחי לא לפרוץ בצחוק,
"בן זונה." דניאל מלמל לידי, "אני התלבשתי לידך." הוא צעק וכאן כבר לא יכלתי יותר ופצחתי בצחוק גדול,
"בן זונה, בן זונה." דניאל המשיך למלמל וקמתי במהירות, מפחד לקבל ממנו מכות, אבל עדיין צוחק כמו משוגע,
"בן זונה." הוא צעק והתחיל לרדוף אחריי מסביב לשולחן,
"אני אסרס אותך, באלוהים אליאב, אתה הולך להיות מסורס." הוא אמר והמשכנו לרוץ מסביב לשולחן, בזמן שכול היושבים בו נחנקים מצחוק, אביב בעיקר,
"מיותר אחי, אני המילא לא יכול להביא ילדים עם גבר." אמרתי והתיישבתי, תופס את הבטן בצחוק.

°שביט°

"אליאב נמצא?" שאלתי את הנערה בעלת העיניים הבהירות שפתחה לי את הדלת, היא צחקה בקול וסימנה לי להיכנס.
"את חברה שלו?" היא שאלה וצחקה, עם כול בן אדם אחר היה רואה אותה, הוא היה חושב שהיא מסטולה, אני פשוט זרמתי איתה בצחוק,
"ידיד טוב." אמרתי והיא הנהנה,
"הוא מפגר, הוא פשוט מפגר." היא אמרה וגיחכתי בהסכמה.
נכנסנו לתוך חדר המטבח, שם ישב אליאב, תופס את הבטן בצחוק, ודניאל לידו מחוייך ומעוצבן בו זמנית.
"אליאב." אמרתי מאחוריו והוא הסתובב בצחוק, וכך גם כול הנוכחים בחדר,
"היי." הוא אמר והביא לי כסא מצד החדר, לשבת לצידו,
"מה הצחוקים?" שאלתי והוא פלט צחוק נוסף שוב,
"עבדתי על דניאל שאני קוקסינל." הוא אמר וצחקתי גם,
"מה רע בקוקסינלים?" שאלתי את השאלה שהוא שאל אותי שבוע לפני כן,
"חוץ מזה שהם אוכלים בתחת." הוא קטע אותי בצחוק וגיחכתי גם.
התחלתי לחבב את אליאב, למרות כול תדמית הערס, מבפנים הוא עדין ונחמד.
"מה קורה?" הוא שאל וקם, מושיט לי יד ומסמן לי לקום גם, יצאנו מחדר האוכל והתרחקנו מהרעש לבחוץ,
"שיעמם לי בבית." אמרתי והרמתי כתפיים והוא הנהן,
"אז באת." הוא השלים אותי בחיוך והנהנתי,
"מה איתך?" שאלתי והוא חייך,
"שיגרה." הוא אמר והצביע לכיוון המטבח, "היית חייבת לראות את זה, זה היה קורע." הוא אמר וצחקתי בקול, מדמיינת את דניאל מתעצבן על אליאב.
צלצול פאלפון קטע את השיחה שניהלנו, הוא הוציא את הפאלפון מהכיס והסתכל עליו בבלבול, "שניה אני בא." הוא אמר במהירות והנהנתי.

°אליאב°

"לימאי?" שאלתי כשעניתי לפאלפון,
"אליאב, מה קורה?" היא שאלה בהתלהבות וחייכתי,
"הכול טוב טוב, אצלך?" שאלתי והתעניינתי בשלומה,
"אני סבבה, אני חייבת את העזרה שלך." היא אמרה, "ולפני שאתה אומר לא, תקשיב." היא אמרה ושתקתי,
"יש לי חבר חדש, כבר חודש, ויש לו יום הולדת מחר. ואני עזרתי לך עם נועה, אז אני ממש חייבת עזרה ואתה הראשון שחשבתי עליו." היא אמרה וגיחכתי,
"יש בעיה אחת." אמרתי והיא המהמה, "עברתי לגור בטבריה." המשכתי,
"מה?" היא צעקה והרחקתי את הפאלפון מאוזני נזהר לא להתחרש,
"אין לי קליטה, סורי חיים, מת עלייך." אמרתי והתיישבתי חזרה בספסל ליד שביט,
"יבשתי אותך, סליחה. ידידה." אמרתי והיא חייכה במשיכת כתף,
"על מה דיברנו?" שאלתי והיא גיחכה,
"לא זוכרת." היא אמרה, "תיזכר." היא אמרה ובאותו רגע היה לי חשק עז לנשק אותה, אבל השתלטתי על היצר הזה,
"חבר שלך הומו." דניאל צעק מתוך המבנה ושביט סובבה את ראשה בבהלה,
"שמעתי," היא ענתה והוא יצא לכיונינו,
"ולא אכפת לך שהוע נמשך לבנים?" דניאל שאל והתיישב מצידה השני,
"לא." היא אמרה וחייכה,
"אין לי בעיה עם הומואים." היא אמרה ודניאל גיחך,
"גם אותה לימדת, אה יתחמן." דניאל אמר ושלושתינו צחקנו,
"אתה זוג עכשיו?" דניאל שאל ברגע שהפסקנו לצחוק והסתכלתי עליו במבט מאיים, הוא הבין אבל בחר להתעלם, הוא הרים את כתפיו בתמימות וסובב מבטו לשביט,
"עכשיו לא." היא אמרה והוא הנהן,
"אתם יודעים מה אתם כן?" הוא שאל וקם ושנינו הזדקפנו, הוא ניקה את אחורי מכנסיו,
"שניכם שקרנים." הוא צעק מאחורי גבו והמשיך ללכת לכיוון ההוסטל.
"יש לי משהו לספר לך." שביט אמרה לאחר מספר רגעים מביכים ושקטים, סובבתי את ראשי לכיוונה ונשענתי בנוחות על הספסל, מסמן לה להמשיך.
"אני עוברת להוסטל," היא אמרה וחיוך גדול התפשט על פניי, חיוך שמסתיר התלהבות רבה,
"עוד שבוע וחצי בערך." היא המשיכה ונתלתי עליה בחיבוק, היא צחקה בהפתעה וחיבקה אותי בחזרה, עכשיו ההוסטל יהיה מעניין.
"אנשים, אלי קורא לכולם לסלון." מיראל אמרה במהירות ולאחר כשניה נכנסה שוב בחזרה,
"טוב, אני אלך." אמרתי וקמנו,
"נפגש?" היא שאלה וחייכה, חייכתי גם והנהנתי ואז היא הלכה.

