חברה של כוכב – פרק 15

יחד איתי, עם אנדרלה, ג'סטין ודן, היינו 10 ילדים.
כשסיימנו את ארוחת הערב, ישבנו בלובי לשחק אמת או חובה.
ולא, לכל היצירתיים למיניהם, בלי נשיקות וכאלה דברים…
יונתן שאל את ג'סטין: "אמת או חובה?" (באנגלית, הוא יודע אנגלית טוב).
ג'סטין הביט לו בעיניים, "אמת." אמר.
"טוב," אמר יונתן, "מה הסוד הכי גדול שלך?" שאל.
"שנלה חברה שלי." הוא השיב.
חיבקתי את ג'סטין, הוא חיבק אותי.
"הם תמיד כאלה?" שאל יונתן את דן.
"כן, נראה אותך חיי במקומי." אמר לו דן מחייך.
למחרת, אחרי ארוחת הבוקר, הרגשנו חופשי להיכנס לבריכה, כיוון שהיינו הרבה, ומרחוק זה נראה כמו קבוצת חברים.
השפרצנו זה על זו, ואפילו ערכנו תחרויות שחייה.
גיליתי שג'סטין ממש איטי בשחייה, ושדן, לעומתו, ממש מהיר.
אבל בניינו, אני יותר איטית מחצי מהאנרגיה של ג'סטין.
שחינו לעבר המים העמוקים, כולנו.
"בואו נשחה מסביב לבריכה." הציע ג'סטין.
מיכאל הסכים והוסיף: "והאחרון שיגיע יקנה גלידה לראשון.".
"אני מסכים." אישר ג'סטין, אבל ממש באותן שניות, דן צלל למים בפתאומיות כאשר הוא מותיר אחריו טיפות מים אין ספור.
לאחר מספר שניות הוא עלה מעלה כאשר הוא אוחז בידיה של נערה בת 14.
"מה קרה?…" שאלתי מופתעת.
"כן, מה קרה?" שאל ג'סטין גם הוא.
דן נאבק באחיזה בידיה של הנערה ולבסוף אמר: "היא ניסתה לתפוס לג'סטין ברגליים, זה יכל להטביע אותו… אז עזרתי והצלתי אותו.".
אני וג'סטין הסתכלנו על דן קופאים במקומנו, "הצלת?… את ג'סטין?…" רציתי רק להיות בטוחה.
"כן." אישר דן את דבריי.
"תודה לך." אמר ג'סטין, "באמת תודה, אני לא יודע איך להודות לך…" הוסיף.
דן נשען על אחת מדפנות הבריכה, "זה בסדר, ג'סטין." הוא אמר לו.
גם שאר בני דודינו הביטו בדן בפליאה, "על מה אתם מסתכלים?" שאל דן, "הוא חבר שלי." הוסיף ותפח על גבו של ג'סטין.
בזמן שכולם חזרו לעיסוקיהם, ולשיחותיהם, דן לחש לג'סטין באוזן, "היי, תשמור על אחותי.".
"כמובן." ענה ג'סטין, הם חושבים שלא שמעתי אותם…
דן חשב מעט, וקרה לי ולג'סטין כדי להתייעץ.
"ג'סטין, ההופעה שלך בתל אביב בפארק הירקון, שוב, נכון?" שאל אותו דן.
"כן, כי תל אביב זה המרכז, בגלל זה." אמר ג'סטין.
"איך תגיע אליה בדיוק אם אתה כאן באילת?" שאל אותו דן.
"אני אעלה על טיסה." אמר ג'סטין.
"ומה, אתה וכל האנשים שלך תחזרו מתים מעייפות?" המשיך דן, מנסה להבין.
ג'סטין שתק, הוא הנהן לאישור בחוסר רצון.
"ג'סטין, כשחושבים על זה, אני לא רוצה שתהיה בלחץ לא לפספס את הטיסה." אמרתי לו.
דן הרטיב את שיערו ושאל את ג'סטין: "מתי ההופעה שלך?".
"שבוע הבא." אמר ג'סטין.
"טוב תקשיב," אמר דן "בסוף השבוע לא נחדש את השהייה במלון, נלך למלון במרכז.".
"לא חשבתי על זה…" אמר ג'סטין.
הפניתי את מבטי אל ג'סטין, "זה רעיון טוב," אמרתי לו, "גם ככה הדודים שלי ושל דן עוזבים בסוף השבוע, מיום שני עד יום שבת." הסברתי.
"אבל השאלה אם סקוטר יסכים…" אמר ג'סטין כאשר הוא מרטיב גם הוא את שיערו.
"רוצה לשאול אותו?" שאלתי את ג'ס.
"עכשיו?" הוא תהה.
"כן." אמר דן.
"אבל איך אני אעלה עכשיו לבד, אין עליי שום פריט לבוש שאני יכול להסתיר בעזרתו את השיער או את הפנים…" אמר ג'סטין.
"זה בסדר," אמר דן, "אנחנו נעלה איתך.".
ג'סטין הסכים, יצאנו מהמים, לבשנו חלוקי רחצה ונעלנו כפכפים, לאחר מכן נכנסנו למלון.
עלינו במעלית, והתקרבנו אל דלת חדרו של סקוטר.
"נו, תנסה ג'סטין, ואף פעם אל תגיד אף פעם." אמרתי לו.
הוא חייך ונקש בדלת, כעבור מספר שניות בחור אחד עם גיטרה פתח את הדלת.
"ג'סטין!" הוא קרא, "מה נשמע – חבוב?".
"בסדר… אפשר לדבר עם סקוטר, אני חייב לדבר איתו…" אמר ג'סטין כאשר הוא רועד מעט.
"כן, כמובן." אמר הבחור וקרא לסקוטר.