חטופה פרק 14- האנגאובר

רוני הסתכלה עליי עד כמה שניות ופרצה בצחוק, שוקעת אל תוך צווארי ונשימותיה מעבירות בי צמרמורות מדגדגות.
״מה כל כך מצחיק?״ שאלתי באי הבנה והיא הכתה את חזי כמה פעמים בזמן שהתגלגלה מצחוק.
״עמרי? מחזיק באקדח? עכשיו אני מבינה מה זה ליצן הכיתה!״ היא סיננה והתבלבלתי מעט.
לא ידעתי אם לכעוס על כך שהיא לא מאמינה לי או לשמוח כי העניינים לא הסתבכו עד כדי כך.
״כן…״ אמרתי בשקט תפסתי בירכה מוריד אותה ממני, היא נזרקת חזרה לספה, כאילו הייתה בובה שזזה לפי רצוני.
״אז מי באמת ירה בך?״ היא התעניינה וחזרה לשכב על החזה שלי, התפתיתי להניח את ידי על גבה אך עצרתי את עצמי.
לא ידעתי מה לענות לה, את האמת סיפרתי לה לפני דקה והיא לא האמינה לי.
״סתם לא משנה״ אמרתי וזרקתי את ידי בקטנה והיא נחתה על ירכי.
״אתה יודע אתה לא כזה נורא כשאתה מנסה,״ היא אמרה והטיחה את ידה על ברכי.
״אם ממש ממש תתאמץ אתה תוכל להיות דובון אכפת לי או משהו בכיוון״ היא הוסיפה וצחקקה, מתגלגלת על גבה כשפניה מול פניי במרחק גדול יחסית.
״זאת פעם אחרונה שאני נותן לך לגעת לי בשתייה,״ אמרתי בחרטה וצבטתי את גשר אפי ביאוש.
״את צריכה לישון.״ קבעתי והקמתי אותה ממני, ההתנהגות שלה התחילה טיפה להרגיז אותי.
״אבל תראה, עדיין אור בחוץ!״ היא הצביעה על החלון, הבטתי בשעון הקיר והשעה הייתה שתיים בצהריים, הייתי עייף ותשוש מהכאב ומחוסר השינה לילה קודם.
״קדימה רוני אל תגרמי לי להתעצבן.״ הוספתי איום קטן והיא נשפה בכעס, קמה מברכיי והולכת בתנודות מצד לצד, זה היה מצחיק ומעצבן לראות אותה במצב הזה, היא הרבה יותר כיפית בתור שיכורה, אני צריך ללמד אותה לשתות.
תפסתי בקביים שהרופא השאיר לי וקמתי בעזרתם, מתחיל להתקדם לאט לאט לחדר שלי, נכנסתי לתוכו והתיישבתי על המיטה, מניח את הקביים על הרצפה, פשתי את חולצת הטישירט ונותרתי בבוקסר, לאט ובזהירות נכנסתי תחת השמיכה והתכסיתי על החלק התחתון של הבטן.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם, לרוקן את ראשי ממחשבות מציקות.
אחרי כמה דקות העייפות נחתה עליי וכמעט הצלחתי להירדם עד שהרגשתי משהו על המיטה שלי, הרגשתי חצי ישן עדיין כך שלא זזתי יותר מדי
״מי זה?״ שאלתי מבלי לפקוח את עיניי, ההכרה חזרה אליי לגמרי.
״פרדי קרוגר!״ רוני אמרה כמעט בצעקה והתפקעה מצחוק, פקחתי אחת מעיניי וראיתי אותה שכובה על מצעי הסאטן השחורים שלי.
״רוני מה את עושה?!״
היא נכנסה תחת השמיכה הדקה והתקרבה אליי, בשלב הזה הייתי ער ולגמרי וחצי עצבני.
״מנצלת את העובדה שאני שיכורה כדי להיות לידך,״
היא עצמה את עיניה החומות ופקחה אותן לאחר שנייה, מביטה בי במבט לא מוסבר.
״בחייך אתה לא הולך לסלק אותי, אתה יודע כמה זמן עבר מאז שהייתי עם מישהו במיטה?״ היא שאלה וזה היה נראה כאילו היא רצתה שאענה על זה, הבטתי בה במבט מבולבל ועצמתי בחזרה את עיניי.
״פעם אחרונה.״ אמרתי בתקיפות והיא עלתה על החזה שלי והייתי שנייה מלהעיף אותה ממני, עד שפקחתי את עיניי שוב וצפיתי בגבה עולה ויורד בקצב סדיר, נשימותיה הקטנות הדהדו בחדר והחום שלה היה נעים באופן בלתי יאומן.
שלחתי את ידי בכדי לחבק את גבה אך עצרתי בעצמי, עצרתי בעצמי ליפול בקסם שלה.
