חברה של כוכב – פרק 9 – פרק בונוס+ שוב

"שכחתי לומר לך משהו…" הוא אמר.
"מה?" שאלתי.
"ספרי לאחור מ-20." הוא אמר לי.
כשהגעתי ל-3, אימו, בחור גבוה ונערה בת 12 נכנסו בפתאומיות אל החדר.
"יש לי אבא ואחות חורגים…בערך…" אמר ג'סטין.
"מזל טוב!" אמרתי לו, "שקט!" עצר אותי ג'סטין, "שום מזל טוב, שהם לא יתחתנו לי פתאום…" המשיך.
"ואני פחדתי שאיבדת את חוש ההומור שלך…" אמרתי לו.
ג'סטין חייך, "מזל טוב פתי." אמרתי לאימו, חיוכו של ג'סטין נמחק.
"תודה חמודה." אמרה פתי, "רואה ג'סטין, עם בנות מהסוג הזה אני רוצה שתתחתן.".
ג'סטין הסמיק, הוריד את כובע אל פניו ואמר: "אמהות – תמיד מוצאות את הדרך איך להביך את הבן שלהם מול החברה שלו…".
מספר שניות לאחר מכן גם הורי נכנסו יחד עם אחי הגדול – דן.
דן ראה את ג'סטין, לקח לו את הכובע, שם אותו על ראשו ואמר: "תמיד הייתי תינוק, תינוק, תינוק אוו…" – כמובן שבזיופים רציניים שעלולים לגרום לרעידת אדמה…
"אחים גדולים – תמיד מוצאים את הדרך איך להביך את אחותם הקטנה מול החבר שלה…" אמרתי.
ג'סטין צחק, "שתוק – הומו." אמר לו דן.
"דן, תזהר לפני שאני אעיף אותך מהבית ותחיה ברחוב כמו הומלס!" אמרתי לו.
כמובן שגם אימי כעסה עליו על הדיבור שלו אל ג'סטין.
ג'סטין מעט נעלב, יכולתי לראות בתנועות הגוף שלו, "אל תיקח ללב, ג'סטין, הילד הזה בן 20 ואין לו חברה, אפילו לא ידידה…" אמרתי לו.
ג'סטין חייך שוב, דן ראה את החיך של ג'סטין, "מי אתה חושב את עצמך שאתה צוחק עליי?!" אמר לו דן.
"ג'סטין ביבר." עניתי לדן בשמו של ג'סטין.
"אל תתעסקי איתי!" אמר לי דן, פנה לג'סטין "יש לך נינג'ה פרוט?" שאל.
ג'סטין הנהן לאישור, "מה השיא שלך?" שאל את דן.
אז הם התחילו לדבר על האפליקציה המפגרת ההיא – בנים.
יצאנו מהחדר של המשטרה כאשר אביה של וונדי וגם היא בתא מעצר עד לחקירה הבאה.
"לא דיברנו יום אחד וזה מרגיש לי כמו שנים…" אמר ג'סטין לפני שכל משפחה פנתה אל הרכב שלה.
"איזה חמוד אתה…" אמרתי מחייכת.
בפנים, המשפט הזה רק הקשה עליי יותר ויותר להתמודד עם זה שעליי לומר לו שבסוף השנה נעזוב, ונחזור לישראל, ואולי אפילו לא נראה יותר אחד את השני.
כשנכנסתי לאוטו בו היו הורי ואחי המעצבן, החלטתי לבקש מההורים שלא לחזור לישראל, כבר הבטחתי לג'סטין שלעולם לא אומר לעולם לא.
"אולי נשאר באמריקה? כיף כאן…" אמרתי.
"זה נכון שכיף," אישרה אימי את דבריי, "אבל ישראל היא ארץ הקודש וגם המוצא שלנו." סתרה את עצמה.
התעצבתי, "אני יודעת אמא, אבל ג'סטין כאן, ואני אוהבת אותו, כבר נקשרנו… אני לא יכולה פשוט לעזוב אותו ככה פתאום, הוא לא יסלח לי על זה." אמרתי.
הורי נשמו עמוק, כאילו שהם מבינים מה אני מרגישה אבל לא מסכימים איתי.
לא ידעתי מה לעשות, גם לי יהיה קשה להתאקלם בישראל אם הזיכרון של *להיות חברה של הבן אנוש הכי מפורסם* ימשיך להטריד אותי.
לא אוכל לדחות את זה עוד, מחר אני מתכוונת לומר לו זאת, גם אם שנינו נצטרך לבכות אחד על הכתף של השנייה.
לצערי מחר הגיע מהר משחשבתי, כבר בהפסקה הראשונה, החלטתי "לתפוס" אותו לשיחה.
"ג'סטין…" מלמלתי בשקט.
ג'סטין תהה מעט, "מה?" הוא שאל.
"בסוף השנה… אני… חוזרת לישראל…" אמרתי לו.
"את לא תעזי…" הוא אמר נבהל, "את לא יכולה לעשות לי את זה!" המשיך.
"ג'סטין, אני מצטערת, גם אני לא רוצה לעזוב… אני יודעת שאני לא יכולה לעשות לך את זה…" אמרתי לו כאשר הדמעות זולגות אחת-אחת.
ג'סטין כיסה את פניו למספר רגעים, לאחר מכן ניגב דמעה או שתיים, "אל תבכי…" הוא לחש, "אם באמת לא תהיה ברירה, אז…" המשיך, "אני אשכול לעבור לגור בישראל.".
"ג'סטין, אני לא רוצה לעזוב אותך…" אמרתי בוכה וחיבקתי אותו.
שנינו יודעים שאנחנו פשוט לא יכולים אחד בלי השני, זה פשוט בלתי אפשרי.
אני גם לא ארשה לג'סטין להיפגע מזה, הוא עשה עבורי יותר מידיי, הציל את החיים שלי, התגייר כדי ששנינו נוכל להיות חברים…
אם אני אעזוב אותו ככה, אני ארגיש רע אם עצמי, מה אני יכולה לעשות כדי שאף אחד לא יפגע? מצידי להיפגע בעצמי, אבל אני לא רוצה שג'סטין יפגע גם הוא.