חופש כיף, ומה הלאה? פרק 2'

הכול התחיל ביום הראשון של החופש הגדול…
"קדימה אמא!" אמרתי מחכה ליציאה מהבית. "לכו לאוטו אני כבר באה." בסוף אמא באה. הנסיעה היתה ארוכה ומלאת ריבים. ובסוף הגענו לבת-מצווה. לא הכרתי אף אחד כי היה הזמנה את הכיתה אנחנו לא באותו בית-ספר. אז הסתובבתי לבד והוא נגש אלי ודיבר איתי. הוא בלונדיני שזוף וישר ידעתי שאני דלוקה עליו. הוא היה הכי חמוד בעולם. ובסוף הבת-מצווה הוא אמר לי: אולי נלך לסרט?" "מגניב." עניתי. החלפנו טלפונים.
סוף הסרט, בבית קפה: "מה את רוצה?" יובל שאל. "לא יודעת, מה יש?" "יש ופל בלגי אם שוקולדים. בחרתי לנו שנים רק תגידי איזה את רוצה שלישי" אמר מלא ביטחון. "לא יודעת…" אמרתי שקועה בתוך העיניים הכחולות שלו. "יש שוקולד לבן, רוצה" "לא." עניתי בהחלטיות. יש גבול לכמה פטטית אני יכלה להיות. "אולי שחר?" "לא." אין מצב אני שונאת שחר. "ומה אם נוטלה?" "לא." שוב?! למה אני אומרת לא? מה אני מלכת העולם? "אז אני לא יודע…" "אז תביא לבן וזהו" אוי לא! אני לא כזאת. הוא ישנע אותי. הוא חזר אם הופל הבלגי "סיפור לא קטן עשית לי שם הה?!.." "טוב… סליחה פשוט… אני…" גמגמתי מובכת. "זה בסדר! את חמודה." "תו-תודה" אמרתי לא מבינה. "רוצה את זה? לא. אולי את זה? לא. ומה אם זה? לא." הוא אמר בחיקוי למה שקרה שם. "אולי נלך לבאוליניג מתישהו?" "סבבה. נדבר?" "נדבר." צחקנו והלכנו הביתה.