חברה של כוכב – פרק 6 – חדש – פרק בונוס+

כל הכיתה הלכה לשיעור מוזיקה, לכיתת מוזיקה, גם אני.
ג'סטין נכנס בין הראשונים וישב על אחד המושבים הריקים, סביבו התיישבו כמה בנות שממש מחבבות אותו.
ישבתי בצד, לבד.

המורה נכנסה לכיתה, והשיעור החל.
היא שאלה אם מישהו רוצה לשיר ולפתוח את השיעור ככה…
ג'סטין הרים את ידו, ממתי הוא רוצה לשיר בשיעור מוזיקה?
המורה הופתעה, הוא לקח את הגיטרה, כיוון אותה מעט ואז אמר: "כאשר הגעתי לבית הספר, השיר שלי היה "That should be me", אבל עכשיו השיר שבאמת מביע את מה שאני מרגיש זה "Stuck in the moment" ואני מקווה שמי שאני מתכוון אליו יבין." הוא התחיל לנגן ולשיר את השיר הזה – "תקוע ברגע", ולרגע, כשהקשבתי למילים, משהו הדהד בי.
טוב, אני כבר מכירה את השיר, אבל ג'סטין שר את זה קצת יותר עם רגש:
"עכשיו רומאו ויוליה כבר לעולם לא ירגישו בדרך שבה אנחנו הרגשנו.
בוני וקלייד – מעולם לא הייתה נקודת שיא, כמונו, כמונו.
את ואני, אנחנו יודעים שזה לא יכול לעבוד.
זה הכל משחק מצחיק עד שמישהו נפגע, אבל אני לא ארשה, אני לא אתן שזו תהיה את.
עכשיו את לא רוצה לתת ללכת, ואני לא רוצה לתת לך לדעת שגם עשוי להיות משהו אמיתי בנינו, מי ידע?
עכשיו אנחנו לא רוצים ליפול אבל אנחנו מועדים בלבבותינו.
זה פזיז ומגושם, כי אני יודע שאת לא יכולה לאהוב אותי כאן.
הלוואי שהיה לנו זמן אחר, הלוואי שהיה לנו מקום אחר.
אבל כל שיש לנו נתקע ברגע, וליבי לא יכול לעשות דבר כדי להלחם עם זמן ומרחב כי אני נשאר תקוע ברגע איתך.
תראי, בדומה לאדם וחווה, הגורל היה טרגדיה.
כמו סאני ושר – לא אכפת לי, יש לי אותך, אהובתי.
תראי, אנחנו שנינו נלחמים בכל אינץ' של המרקם שלנו כי זה חייב להיגמר בכל מצב בדיוק.
אבל אנחנו טיפשים מידי מכדי להפסיק!
עכשיו את לא רוצה לתת ללכת, ואני לא רוצה לתת לך לדעת שגם עשוי להיות משהו אמיתי בנינו, מי ידע?
עכשיו אנחנו לא רוצים ליפול אבל אנחנו מועדים בלבבותינו.
זה פזיז ומגושם, כי אני יודע שאת לא יכולה לאהוב אותי כאן.
הלוואי שהיה לנו זמן אחר, הלוואי שהיה לנו מקום אחר.
אבל כל שיש לנו נתקע ברגע, וליבי לא יכול לעשות דבר כדי להלחם עם זמן ומרחב כי אני נשאר תקוע ברגע איתך.
תראי זה כמו, רק בגלל שהעולם הקר הזה אומר שאנחנו לא יכולים להיות.
ילדה, מאז שנולדנו יש לנו את הזכות לעשות את הטוב לדעתנו, ואני בלי זה.
אני לא רוצה להיות כל כך זקן ואפור ואז להיזכר בימים היותר טובים ההם.
אבל השכנוע אומר לנו לתת ללכת, אז אנחנו לעולם לא נדע…
הלוואי שהיה לנו זמן אחר, הלוואי שהיה לנו מקום אחר.
כי כל מה שעשינו, וכל מה שיש לנו נתקע ברגע, כן…
הלוואי שהיה לנו זמן אחר, הלוואי שהיה לנו-" בנקודה הזו הדמעות כבר חנקו את גרונו של ג'סטין, הוא הפסיק, "אני מצטער," הוא אמר, "אני יכול לצאת לשטוף פנים?" הוא שאל את המורה.
"כן." אישרה המורה והוא יצא.
האם הוא התכוון אלי?…
עד שמישהו נפגע – אני לא ארשה, אני לא אתן שזו תהיה את.
אני לא רוצה לתת לך לדעת.
אני יודע שאת לא יכולה לאהוב אותי כאן.
הלוואי שהיה לנו זמן אחר, הלוואי שהיה לנו מקום אחר.
הגורל היה טרגדיה.
אומר שאנחנו לא יכולים להיות.
מאז שנולדנו יש לנו את הזכות לעשות את הטוב לדעתנו, ואני בלי זה.
כל המשפטים האלה פתאום מציירים תמונה אחת – שוב.
"המורה, כואב לי הראש, אני יכולה לצאת לשטוף פנים?" שאלתי.
היא אישרה לי, יצאתי, חלפתי על פני שירותי הבנים, ג'סטין בדיוק יצא, משכתי בצעיף שלו.
הוא הביט בי, "מה עשו לך? אתה כבר לא ג'סטין שהכרתי…" אמרתי לו.
"נלה…" הוא לחש בשקט, "תגיד לי, איימו עליך או משהו?" שאלתי אותו.