חוקי הזמן השבורים / 5

" מה את צועקת , אני עומדת כאן לידך !" אמרתי ללין ברוגז והוצאתי את החץ מן הכתף , הרגשתי
את הרעל זורם בעורקיי ואת הדופק העולה בגופי , את הדם הזורם במהירות . הכול נהיה לי מסוחרר
בן רגע .
לין הרימה את החץ והסתכלה עליו , לרגע אחד הבנתי שהיא לא מצליחה לקרוא מה שכתוב שם
אבל לאחר מספר שניות היא הצליחה , המתנה של הדרקון האגדי הייתה שווה את זה . לקרוא את
השפה העתיקה הזאת בזמן שאני עומדת למות . איזה כיף .
" הנקמה רק מתחילה ." קראה לין את מה שהיה מגולף על החץ , הרי זה רצה לפגוע בארתור
זאת אומרת שאחריו זה אמור להיות אתר ? הם רוצים להרוס את קמלוט , מעניין אם לין יכולה לראות
מי זה , זה שזרק את החץ לכיוון של ארתור ונגד מי אנחנו נלחמים .
זאת לא יכולה להיות מורגנה , היא הרי משתמשת בכישופים ובקסם כדי להשיג את המטרות שלה
ואילו הקסם אסור בקמלוט . יש מצב שזוהי מורגנה ?
" הכול בסדר ?" רץ סר לנסלוט לכיוננו , לין חייכה חיוך שלא הגיעה מן העולם הזה , כנראה שסר
לנסלוט מוצא חן בעינייה . אף פעם לא חשבתי שאנשים מן העבר יכולים להיות כאלה חתיכים , לא
הייתי מנחשת שככה נראה המלך ארתור בצערו בהיותו נסיך .
" ירו לכיוון ארתור חץ , הרוח שינתה את כיוונו ישר אלי . חסר מזל ." הושטתי את החץ לסר לנסלוט
ועמדתי על רגליי בעודי אוחזת במקום בו פצע החץ את עורי ומנסה להתקדם אל עבר הגדר אבל
הצליעה בחלק מהגוף הכאיבה לי כול כך .
" כולם להוציא את הנסיך מזירת ההתקפה , ואתם תעזרו לי להרים את מראיינה ." אבל במקום
לקבל את העזרה שלו העפתי את ידו ונעמדתי על רגליי בעדינות , מתכננת בראשי איך להגיע
במהירות רבה לוסיליסה .
הנסיך ארתור הדף אותם אחורה , לא נותן להם לגעת בו והוא רץ לכיווני , מרים אותי על ידיו
בעודי מרגישה את הגוף שלי משתחרר והופך להיות קל יותר .
" תוריד אותי ."
הנסיך ארתור צוחק " מי את שתאמרי לי מה לעשות ."
המלאך השומר שלך .

*
" היא תהיה בסדר ?" שמעתי את קולה של לין מהדהד בראשי , הרגשתי דפיקות בראשי ובנוסף
לכאב גם הסחרחורת הגדולה ברגע שניסתי לפקוח את עיניי הגיעה במהירות ההבזק .
" את חושבת שחץ רעל יצליח לנצח אותי ?" צחקתי , נעמדתי על רגליי בעודי נשענת על כתפה של
לין שחייכה , ראיתי את כתפי חבושה והתחבושת אדומה , וסיליסה לא יכולה להשתמש בקסם
כדי להעלים את הפצע ? פחות כאב .
וסיליסה נגשה אלי ונתנה לי כוס עם מים , הסתכלתי על המים השקופים וראיתי בה את השתקפותי ,
ראיתי איך אני נראת ולקראת הארוחה החגיגית אני חייבת להראות במיטבי ושוב לא כמו המפלצת
מלוך נס , גם אם אנחנו רחוקים מסקוטלנד .
החלפתי את השמלה שהייתה מלאה בדם אדום לשמלה בצבע סגול עם פתח מעל החזה , הוא הבליט
לי אותו בצורה יפה ומסביב לחזה היו פתולים זהובים , לבשתי זוג נעליים שוסיליסה הביאה לי
ובלי שהיא תראה מרחתי דורדורנט . אסור לי לשבור את רצף הזמן ושהיא תגלה כמה דברים
על העתיד גם ככה היא נולדה שש מאות שנה לפנינו .
הסתובבתי והתזתי על עצמי בושם של הזמרת אבריל לאבין ושמתי קו דק של עיפרון שחור ומרחתי
רימל על הריסים . סוף סוף נראתי במיטבי .
והלכנו לארוחה .

