חברה של כוכב – פרק 13

"למה אתה יושב כאן ולא במחלקה שלך?" שאלתי אותו.
הוא חשב מעט, "רבתי עם ההורים שלי." אמר לבסוף והמשיך לשחק ב-אייפוד.
הבטתי סביב, אבל מבטי ננעץ בנעליים שלו, נעלי סופרה כחולות…

אז עלו בי חשדות, "סופרה" זה סוג הנעליים שג'סטין אוהב לנעול.
רק כדי להיות בטוחה בעצמי, הבטתי בפנים שלו, כן, השפתיים תואמות, האף תואם…
"בא לי להרוג אותך…" אמרתי לו.
"למה?" שאל אותי ה"בחור".
"אני לא יכול לבוא, לוח הזמנים העמוס שלי לא מאפשר לי." לעגתי לו.
הוא קפא במקומו, "הכל בסדר איתך?" שאל מנסה לשמור על קור רוח.
"כן, תודה על הדאגה, ג'סטין." אמרתי לו.
ג'סטין הוריד את המשקפיים ואת הכובע, "איך גילית כל כך מהר? חשבתי אני אשאר עם זה כל הטיסה…" אמר.
"חצוף! אני לא מדברת איתך, שקרן." אמרתי לו.
"למישהי כאן אין חוש הומור…" אמר ג'סטין וניסה לתפוס את היד שלי.
התנתקתי ממנו באגרסיביות, "הומור?! הפלת לי את הלב!" כעסתי עליו.
"סליחה… אל תהיי איתי ברוגז עכשיו…" התחנן.
הבטתי בו, "פשוט בא לי להרוג אותך." אמרתי לו, "גרמת לי להיכנס לדיכאון לשווא.".
"דיכאון? את רצינית?…" אמר ג'סטין.
"כן, אתה חשוב לי…" אמרתי.
"זה בסדר, עכשיו יש לך אותי לשלושה שבועות יחד איתך בבית מלון בישראל…" אמר מחייך.
סלחתי לו, הוא פשוט כזה חמוד כשהוא טועה.
הטיסה הייתה ארוכה, מדובר מאטלנטה (ג'ורג'יה, ארצות הברית, אמריקה) לאילת (ישראל, אסיה)…
אז באיזשהו שלב, פשוט נרדמנו אחד על השני.
רק הנחיתה העירה אותנו, שנינו קפצנו בפתאומיות ואמרנו בו זמנית: "שמע ישראל!".
אבל ברגע שדרכתי שוב על אדמת ישראל, הלב שלי פעם בחוזקה, נראה לי שאלו הגעגועים שלי אליה.
היה מאוחר בערב, וההורים שלנו היו עייפים, אבל רק אצלם 20:00 זה מאוחר…
הגענו אל המלון, המעריצים של ג'סטין ערכו לו קבלת פנים.
אני יודעת שפעם שעברה הוא היה קצת אנוכי ולא ירד כדי לומר להם שלום, אבל הפעם הוא כן נשאר איתם מעט.
רואים? אני משפיעה עליו לטובה… 
סקוטר והשאר עלו לחדר שלהם, ההורים שלי גם עלו לחדר שלהם, וכמו כן גם הורי ג'סטין.
לאחר הרבה "נשיקות" וחיבוקים, מעריציו שחררו אותו אל חדרו כדי שיפרוק את המזוודות שלו.
כן, לא הגזמתי, מזוודות, נראה לי שהוא הביא חליפה לכל שעה בישראל.
למחרת קמנו מוקדם, התארגנו וירדנו אל חדר האוכל, לאחר מכן נכנסנו אל הברכה, טוב, בברכה היה פחות כיף, כיוון שמלא בני נוער לא הפסיקו לצפות בג'סטין וזה הרתיע אותי מלהתקרב אליו, כדי שלא ידעו שיש משהו בנינו.
אז לא היינו הרבה זמן בבריכה, ישר עלינו להתקלח.
וכשסיימנו, קיבלתי מג'סטין SMS: "רוצה לצאת לטייל?".
אישרתי, "אני יוצאת לטייל עם ג'סטין, אני אחזור עוד כמה שעות!" קראתי בעודי מסתרקת.
דן נשכב על המיטה משועמם ואמר: "לפחות לך יש עם מי לצאת…".
אימי התקרבה, "קחו איתכם גם את דן." הצהירה.
"מה פתאום?! נראה לך?!" אמר דן כועס, "אני לא אעשה פדיחות לעצמי ואסתובב עם אחותי, ועם החבר המעצב- נחמד שלה!".
"אמא, אני לא רוצה שדן יבוא, זמן איכות עם ג'סטין, מה לא ברור?" אמרתי לה.
אמא סירבה, אז היא נתנה לי ולדן 'הרצאה' עד כמה שזה חשוב שאחים יהיו מגובשים…
לא הייתה לשנינו ברירה, יצאנו שנינו וחיכנו לג'סטין בלובי.
כעבור מספר דקות, הוא ואחותו בת ה-12 יצאו מהמעלית כאשר ג'סטין הולך כפוף ונבוך.
"גם אתה קיבלת את 'ההרצאה'?" שאלתי את ג'סטין.
ג'סטין הנהן, "בריבוע." אמר.