חברה של כוכב – פרק 14 – מצחיק… (בציניות)

כעבור מספר דקות, הוא ואחותו בת ה-12 יצאו מהמעלית כאשר ג'סטין הולך כפוף ונבוך.
"גם אתה קיבלת את 'ההרצאה'?" שאלתי את ג'סטין.
ג'סטין הנהן, "בריבוע." אמר.
אחותו הקטנה, אנדרלה (או איך שג'סטין מכנה אותה: אנד-לי), לא הפסיקה לחבק אותו.
"אני בסדר," אמר לה ג'סטין, "נלה לא תאכל אותי, אני לא טעים." הוסיף.
אנדרלה התנתקה מהחיבוק ואמרה: "אני יודעת, אבל אני פשוט כל כך אוהבת אותך…".
חייכתי, "ג'סטין, נראה לי שיש לי תחרות קטנה…" אמרתי לו.
"כשאומרים לך את המשפט 'אני אוהבת אותך' 24 שעות ביממה, הוא כבר מאבד את המשמעות…" אמר.
"טוב, חדל קשקשת, לאן הולכים?" שאל דן.
"לחצות את ים המעריצות שלי, לעלות על הכביש…" אמר ג'סטין.
דן גלגל עיניים, "בסדר, אבל לאן?" חזר על שאלתו.
"מה אתה שואל את ג'סטין?" כעסתי על דן, "הוא בקושי מכיר את המקום.".
יצאנו מן המלון, הזמנו מונית והלכנו ל- Imax.
לאחר מכן, כשהסרט נגמר, נכנסנו אל מוזיאון השעווה, ג'סטין הביט בפסלים כאילו בוחן אותם ומחפש משהו.
"את מי אתה מחפש?" שאלתי אותו.
"אותי." הוא אמר, צחקתי.
הוא הביט בי בזלזול "מה את צוחקת?" שאל.
"אין כאן פסל של ג'ס- כלומר, שלך." הסברתי לו.
הוא ודן ביקשו להצטלם עם מדונה, כאשר שניהם עושים לה "קרניים".
"אתם כל כך ילדותיים, קשה להאמין שאילו גרנו בישראל הייתם צריכים כבר לגמור את כל הבגרויות…" מלמלתי בעודי לוחצת על הכפתור כדי לצלם.
היו הרבה תמונות מצחיקות, באחת התמונות הם הצטלמו עם פרדי קרוגר כאשר הם מנשקים אותו משני צידי הלחי…
בתמונה אחרת, ג'סטין מחבק את החמור של שרק, ודן עושה עם הידיים שלו צורה של לב בין שניהם.
אחרי זה ג'סטין מציע נישואין לחברה של שרק – פיונה.
כן, נתקענו הרבה זמן במתחם של שרק…
אנדרלה העדיפה שלא להצטלם, אולי היא התביישה באח שלה, גם אני מתביישת באח שלי.
כשהחשיך החלטנו לחזור למלון, ושם ציפתה לי ולדן הפתעה.
מה היא? כמעט כל בני המשפחה שלי, וכולנו (כולל ג'סטין) בקומה 6.
יש לי בני דודים בגילאי 15, 16, 17… הגדולים יותר – בצבא.
אבל כמובן יש גם יותר צעירים, למשל, דנה ואוריה, (דנה – 12 אוריה – 14) לא האמינו למראה עיניהן, ג'סטין ביבר, כוכב הנוער, עומד מולם, מחייך ואפילו פורס ידיו לחיבוק חם.
הן לא השאירו אותו הרבה זמן עם הידיים פרוסות, אבל אחרי שתפסו אותו, היה קשה להן לשחרר.
הבנים שבניהם (בני הדודים), עמדו משלבי ידיים והפנו את מבטם אל התקרה.
"אתם מתייחסים אליי כאילו אני מפלצת…" אמר ג'סטין מביט לרצפה, זה היה ברור שכוונתו לבני הדודים שלי (הבנים) ששונאים אותו.
"תפסיקו להתייחס ככה אליו, זה לא יפה." אמרתי להם בעברית, כי הם גרועים באנגלית.
שגיב (בן 16) ענה: "איך את רוצה בדיוק שאחזור עם חוויה כדי לספר לכיתה: 'הייתי בבית מלון עם ג'סטין ביבר!', אה?" הוא אמר (בעברית).
"אף אחד לא צריך לדעת מזה." אמרתי לשגיב (בעברית), "עכשיו, תעשו טובה ותתייחסו אליו כמו שהייתם מתייחסים לחבר מהכיתה שלכם." הוספתי.
"הוא לא כזה נורא," חיזק דן את דבריי כאשר הוא מדבר עברית כדי שג'סטין לא יבין, "עם כמה ששנאתי אותו, הצלחתי למצוא איתו סוג של מכנה משותף.".
בני הדודים שלי הביטו בו למספר שניות, ואז הסכימו, בתנאי שזה יישאר רק בנינו.
דנה חייכה ואמרה (בעברית): "הרבה היו חולמים להיות במקומכם, תכבדו את המעמד.".
"ג'ס, הם אמרו שהם מצטערים ושעכשיו הם יפסיקו להתייחס אליך לא יפה." אמרתי לג'סטין (כמובן שבאנגלית).
ג'סטין חייך.
הלכנו לאכול יחד ארוחת ערב כאשר בני דודי מנסים להסביר לג'סטין דברים, מרוב שהאנגלית שלהם הייתה מסורבלת, אני ודן נאלצנו לתרגם אותם לג'סטין.
ההורים ישבו בנפרד, בשולחן נפרד, נראה לי שהם דיי התחברו אל הורי ג'סטין.
ועכשיו, השמות של בני דודי (הטינאייג'רים):
שגיב (16- בן), יונתן (17- בן), דנה (12- בת), אוריה (14- בת), מיכאל (13- בן), ואחרונה חביבה – לירון (15- בת).
יחד איתי, עם אנדרלה, ג'סטין ודן, היינו 10 ילדים.
כשסיימנו את ארוחת הערב, ישבנו בלובי לשחק אמת או חובה.