חברה של כוכב – פרק 21

אז עלה החיוך המתחכם של דן, הוא הסתכל על ג'סטין במבט מרחם, ואז הסתכל עליי.
"עכשיו חשבתי על זה," אמר לבסוף, "ג'סטין," פנה אליו דן, "מה תגיד אם בראיון ישאלו אותך מה גרם לך לשיר בעברית, ולמי שרת את זה?" שאל בסקרנות.
ג'סטין חשב מעט, "אני אגיד שאני לא רוצה לומר, אלו דברים פרטיים, אין להם את הזכות להכריח אותי לענות." אמר לבסוף.
"כן… כמו שאמרת לדון כשהיא באה לראיין אותך מישראל…" אמר דן כאשר הוא מעוות מעט את מבטו.
"מה אתה רוצה שאני אגיד?" שאל ג'סטין.
"את מה שאנשים רוצים לשמוע, ולא משהו כמו: 'אני לא רוצה להמשיך לענות על השאלות האלה כי אם אני אמשיך לא אוכל לנהל את חיי הפרטיים' וכדומה." אמר דן בלעג.
"מצחיק… מה אנשים רוצים שאומר?" ג'סטין שאל את דן.
דן לא אמר הרבה, רק הסתכל על ג'סטין, מבטיהם נפגשו.
"את… האמת?…" שאל ג'סטין.
דן הנהן, "כמה כבר תוכלו להסתתר? גם אם זה יהיה כואב בהתחלה, זה הדבר הנכון לעשות." אמר.
"כרגע לא אכפת לי ממה שיעשו לי, אבל מה בדבר נלה? אחותך? יאיימו עליה, אני לא אתן לזה לקרות…" אמר ג'סטין.
"זה נכון, אבל בדומה למשה בתיבה, אי אפשר עוד להסתתר זו מאחורי זה, פשוט תגיד בראיון שאתה מבקש שלא יאיימו עליה, ואולי יהיה לך מזל ויקשיבו לך." אמר דן.
ג'סטין שתק כל הנסיעה.
הגענו לבית המלון "לילה טוב." איחלנו זה לזה ונכנסנו לחדרים.
למחרת, בבוקר, קיבלתי SMS מג'סטין, "ערה?".
כן, קיטשי, אני יודעת.
"עכשיו כן…" כתבתי לו חזרה.
"מצטער, לא התכוונתי…" הוא כתב לי.
"לא נורא, גם ככה התכוונתי להתעורר בקרוב." כתבתי לו.
"אה, אמא שלי ביטלה את זה שהאיפון מקריא את ה SMS בקול רם כי אמרתי לה שאולי זה יגרום לי פחות לכעוס מהעובדה שהם מתחתנים." הוא כתב לי.
"סוף – סוף XD" כתבתי לו.
"בכל אופן, יש מצב שאת יוצאת עכשיו החוצה?" הוא כתב לי.
"נראה לך? ממש לא, אני עם פיג'מה." כתבתי לו.
"נו אז מה? על החולצה שלי כתוב '1D', מה יותר מביך מזה?…" הוא כתב לי.
"פיג'מה." כתבתי לו.
"נלה אני מצטער שאני כזה, אני פשוט חייב לראות אותך, חלמתי חלום נורא עלייך, אני לא ארגיע עד שלא אראה שהכול בסדר, התמונות עדיין רצות לי במוח." הוא כתב לי.
"טוב." כתבתי לו ויצאתי מהחדר.
יצאתי, הוא נעמד שני מטר ממני, "נלה!" הוא קרא בשקט ורץ כדי לחבק אותי אבל בגלל התאוצה שהוא צבר שנינו נפלנו על הרצפה, נו טוב, על השטיח.
ניסיתי לקום, אבל הוא אחז בי חזק ולא עזב.
"אם… ג'סטין… אם אתה כל כך רוצה לחבק אותי, אפשר לפחות בעמידה?… בעמידה זה נראה פחות… מטריד…" אמרתי לו.
"סליחה." הוא אמר ועזר לי לקום.
"ועכשיו, יורשה לי לשאול את מר ג'סטין מה הוא חלם על החברה שלו?" שאלתי אותו.
הוא שתק למספר רגעים, "חלמתי ש… אישה אחת, ג'ינג'ית, לבושה בשחור… היא… היא קשרה אותי למן משטח ו… והיא רצחה אותך מול העיניים שלי… דם… ואז היא… עזבי, זה עושה לי רע…" סיפר כאשר זולגות לו דמעות, "אני מפחד לאבד אותך!" הוא אמר.
חיבקתי אותו, "תירגע, זה בסך הכל חלום…" אמרתי לו.
הוא המשיך לבכות על הכתף שלי, "כל דבר אנשים מוציאים מפרופורציות כשזה קשור אליי, פעם הופעתי עם רוכסן פתוח, עשו סרט – למי מעולם לא נפתח הרוכסן?, עשיתי תנועה מגונה ביד – עשו סרט, אני מפחד שהפעם הם יגזימו… או בחיי, זה לא יוצא לי מהראש!" הוא אמר בקול חלש.
המשכנו לעמוד ככה מחובקים, כאשר ראשו נשען על כתפי והוא פשוט לא מפסיק לבכות.
"ג'ס…" אמרתי לו בשקט, "מאמי, תפסיק, אני לא יכולה לראות אותך ככה…".
הוא בוכה בשקט, לא שומעים את איך שהוא בוכה, הדמעות פשוט זולגות אחת אחרי השנייה.
שמתי את ידי על גבו, ועליתי איתה עד לשיערו, "תפסיק ג'ס…" אמרתי לו בשקט כאשר אני מלטפת את שיערו.
אז הוא הרים את ראשו, ניגב את עיניו בשרוולו ואמר לי בקול רועד: "נלה, אני מפחד שיאיימו עלייך, ובאיזשהו שלב תגידי לעצמך: 'רגע, למה אני ככה סובלת? אני יכולה ללמוד, להוציא תואר אקדמי, לעבוד, להכיר בחור אחר ולהקים משפחה במקום להישאר במצב הנוכחי הזה.', האסימון הזה ייפול לך מתישהו, אני פשוט יודע.", וניסה שלא לבכות.
באותם הרגעים שהוא אמר לי את זה, פשוט נקרע לי הלב, הוא מפחד לאבד אותי…