זוג משמים\ פרק 6

~ נקודת מבט ליה ~

קרה לכם פעם שהרגשתם שהכל סביבכם מתמוטט? טוב, ככה אני מרגישה עכשיו.
אני כל כך כועסת על עצמי עכשיו, למרות שאני יודעת ש"לכעוס על עצמי" לא יעזור לי בשום צורה.
אני נמצאת עכשיו בדירה שלי (שבשמים). יושבת על הספה בסלון ועושה מרתון סרטים-רומנטיים-וקיטשיים-לבנות. יש לי אספקה שלמה של טישו לצידי ופופקורן חמאה עם הרבה יותר מדי מלח, בכמות שאיתה אפשר להאכיל גדוד שלם של פילים.
אוה, כן, שכחתי לציין שאני בוכה אל תוך הפופקורן ומתחבקת עם הטישו התומך שלי, שמשמש אותי כרגע ככתף משענת.
ולמה כל זה? אני אספר לכם למה!
———————————————————————————————————–

היום בעבודה, בהפסקת צהריים, סקוט שאל אותי אם אני רוצה שהוא יקנה לי משהו מהמסעדה הסינית הזאת ברחוב 331, זאת שהוא תמיד אוכל בה בהפסקות צהריים.
הייתי רעבה, ולכן אמרתי לו שבמקום זה, אני פשוט אבוא איתו למסעדה. אשמתי שהתחשק לי לאכול סיני באותו היום?!
הגענו למסעדה והזמנו אוכל ב"טייק אוויי", מפני שהיה יום יפה והחלטנו לעשות "פיקניק-סיני-בפארק".
הלכנו לפארק ודיברנו בדרך. אוקיי, יותר נכון לומר שהתווכחנו.
על כל פנים, הגענו לפארק, התיישבנו על הדשא ופתחנו את שקיות הטייק אווי.
צחקנו, התווכחנו, אכלנו… היה נחמד.
עד ש… סקוט קם לפתע. הוא הלך אל אחד מהעצים ושלף ממנו כדור כדורגל.
"מעניין איך הכדור הזה נתקע כאן." הוא אמר.
"לפי דעתי האוכל הסיני מעניין פי אלף מאשר כדורים אובדים." אמרתי ולקחתי עוד ביס מהאגרול הטעים שלי.
"זה כי את בת."
"סליחה?!"
"את מכירה בחורה אחת שהייתה מעדיפה כדור על פני אוכל סיני?" סקוט הרים גבה.
"ברור!" התרגזתי. "אל תהיה כזה שובניסט!*"
"אם את כזאת צדיקה פמיניסטית*, נראה אותך משחקת." סקוט חייך בהתגרות.
הנחתי (בצער רב) את האגרול שלי בצד והתרוממתי.
"השער שלך הוא מהעץ הזה עד העץ הזה, והשער שלי הוא מהאבן הזאת עד לעץ הזה." סקוט אמר והצביע על העצים המדוברים.
"סבבה."
סקוט זרק את הכדור לאוויר והמשחק התחיל.
הוא רץ ואני רצתי. הוא הבקיע גול ואני נפלתי. הוא הבקיע עוד גול ואני פיספסתי. הוא הוריד את החולצה ונופף בה כמו בסמל ניצחון ואני… בהיתי והוקסמתי.
אני יודעת שאסור למלאכים ושטנים להיות ביחד. אני יודעת! אבל אני מתערבת איתכם שגם אתם לא הייתם מצליחים להוריד את העיניים אם הייתם רואים את הקוביות שיש לסקוט.
בכל אופן, הוא שם בחזרה את חולצתו והמשחק נמשך…
בסוף המשחק, התוצאה הייתה 2:37 לטובת סקוט. מסתבר שכדורגל הוא לא בדיוק התחום החזק שלי.
ואז… ואז זה קרה…
סקוט צחק עלי שאני גרועה בכדורגל ואני התעצבנתי עליו ודחפתי אותו קצת יותר מדי חזק. הוא נפל על הדשא ונאנק.
"סקוט? סקוט, אתה בסדר?!" נבהלתי.
"תעזרי לי לקום." הוא ביקש.
הושטתי לו את ידי והוא תפס אותי והפיל אותי גם.
"סקוט!" קראתי, בזמן שהוא התפתל על הדשא מרוב צחוק.
הצחוק שלו היה מדבק וגם אני התחלתי לצחוק בטירוף.
"טוב, די…" אמרתי כעבור כמה דקות. "זה לא כזה מצחיק."
עדיין שכבנו שנינו על הדשא, כאשר סקוט קירב אלי את ראשו ולחש, "לא?"
"לא…" מלמלתי. הרגשתי פתאום משותקת, לא הצלחתי לזוז.
ואז………. סקוט הסיט את שיערי בעדינות מפניי, ונישק אותי.
———————————————————————————————————–

אני יושבת בדירה שלי ובוכה. יודעת שלהתאהבות הטיפשית שלי בסקוט אין סיכוי להתגשם, כי מלאכים ושטנים לא יכולים להיות ביחד. בכל פעם ששטן נוגע במלאך, הוא שואב ממנו קצת מהנשמה שלו. השטנים לא שולטים בזה.
אני נרעדת כשאני מבינה שכבר עכשיו הוא שאב פיסה קטנה מנשמתי.
אם אני אהיה עם סקוט, הוא ישאב לי את כל הנשמה- עד שבסוף לא ישאר ממני כלום. אני אמות.
אני מתייפחת חרישית אל תוך הפופקורן, כאשר נשמעת דפיקה בדלת.