חברים לעט – פרק VIII

לאורן הייתה שבורה. אבא שלה נכנס לכלא ואמא שלה עכשיו מתנהגת ממש רע. היא חיכתה עכשיו בצפייה למכתב מתומאס. אם פעם היא לא באמת חיכתה לזה או לפחות לא כמו שהיא טענה שכן, עכשיו היא הייתה אובססיבית. בדקה את תיבת המייל כל חמש דקות למקרה והוא יחליט לשלוח לה משהו.
בבית ספר עכשיו היא התחילה שיעורים ממש קשים. היא בקושי עמדה בקצב של הכיתה ומתקפת אינסופית של חצ'קונים הטרידה אותה. להיות בת 16 זה ממש קשה.
היא פתחה את המייל וראתה את זה:
"היי לאורן,
את צריכה להבין דבר אחד חשוב. יש לך עוד הורים. אולי הם רחוקים אבל הם שם. הם לא יילכו ממך. בסופו של דבר הם יחזרו אליך ותהיי איתם שוב.
אל תפחדי שאת גורמת לי לשנוא אותך. את לא. אני חושב שהגיע הזמן שמשהו יכיר לי את המקומות האלה שמעולם לא הכרתי.
הבעיה היחידה בתוכנית שלך להחזיר לילדים היא שלא מוכרים כאן אוזו בגרמניה. אולי עוד נשאר לנו בקבוק אוזו בבית? כשההורים היו עוד בחיים הם טסו פעם אחת ליוון לטיול שורשים של שניהם והם הגיעו עם ארגז מלא באוזו. אני אחפש כמה בקבוקים. מי יודע, אולי אני אחליט שאוזו זה דבר טוב לשם שינוי P:.
תומאס".

"היי תומאס,
תודה על העידוד והכל.
בנוגע לסטיגמות – רעיון נהדר.
עוד דבר על סטיגמות – בגלל שאני היחידה מהכיתה שהמשיכה להתכתב עם החבר לעט אני עכשיו חנונית ואתה יודע מה, לא אכפת לי.
בקרוב תגיע חופשת הקיץ, אתה יודע?. מה דעתך שאני או אתה נבקר אחד את השני?. הייתי מתה לפגוש אותך.
לאורן".

תומאס נלחץ כאשר הוא קרא את ההודעה הזאת. לתומאס היה פחד כל פעם שמשהו הגיע אליו. הוא אהב מאוד להיות לבד ופחד שחבר יערער את זה.
בעיניו דבר זר הנכנס לבית שלו זה פלישה כל כך עמוקה שהוא לא יכול עם זה.
האם הוא מוכן לקבל את לאורן אצלו בבית?. המוח שלו צרח מאימה אבל הלב משום מה התחיל לדבר. ממתי הלב שלו מדבר? למה להקשיב לו בכלל?
אחרי התייעצות עם אחותו הוא הגיע למכתב הזה:

"היי לאורן,
הייתי מאוד שמח להיפגש איתך מתישהו. הייתי שמח לארח אותך בדיסלדורף. אני אוכל להראות לך את העיר ואולי גם תבואי לילדים המציקים כאן, תפתי אותם ואז תזרקי אותם והם ירגישו יותר קטנים מבקטריה.
אני בטוח שלא מתעללים בך כמו שבי אבל בהצלחה עם התדמית החדשה, אה?. אל תשכחי שאת תמיד יכולה למצוא שימוש לסכין המטבח.
מחכה לתשובה.
תומאס".

ריח נוראי מגעיל עטף את הבית של לאורן. ריח רע קצת יותר משל סיגריה. היא הכירה את הריח אבל לא הייתה בטוחה מהו.
היא ראתה את אמא שלה לוקחת משהו שנראה כמו סיגרייה תוצרת בית שהוציאה כמות אדירה של עשן. הייתה לה תחושה שזה דבר רע.