*
החדר אליו נכנסו זה לא היה החדר שנכנסו אליו אתמול , זה היה חדר יותר גדול עם שולחנות שמציירות
צורה של ריבוע , השולחנות כיסו את רוב החדר ולמעלה הייתה עוד קומה עם מרפסות שהביטו
אל עבר החדר , שם היו עוד שלוחנות שיכסו את הרחבה . מאכלים מוזרים שפעם ראשונה שאני
רואה בחיים שלי היו מונחים על השולחנות . כוסות זהובות היו מונחות ליד כול צלחת ובראש
הריבוע ישבו המלך אתר , מצד ימין שלו ישבה מורגנה עם חיוך כועס על שפתייה והביטה בנו , מצד
שמאלו ישב הנסיך ארתור והוא הביט גם בנו . כול מי שהיה בחדר הביט בי , לא הוא הביט בתחבושת
שהייתה סביב הזרוע שלי . זה הזכיר למלך שמישהו מנסה לפגוע במשפחה שלו .
התיישבנו במקומנו , וסיליסה ביקשה ממני לשבת לצד הנסיך ולין ישבה לידי . וסיליסה ישבה ליד
מורגנה והיה אפשר להרגיש את הכוחות שלהם זולפים אל האוויר , האנרגיה הייתה כה חזקה
שהרגשתי אותה במעלה גופי .
" תודה לך אדוני , על העזרה שלך ." אמרתי לנסיך בחוסר רצון , גם אם לא רציתי להודות למגעיל
הזה על העזרה שלו בכול זאת הוא הציל אותי והביא אותי לוסיליסה שהשתמשה במשחה מסויימת
להפסיק את הזיהום שלי .
' אסור להשתמש בקסם , אלא רק במקרים מסויימים ' שכוללים את הנסיך ארתור , אני יכולה להשתמש
בכישופים שלי רק בשביל להציל אותי , כדי להתבדח על חשבונו זה לא אפשרי .
" אולי הנסיך ארתור מגעיל אל משרתיו אבל יש לו לב טוב , מר אל תנצלי זאת ." לחשה לי לין , לא
הבנתי למה היא התכוונה . לנצל את זה ? איך בדיוק אני אמורה לנצל את זה ?
המלצרים התחילו להגיש את המשקאות , ברגע שהמלצר שפך לכיוון הכוס של ארתור את הסיידר
ראיתי הבזק קל של כישוף , ראיתי את מורגנה מסתירה את פנייה בשביל שלא יראו את צבע עינייה .
" הרעילו את הכוס של הנסיך ." לין נתנה לי מרפק בצלעותיי והצביעה לכיוון הכוס הזהובה שארתור
עמד לקרב אל פיו .
אני לא יכולה להציל אותי לפני כול האנשים , כולם יראו שיש לי קסם וזה הדבר האחרון שאני צריכה
עכשיו גם ככה אם יציאו אותי להורג אני יוכל לחזור בחזרה אל העתיד וככה אני לא ימות .
פתאום הרגשתי עשן , לא ראיתי דבר והסתכלתי לכיוון וסיליסה שעינייה זהרו בזהוב והבנתי שהיא
מכוונת אלי את הדרך .
הושטתי את ידי מתחת לשולחן " אקספרנה לובקנו ." לחשתי והכוס נשפכה על השולחן , הרעל
שהיה בתוך הכוס גרם למפה שעל השולחן לבעבע ולהישרף .
" שומרים !" צעק אתר ופקד עליהם לתפוס את המלצר " הנך מאשם בשימוש בקסם ." המלצר
התחיל להתחנן שהוא לא אשם בקסם , ואסור להקריב את המלצר הזה מפני שהייתי צריכה להגן
על המלך ארתור שעכשיו הוא נסיך .
" מלכי , איני חושבת שהמלצר הוא מכשף ," התפרצה לין אל השיחה שלהם .
" מלכי בראונליט המלך שלה מצא משהו משותף לכול המכשפים , העיניים שלהם זוהרות בזהוב
ואיני חושבת שלמלצר יש עיניים זהובות . בנוסף היה הרגע ענן עשן , אולי המכשף השתמש
בזה כדי לסגת ." ניסתי להמציא תרוץ בראשי כדי להציל את המלצר אבל זה היה התרוץ
היחיד שעלה בראשי .
" אבא אני מאמין לזה ." נעמד ארתור על רגליו והניח את כפות ידיו על השולחן , אתר אולי חסר
לב ואולי הלב שלו עשוי מאבן אבל היה נדמה שהוא מאמין לזה . הרי תארתי פה בשני משפטים
מה בדיוק קרה כאן .
" משוחרר ." המלצר הודה למלך ופנה במהירות אל המטבח .
הסטתי את מבטי אל עבר מורגנה שחייכה חיוך מנצח ' יש לך קסם , לשתכן ' היא אמרה ללא
מילים רק עם השפתיים .
לקחתי את הכוס עם הסיידר אל השפתיים ולגמתי ממנה בחיוך ' לא רק לי.' החיוך על פניה השתנה
במהירות לחיוך כועס .