חברה של כוכב – פרק 12 – שמחה כי מותר ועצובה כי אי אפשר

"נלה, עכשיו זה הולך להיות טוב יותר." אמר ג'סטין, "תתכונני ל: 'Favorite trick'!" הוא אמר מתרגש.
כן, לא תעיתם, זה במקור "Favorite girl" ("ילדה מועדפת"), הוא שינה את המילה: "ילדה" למילה: "תעלול".
"לא ג'סטין," אמרתי, "יש לי רעיון טוב יותר, תשנה את זה ל 'One less lonely teacher'." אמרתי לו.
כן, "One less lonely girl" ("ילדה בודדה אחת פחות")  "מורה בודדה אחת פחות".
"לא, איכס!" שלל ג'סטין את דברי.

לאחר השיעור שנגמר בכך שהענישו את סוזן המסכנה, כשניגמר היום ההוא בבית הספר, ממש רציתי לדעת אם אמא בסופו של דבר מסכימה להישאר באמריקה או לא.
נכנסתי הביתה מלאת תקווה.
אמא הייתה עסוקה בלבשל ארוחה לי ולדן, דן ישב בסלון וצפה בטלוויזיה.
"אני בבית!" אמרתי וניגשתי אל אמא, "אז מה החלטת?" שאלתי.
היא הביטה בי, "המשפחה מסכימה." אמרה אמא מחייכת.
באותו רגע צרחתי משמחה, אחרי שישבנו לאכול, עליתי לחדרי במהירות האור והתקשרתי לספר לג'סטין את הבשורות המדהימות.
אבל ג'סטין לא נשמע שמח.
"ג'סטין? מה קרה? למה אתה לא שמח?" שאלתי אותו (בפלאפון).
"אני לא אוכל לבוא למלון…" הוא אמר בעצב.
"מה?! למה?!" שאלתי אותו מופתעת.
"כי לוח הזמנים העמוס שלי לא מאפשר לי…" אמר והוסיף: "אני מצטער, אבל תלכי, תיהני, אני אחכה לך כאן, באמריקה.".
"איך אוכל ללכת וליהנות בלעדיך?" שאלתי אותו בעצב.
"כמו שהיית עושה לפני שהכרת אותי…" אמר ג'סטין.
"אני לא אוכל לעזוב בלעדיך, ג'סטין." אמרתי, זה נשמע כאילו קבעתי עובדה.
"נלה," הוא אמר, "אני אחכה לך כאן תמיד, מבטיח.".
לא עניתי לו, הדמעות כבר חנקו את גרוני, הרגשתי שהוא יכל לשמוע את הדמעות, ואולי אפילו את פעימות ליבי.
"נלה, אל תעשי את זה קשה, מדובר רק בשלושה שבועות…" אמר ג'סטין מעבר לקו.
ג'סטין באמת לא יכל לבוא, ולמחרת, בבית הספר, הוא ניסה להסביר, מוצף בהתנצלויות.
"אני לא רוצה שתנאי אותי…" הוא אמר.
"אני לא שונאת אותך…" אמרתי לו, באותו הטון.
"אתמול, אחרי השיחה שלנו התקשרתי אל סקוטר (האמרגן שלו) ושיגעתי אותו שאני רוצה לטוס, אבל הוא סרב ואמר שאולי בפעם אחרת," ניסה להסביר את עמדתו, "באמת שקשה לי עם ההחלטה הזו, נלה, סלחי לי.".
"ג'סטין, זה בסדר, אני לא כועסת…" אמרתי לו.
"תוכיחי לי." הוא אמר.
נשקתי לו בלחי לשנייה או שתיים.
הוא שם את ידו על הלחי אותה נישקתי, "נשיקה בלחי? זה הכל? נראה לי שאת רותחת עליי…" אמר.
"מספיק ג'סטין, אל תגזים…" אמרתי וחיבקתי אותו, כאשר פני נשענות על כתפו.
הימים עברו, הגיע היום בו היה עלינו לעזוב.
יום לפני כבר ארגנתי את המזוודה, הגעתי לנמל התעופה יחד עם משפחתי.
משום מה היו מעט פקקים בדרך, אבל הגענו בזמן.
נכנסנו למטוס וישבנו, הטיסה החלה.
לפתע, מן המחלקה שמאחור נכנס בחור עם כובע גרב (שלא מכסה את הפנים) ומשקפי שמש שחורות.
הוא התיישב במקום ריק שהיה ליידי.
"סליחה?" אמרתי לו.
הוא הסתכל עליי, "אה, כן," אמר, "היי ילדה, אני יכול לשבת כאן?" המשיך.
"כן…" אמרתי מתביישת ותוהה.
הוא הוציא מהכיס שלו אייפוד והתעסק בו.
היה לי ממש משעמם, הוצאתי את נגן השירים שלי ושמעתי שירים של ג'סטין, רק כדי להיזכר בו.
"מה את שומעת?" שאל הבחור.
"ג'סטין ביבר." אמרתי לו.
הוא חזר להביט ב-אייפוד שלו בעודו אומר: "איכס… אין לך טעם במוזיקה.".
"אל תתעסק איתי." אמרתי לו בתוקפנות.
"בליברית." הוא אמר, "אני לא בליברית…" אמרתי לו (השיחה באנגלית, כן?).
למי שלא יודע, "בליברית" זה הכינוי של המעריצות שלו.
"טוב…" הוא אמר כאילו הוא לא מאמין לי.
"למה אתה יושב כאן ולא במחלקה שלך?" שאלתי אותו.
הוא חשב מעט, "רבתי עם ההורים שלי." אמר לבסוף והמשיך לשחק ב-אייפוד.
הבטתי סביב, אבל מבטי ננעץ בנעליים שלו, נעלי סופרה כחולות…
אז עלו בי חשדות.