חוק מספר אחד בהגנה עצמית- פרק ראשון

״סיוון?״ מישהי תמירה בעלת בושם מתקתק שאלה.
״כן?״ עניתי והרמתי את מבטי מן המחשב.
״לימור, אמיר ביטוחים.״ היא הציגה את עצמה ולחצה את ידי בעדינות.
״כן, שבי.״ אמרתי בחיוך ועזבתי את המחשב.
״קפה?״ שאלתי, ״תה?״
״לא, תודה.״ היא אמרה וחייכה, ״אני ממש ממהרת פשוט.״ היא אמרה ופתחה יומן גדול וכהה.
״השמירה בשבילך?״ היא שאלה והסתכלה עלי,
״לא, לבת שלי.״ אמרתי והיא סימנה משהו ביומנה.
״מה הגיל שלה?״ היא שאלה והמשיכה לכתוב,
״שבע עשרה.״ אמרתי,
״אוקי. כאן, בטבריה?״ היא שאלה והרימה את מבטה לשניה בלבד.
״כן, למעלה.״ אמרתי, ״בטוח שאת לא רוצה משהו לשתות?״ שאלתי בחביבות, ״אפילו משהו קר?״
״מים, אם אפשר.״ היא אמרה בחיוך והמשיכה לכתוב.
״תומר, תביא לה מים בבקשה.״ ביקשתי מהשומר שעמד ליד הדלת.
״תודה.״ היא מלמלה ושירבטה במחברתה בלי סוף.
״אוקי, יש לי שומר.״ היא אמרה והוציאה תמונה של גבר, שבשנות העשרים המוקדמות,
״זה גל, הוא שומר על נערות, בעיקר.״ אמרה והושיטה לי דף מידע עליו,
״למה דווקא על נערות?״ שאלתי בזמן שקראתי את התעודת זהות שלו,
״יש לו טראומת עבר.״ היא אמרה ולא הוסיפה, ״הוא שקט ומופנם, מאוד מרוכז בעבודה שלו. יעיל, עובד טוב״ היא אמרה בתמצות. ״אני ממליצה בחום.״
״אוקי, שיבוא לפה.״ אמרתי והנחתי את הדף בשולחן, לצידי.
היא הנהנה וחייכה, ״תשלומים, אחר כך.״ היא אמרה והנהנתי.
״אין בעיה, תודה רבה.״ אמרתי וקמתי ללחוץ את ידה.
״אין בעד מה.״ היא אמרה, אספה את חפציה, והלכה.

•ליהי•

״ספיר,״ צעקתי וצחקתי בקול, היא באה לחדר הטלוויזיה עם אבירן, הם היו חבוקים זה בזרועותיו של זה.
אבירן וספיר כול היום אצלי, הבית שלי היה גדול והורי בכלל לא היו בו, היו לנו שבעה חדרים לשלוש נפשות.
רוב היום עישנו או שתינו, מלימודים כבר מזמן לא היה אכפת לנו. או ממורות.
״היום הולכים לפרוץ?״ אבירן שאל והתיישב לידי.
״ברור.״ אמרתי בחיוך ולקחתי את הסיגריה מידה של ספיר, שצעקה בילדותיות.
״אז אנחנו הולכים, ניפגש בערב?״ הוא שאל וקם. הם התארגנו ויצאו מהדלת.
״אל תשכחו, היום שחור.״ אמרתי והם יצאו.
סידרתי את הבית לקראת הערב, ההורים שלי היו צריכים להגיע.
״ליהי.״ אימי צעקה ברחבי הבית לאחר כשניה.
״מה?״ שאלתי באדישות וירדתי במדרגות.
״תכירי, זה גל.״ אמא שלי אמרה והצביעה על גבר כהה, בעל עיניים כחולות ושיער חום שטני ומסודר, שסורק אחורה באלגנטיות.
על גופו הולבשה חליפה שחורה ומכובדת.
״מה הוא?״ שאלתי ועברתי לידו, לכיוון המטבח.
״השומר ראש החדש שלך.״ היא אמרה ובאה אחריי.
גיחכתי ולאחר כשניה זה הפך לצחוק, ״לא יקרה.״
״ליהי!״ היא אמרה לי בקשיחות, ״טיפת כבוד.״
״אני לא צריכה שומר פרטי אמא.״ אמרתי, ״כאן נגמר הסיפור.״
״אין ויכוח.״ אבי נכנס למטבח ופתח את
המקרר.
״מה אתם דפוקים?״ שאלתי בצעקה, ״אני לא מסתובבת עם מישהו שתקוע לי בתחת כול היום,״ אמרתי בעצבים, ״תצאו מהסרט.״
״תעופי לחדר שלך.״ אבא שלי אמר באיום, ״מיד!״
נאנחתי בעצבים והלכתי למדרגות, עליתי מעלה ובדרך אבא שלי צעק, ״ושתרגעי, תבואי להציג את עצמך.״