°דניאל°

מצד אחד אביב ישבה לידי, ומהצד השני אליאב.
"איך היה עם הבת זוג?" שאלתי, שובר את השתיקה,
"יבן זונה, היא לא בת זוג." אליאב התפרץ בעצבים וגיחכתי,
"בסדר, הבנתי, עוד לא סיפרת לה שיצאת מהארון," הוא אמר ונאנחתי, "תרגע." הוא המשיך ואביב צחקה מהצד,
"קוקסינל." מלמלתי והוא גיחך,
"אני קוקסינל?" הוא שאל בצעקה וכול הנוכחים בחדר הסתובבו לכיוונו,
"אני, אתה צודק, אני." אמרתי והוא הסתכל עלי במבט של 'זה לא נגמר', כשאלי נכנס לחדר.

°נק' מבט כללית°

"היום בבוקר, בשעה כשהייתם בבית הספר, מישהו התקשר מפאלפון אלמוני וציין שבאחד החדרים, של אחד החניכים יש סמים." הוא אמר וכולם הסתכלו עליו, המומים, חוץ מדניאל שגם בזמן זה הרגיש חשק עז להגיד משהו שנון,
"אחי, יתפנה עוד מקום, אם יש עוד איזה מישהו עם בולבול שבא לך להביא, זה הזמן." הוא לחש באוזנו של אליאב, שהתפרץ לא לצחוק בקול, לעומת דור, שהסתכל עליהם מצד החדר במבט עצבני, אך עם זאת חיוך קטן ומתגרה שיחק על שפתיו.
"באותו הפאלפון, ציינו גם מקום, כמות, וסוג." הוא המשיך ועיני כולם נפערו,
"התלמיד הזה יבוא לשיחה אצלי, ואז ישירות לתחנת המשטרה." אלי אמר ואליאב נדרך במקומו, זה הזכיר לו משהו מהעבר.
"עכשיו כולם לחדרים." אלי אמר בקול שקט וכולם התקדמו לחדריהם ברגליים כושלות.

°דניאל°

"מעניין מי זה." אמרתי כשהתקדמנו אני אביב ואליאב לגינה בחוץ,
"אני אומר אריאל," אליאב אמר ואביב הסתכלה עליו בשוק, הוא הרים כתפיים, תנועה שאופיינית לו,
"דור נראה פחדן מדיי כדי להביא סמים לפנימיה," הוא החל להסביר, "מיראל ואגם, לא. נתנאל עוזב אז הוא לא יקח את הסיכון." הוא המשיך והנהנתי איתו בהסכמה, "אמיר, אגם תוריד לו את הראש, וזה יותא מפחי מהמשטרה ומהכלא ביחד." הוא המשיך,
"אני את ודניאל, לא?" הוא ספק אמר ספק שאל ושנינו הנהנו במהירות,
"אריאל." הוא השלים את דבריו ואביב נענעה בראשה לאות שלילה,
"אין מצב שזה אריאל," היא אמרה והתיישבה לצידי על הדשא, ואליאב מולנו,
"נכון המראה של העגילים עושה אותח קשוח, אבל הוא עדין, ורך. יש לו אופי של אמא בתוך תוכו." היא אמרה ואליאב לא אמר כלום,
"אז מי זה כן?" שאלתי והיא הסתכלה עלי במבט אבוד,
"אני לא יודעת, אבל בטח שלא אריאל." היא ענתה ואז שינינו את נושא השיחה.

°אליאב°

בשעה מאוחרת בלילה, שאני ודניאלשנינו שכבנו במיטות והתעסקנו בפאלפונים, דפיקה נשמעה על הדלת,
"מי זה?" דניאל שאל בשקט וקם לפתוח, קמתי אחריו, שני שוטרים במדים עמדו שם ואלי, המנהל לצידם,
"יש לנו כמה נושאים לסגור איתכם." אחד השוטרים אמר ונכנס בלי הזמנה לחדר, הוא הלך ישירות לכיוון הארון, שאני ודניאל מסתכלים עליו במבטים המומים ולא מבינים, הוא התעקב שם מספר שניות ואז הסתובב אלינו חזרה, עם שקית אטומה וחומר לבן מפורר בתוכה.
"דניאל בן דויד, אתה צריך להתלוות איתנו לתחנת המשטרה, כול דבר שתגיד או תעשה, יכול להעיד נגדך בבית המשפט."