חברה של כוכב – 5 – חדש!

קמתי בבוקר, השמש האירה את החדר, היה עליי ללכת לבית הספר, ולפגוש את ה-ילד.

אמא נקשה בדלת חדרי, "פתוח…" אמרתי בקול רועד.
"מה קרה לקול שלך?" שאלה אימי.
חשבתי מעט ואז אמרתי: "אני לא מרגישה טוב, אולי היום לא אלך לבית ספר…".
אמא הניחה את ידה על מצחי, "אין לך חום," קבעה, "תתארגני ולכי לבית הספר.".
הרגשתי נורא, לא פיסית אלא נפשית.
אני לא רוצה לראות אותו ובטח שלא לשבת לידו.
אחרי שהתארגנתי יצאתי לכיוון בית הספר, כאשר הילקוט שמוט על כתפי.
הגעתי לכיתה, הנחתי את הילקוט.
מספר דקות לאחר מכן, ג'סטין נכנס לכיתה.
הוא הסתכל עליי במבט יבש, משהו כמו זה:

– תמונה: הקישור ברציתי להוסיף –

נשארתי לשבת במקומי, רציתי לדעת אם ה-ילד המעצבן הזה יבוא לשבת במקום שלו (לידי) או שיעבור מקום ללא כל רשות מהמורים.
אם הוא יעבור מקום – הוא באמת מגעיל.
אם הוא ישב במקום האמיתי שלו – הוא סתם מנסה לשחק ברגשות שלי.
בשני המקרים הוא יוצא רע, נראה איזה מן רע הוא יצא.
הוא לקח נשימה עמוקה ונשען על הקיר כאשר הוא מביט בתקרה.
כנראה הוא חשב שיקדים אותי וייתן לי את ההחלטה הזאת – אם כך אז יש לו טעות.
הסתכלתי עליו במבט של "נראה אותך" וחיוך קל התפרס על פניי.
"למה את חייבת לעשות את זה כל כך קשה…" הוא מלמל, כנראה הוא חשב שלא שמעתי.
הסתכלתי בו בפליאה, "מה אמרת חומד? זה באשמתך." אמרתי בקרירות.
הוא הסתכל עליי, "כמה שאת לא מבינה על מה את מדברת…" הוא אמר מחייך מן חיוך מאולץ, הניח את הילקוט שלו במקום האמיתי (לידי) ויצא מן הכיתה.
בשניות שהוא חלף על פניי הצלחתי לראות את הדמעות האלה בעיניים שלו, דמעות שממש רוצות לצאת החוצה אבל הוא סוגר עליהן.
למה הוא בוכה? אני זו שצריכה לבכות, איך שהוא התנהג אליי – זה משהו שקשה להבליג עליו.
יצאתי מהכיתה אחריו, בלי שהוא הבחין, הוא התיישב על אחד הספסלים בכניסת בית הספר והקליד דברים באיפון 4 S שלו.
בטח הוא דיבר עם מישהו ב- What's up…
למרות הרוח הוא ישב על הספסל הקפוא בחוץ, התעטף בצעיף הצמר שלו וסגר עד הסוף את הז'קט כאשר הקפוצ'ון מכסה את ראשו.
הוא קרא כל דבר בעיון, המבטים האלה שהוא נתן לפלאפון ההוא, עם מי הוא מדבר?
אני יודעת, בטח מישהי אחרת, הוא התאהב.
אבל מצד שני, המבטים שלו ממש אומללים ומוטרדים, אני מכירה את ג'סטין, כשהוא מאוהב הוא מאוד אנרגטי ושמח, אולי הוא לא מאוהב אחרי הכל.
הספסל לא היה כל כך רחוק, כך שיכולתי לראות את מבטיו בבירור.
הוא לא הבחין בי, הוא היה שקוע בלקרוא הודעות, לא הצלחתי לקרוא מה כתוב שם.
מדי פעם שפשף את עיניו בשרוולו, לא ידעתי אם הוא מנגב דמעות או מנסה לשפר את ריאתו מרוב שהוא מול המסך.
הצלצול נשמע, הוא כתב משהו אחרון והכניס את הפלאפון לכיס מכנסיו.
לאחר מכן הוא קם מן הספסל, שחרר מעט את צעיפו ופתח את הז'קט מעט.
הוא התקרב, הסתתרתי.
"יש שיעור מוזיקה, נלה." הוא אמר כאשר חלף על פניי.
הייתי בטוחה שהוא לא ראה אותי.
הסתתרתי מאחורי דלת הכניסה לבית הספר.
כל הכיתה הלכה לשיעור מוזיקה, לכיתת מוזיקה, גם אני.
ג'סטין נכנס בין הראשונים וישב על אחד המושבים הריקים, סביבו התיישבו כמה בנות שממש מחבבות אותו.
ישבתי בצד, לבד.