חברה של כוכב – פרק 16

הוא חייך ונקש בדלת, כעבור מספר שניות בחור אחד עם גיטרה פתח את הדלת.
"ג'סטין!" הוא קרא, "מה נשמע – חבוב?".
"בסדר… אפשר לדבר עם סקוטר, אני חייב לדבר איתו…" אמר ג'סטין כאשר הוא רועד מעט.
"כן, כמובן." אמר הבחור וקרא לסקוטר.
סקוטר בא, "היי ג'סטין, מה קרה? מה אתה עושה כאן?" שאל.
ג'סטין סידר מעט את שיערו ואמר: "אולי במקום לקחת טיסה ולחזור מתים מעייפות – פשוט לא נחדש את השהייה במלון."
סקוטר גרד בראשו מעט "כן, חשבתי על זה, אבל נראה שאתה נהנה כאן אז לא רציתי להפריע לך ברעיון שכזה…" אמר.
"זה בסדר, הם באים איתי." אמר ג'סטין והניח את זרועותיו על הכתפיים שלי ושל דן.
"טוב, אני מסכים, אבל ביקשת רשות מאימא שלך, ילדון?" שאל סקוטר.
"אני ילד גדול מכדי לקבל אישורים מאימא! טוב, אני הולך לשאול אותה…" אמר ג'סטין והלכנו מספר צעדים אל החדר של הוריו.
כמה שזה צפוי – נקשנו בדלת.
את האמת? לא ממש נקשנו בדלת, שנייה לפני שנקשנו, ג'סטין הזהיר אותנו ואמר שעלינו לשכוח את מה שאנחנו עומדים לראות.
לא הבנתי, עד שהדלת נפתחה.
"ג'סטוש'! אתה תהיה חולה!" אמרה אמו של ג'סטין מחבקת אותו.
"שכחו." אמר ג'סטין, "מזכיר" לנו לשכוח.
"בסדר, ג'סטוש'." אמרנו אני ודן בו זמנית.
ג'סטין סיפר לה על הרעיון של דן, היא הסכימה.
לאחר מכן, כשהדלת נסגרה, ג'סטין שאל אותנו אם ההורים שלנו יודעים על התכונית.
"אמרתי לאמא ואבא, הם אמרו שבסדר, אבל רק באישור מאימא שלך ומסקוטר." אמר לו דן.
ג'סטוש' הנהן, "יופי." אמר.
מצטערת, אבל עכשיו השם הזה נדבק אליי…
ירדנו למטה, להמשיך לבלות עם בני הדודים בבריכה.
הם באמת שינו את יחסם אל ג'סטין, ונתנו לו להרגיש שהוא חלק מה"חבר'ה".
הימים עברו, הגיע ערב יום שישי, הרשו לי לומר – ערב שישי הטוב בעולם.
ישבנו כולנו בשולחן אחד ארוך ועבה, ואבא של יונתן קרא את הקידוש.
לימדתי את ג'סטין להגיד "אמן." ו"לחיים" כשצריך.
בכלל, לימדתי אותו עוד כמה מילים בעברית, כמו למשל: "תודה", "סליחה", "בוא", "להתראות"…
ויתרתי על לשתות יין, זה עבר בין כל כך הרבה פיות ש… איכס.
למה אני כזאת צעירה? למה?
בכל אופן, כשהשבוע נגמר, נפרדנו מכולם לשלום ועלינו על הטיסה לתל אביב.
דרך אגב, ג'סטין "צייץ" בטוויטר כמעט על כל שנייה בחופשה, כמובן שהוא לא סיפר עם מי הוא היה, אבל הוא כתב כשמשעמם לו, כשהוא מתרגש, כשהוא שמח, וכדומה…
נחתנו בתל אביב בשמונה בערך (20:00), ושוב – קבלת פני המעריצים.
נשמעו צרחות, צעקות, מזל ש-לג'סטין היו אזניות באוזניים והדבר היחיד שהוא שמע זה "We found a love" של ריהאנה…
ג'סטין ביקש, ואף דרש לא להיות מלווה בשומר ראש כאשר הוא מסתובב איתנו, הוא טען שזה "מביך" להסתובב עם שומר ראש.
הכוכבים של ימינו…
ביום ראשון, בצהריים, אני, דן וג'סטין הלכנו לאכול מקדונלס… תקנאו, תקנאו… סתם.
אבל אז, בדיוק באמצע ה"סעודה", למקום נכנסו קבוצת נוער, שאני אישית, זיהיתי.
סליחה שלא ציינתי קודם, אבל העיר בה חייתי לפני שטסנו לאמריקה הייתה תל אביב.
אנחנו נמצאים כרגע בסניף שהוא לא רחוק מאזור בית הספר.
אצלם, עדיין יש בית ספר, פשוט החופשים באמריקה יותר ארוכים – 104 יום!
הפאפארצי לא היו באזור, כך שעדיין לא נודע שג'סטין בסביבה.
קבוצת הנוער ההיא שנכנסה, הם התלמידים שהיו הכי מקובלים בכיתה שלי, ואם הם יגלו שאני וג'סטין יוצאים… אוי ואבוי…