•גל•

סרקתי את הבית, הרהיטים היקרים, הכול היה כול כך גדול ומרווח.
״אני ממש מצטערת שזה ככה.״ האישה אמרה, ״היא ילדה מאוד בעייתית.״
״אני רגיל.״ אמרתי בקלילות, ״איפה להניח את הדברים?״ שאלתי וסימנתי על כול חפציי הארוזים.
״כמובן, בוא אחריי.״ היא אמרה ובעלה עזר לי להרים את הדברים. ירדנו במדרגות ולאחר מכן הלכנו במסדרון קצר, היא פתחה דלת צדדית וגדולה.
״שיפצנו את החדר לכבודך לאחרונה.״ היא החלה להגיד, ״יש קצת ריח.״
״זה בסדר.״ מלמלתי וסרקתי את המקום הגדול.
״יש כאן שירותים, אמבטיה, מטבחון.״ היא אמרה , ״הנה כאן.״
״כאן המיטה, יש לך כאן שולחן עם מחשב.״ היא אמרה ועיני היו פעורות,
״לזה אני לא רגיל.״ מלמלתי בשקט,
״סליחה?״ היא שאלה והסתובבו בחדות.
״כלום, שום דבר.״ אמרתי בסמכותיות והלכתי אחריך,
״יש לך כאן ספה, עם טלוויזיה.״ היא אמרה וסידרה כרית צבעונית, ״עם כי אני לא בטוחה שיהיה לך זמן לשבת כאן יותר מדי.״ היא אמרה וחיוך קל הסתנן בזוית פיה.
״כמובן.״ אמרתי והסתכלתי עליה.
״תתאקלם, תן לה להירגע.״ בעלה בא לידי וטפח על כתפי, ״אני אגיד לה לרדת אחר כך.״ הוא אמר, הנהנתי והם חייכו.
״אנחנו נלך, תסדר כאן את הדברים. אם אתה צריך יש לך כאן קו טלפוני.״ האישה אמרה וחייכה, חייכתי גם.
״תודה רבה!״ אמרתי בנחישות,
״כמובן. תודה לך.״ הם אמרו, והלכו.

דפיקה על הדלת הקימה אותי מהמיטה הנוחה והיקרה,
״כן?״ שאלתי וקמתי, פתחתי את הדלת והנערה מלפני כן עמדה שם.
שערה היה חום וגולש ועיניה היו ירוקות ובורקות.
״אפשר להיכנס?״ היא שאלה בצרידות והצביעה לתוך החדר.
״כן, בטח.״ אמרתי וזזתי,
״אני מצטערת על מקודם.״ היא אמרה והתיישבה על כסא שהיה באמצע החדר.
״אין בעיה,״אמרתי והתיישבתי על כיסא מולה.
״ליהי.״ היא מלמלה וסרקה את החדר,
״גל.״ אמרתי והישרתי אליה מבט.
האופי הלוחמני והישיר שלה הזכיר לי אותה, את הילדה שאני לעולם לא אשכח, את שיראל.