חברה של כוכב – פרק 10

אם אני אעזוב אותו ככה, אני ארגיש רע אם עצמי, מה אני יכולה לעשות כדי שאף אחד לא יפגע? מצידי להיפגע בעצמי, אבל אני לא רוצה שג'סטין יפגע גם הוא.

לצערי הזמן עבר, מהר יותר משחשבתי, ג'סטין אמר לי שעלינו לנצל כל רגע ביחד, כי ייתכן שלא נוכל לשמור על קשר הדוק כשנהייה רחוקים.
ניסתי להבין מדוע ההורים כל כך רוצים לחזור לישראל, אבל הם לא אמרו לי כלום… לפחות עד כשבוע לפני תום הלימודים.
זה היה בוקר רגיל, קמתי בעצב, לא רציתי שהיום יחלוף מהר, רציתי לעצור את הזמן ולהיתקע ברגע עם ג'סטין, אבל כנראה שבמציאות זה בלתי אפשרי.
בהיתי בצלחת הארוחה, לא אכלתי, אמא התקרבה אליי, "נלה, מאמי, למה את לא אוכלת?" שאלה.
הסתכלתי עליה, "אמא, את מחבבת את ג'סטין או לא?" שאלתי.
"כמובן שכן," אמרה אימי, "איזו שאלה.".
הזזתי את הצלחת הצידה ואמרתי: "אם ככה, אז למה אתם כל כך מתנגדים לרעיון להישאר באמריקה? מה כל כך רע כאן?" שאלתי.
"זה לא כי רע, נלה…" אמרה אמא, "זה כי שאר המשפחה נמצאת בישראל ואת שוכחת את המטרה האמיתית של השהות שלנו כאן – לשפר את האנגלית, טוב, לדעתי האנגלית השתפרה והגיע הזמן לחזור…".
"זאת הבעיה? כי את מתגעגעת למשפחה?…" אמרתי, זה נשמע כאילו אני לא מתגעגעת, למרות שאני כן, פשוט אני לא נותנת לזה להשפיע עליי.
"כן נלה…" אמרה אמא.
חייכתי, "אם כך, למה אי אפשר פשוט ללכת לבית מלון?… יש לי! נזמין את כל המשפחה למלון באילת… וגם את ג'סטין, ואז נחזור לאטלנטה, ואני וג'סטין נחכה בשקט עד גיל 24 ונתחתן… מה דעתך? רעיון מצוין, נכון?" אמרתי.
אמא צחקה מעט, "הוא כל כך חשוב לך?" שאלה.
"כמו שאבא חשוב לך." אמרתי מהנהנת.
"נלה," אמרה אמא מחייכת, "אני שקלתי להתגרש מאבא… ההורים של ג'סטין גם גרושים, רק שאתם לא תמשיכו את הדור ותתגרשו…" הוסיפה.
"טוב, אני לא אוהבת את לאן שהשיחה מדרדרת, זה מאכזב, אני וג'סטין לא נתגרש, עכשיו, זה סגור שטסים למלון באילת עם כל המשפחה או לא?" אמרתי.
אמא ליטפה את ראשי, "לכי לבית הספר, כשתחזרי כבר תהיה לי תשובה." אמרה.
הנהנתי לאישור.
יצאתי מהבית, "יש סיכוי!" צעקתי ברחוב כמו משוגעת, אנשים הסתכלו עליי, לא היה לי אכפת.
הלכתי ברגל לבית הספר, חלפתי על פניי הבתים, והקדמתי את הלימוזינה של ג'סטין.
הוא נכנס, ראה את החיוך המטופש על פניי, ואמר: "את שמחה שבקרוב נגיד ביי-ביי זה לזו? אני עד כדי כך מעצבן?…".
"לא טיפשון," שללתי את דבריו, "יש סיכוי." אמרתי.
"סיכוי למה?…" הוא שאל תוהה.
לקחתי ממנו את הכובע, וחבשתי אותו על ראשי, "אנשים אוהבים לקחת לי את הכובע…" מלמל ג'סטין.
"לא, הכובע שלך פשוט לוחש לאנשים: 'קחו אותי, תעשו טובה ותיקחו אותי.'." אמרתי לו.
נראה שהוא רצה להעביר נושא, "למה יש סיכוי?" חזר על שאלתו.
"שאשאר בארץ…" אמרתי.
"OMG! באמת?!" הוא שמח.
"כן!" אמרתי לו.
"הלוואי!" הוא אמר וחיבק אותי חזק, גם אני חיבקתי אותו, אבל הוא חיבק חזק יותר, לפעמים אני תוהה איך פתאום יש לו כוח? הוא בדרך כלל חלשלוש כזה…
לא משנה, אני אוהבת אותו בדיוק איך שהוא.
"אבל יש תנאי… אני שונאת תנאים אבל בכל מקום יש תנאים…" אמרתי בשקט.
"מה התנאי?" שאל ג'סטין.