~~

-נקודת המבט של רוני-
התעוררתי עם כאב ראש נוראי, הייתה לי הרגשה מוזרה בגוף, אני שכובה על מישהו וזה בטוח לא אמיליה.
"פאק!" צעקתי חרישית וכיסיתי פי עם ידי, רועי ישן כמו תינוק ואני תפסתי בראשי שכאב ברמה מטורפת, בקושי זכרתי מה קרה אבל דבר אחד זכרתי בפירוט, אני נישקתי את רועי.
קמתי בשקט המיטה ויצאתי מהחדר בהליכה על קצות אצבעותיי, חושך כיסה את הבית והשעה הייתה שלוש לפנות בוקר, איך הגעתי למיטה של רועי אני לא יודעת, ומה אני עושה ערה בשעה כזו? אני גם לא יודעת.
הדלקתי את האור במטבח והרתחתי את מים בכדי להכין לי קצת תה שיעביר את הכאב ראש, הוצאתי דבש ונענע ששטפתי היטב תחת המים הקרירים.
אחרי שמילאתי מים עד הסף כיביתי את האור במטבח, הלכתי לסלון והתיישבתי עם רגליים מקופלות על הספה, הבית היה חשוך ורק אור הירח נכנס והאיר במעומעם את הסלון כך שיכולתי לראות מה אני עושה.
לגמתי מעט מהתה החם שזרם בגרוני וצרב אותו, בוהה בטלוויזיה הגדולה, הדקה והכבויה ושוקעת במחשבות על מה שאירע לפני כמה שעות.
כל הדרכים הובילו למסקנה אחת, הייתי שיכורה מדי, הכאב ראש, העובדה שאני זוכרת רק כמה פרטים במעורפל, למרות שזה קרה לא מזמן.
אני זוכרת איך צחקתי על דברים שטותיים, איך תפסתי בחולצתו ונישקתי אותו ואני הכי זוכרת את הפעמים האחדות שרועי פלט גיחוך או שניים בגללי, בחיים לא ראיתי את רועי צוחק, חוץ מהפעמים הציניות שהוא מנסה לעצבן אותי או כשהוא מנסה להתגרות בי.
הצטערתי שברגעים שהכי הייתי קרובה לרועי, כשצחקתי איתו או כשדיברתי איתו לא הייתי צלולה, אלא שיכורה מטומטמת.
בזמן שאני עדיין בוהה בטלוויזיה קירבתי שוב את הכוס לשפתיי ולגמתי מהכוס שוב, עלי הנענע נגעו בשפתיי והטעם המתוק מילא את פי…
"רוני?" קולו של רועי נשמע ואני קפצתי במקומי מהבהלה, הסבתי את מבטי לרועי שהיה במרחק כמה מטרים ממני, שעון על הקביים שעזרו לו להתקדם עוד יותר אליי.
"קרה משהו?" הוא שאל והתיישב בזהירות על ידי, מניח את הקביים על הרצפה, במרחק של צעד וחצי ממנו, הוא יישר את עצמו על ספה והביט בי.
"לא אני בסדר, אתה יכול לחזור לישון." השבתי וחזרתי לבהות בטלוויזיה.
אני לא אשקר, הרגשתי מובכת לשבת לידו אחרי שהתנשקנו מבלי שהתכוונתי בכלל, או שידעתי מה אני עושה.
"אתה יכול לשכוח מהנשיקה?" שאלתי והסתובבתי עם גופי אליו.
"איזו נשיקה?" הוא קימט את מצחו וצמצם את עיניו, זעם השתלט עליי, איך יכול להיות שהוא לא זוכר, אני זוכרת בבירור שהוא לא היה שיכור, אני הייתי שיכורה ועדיין זכרתי.
"חתיכת מטומטם הנשיקה ההיא ש…" צעקתי בצווחנות עד שקלטתי את מבטו ונאנחתי בעצבנות, הוא צחק ושחרר את הכוס מידי בעדינות, שותה גם הוא מהמשקה החם והמרגיע ונשען לאחור, מגיש לי בחזרה את הכוס החצי ריקה.
"למה את ערה?" רועי תפס בשלט וזפזפ בן כמה ערוצים, משכתי בכתפיי ולרגע הצטערתי על כך שהוא התעורר, היה לי נחמד עם השקט שלי, רק אני והתה, ממש לא מתאים לי לצפות בהיאבקות או במשחק כדורסל מטופש של הקבוצה האהובה על רועי.
"את הרבה יותר נחמדה כשאת שיכורה." אמר ברוגז והניח את רגלו הפצועה על ירכי, הזדעזעתי למראה התחבושת שהייתה ספוגה בדם, הזזתי את רגלו בעדינות ורצתי לחדרו, פותחת את המגירה הראשונה של השידה שעל יד ראשו ושולפת את התחבושת עם מספריים ונייר.
"חשבתי כבר שעשיתי משהו" רועי אמר ופלט אנחת הקלה, התעלמתי מדבריו ושחררתי את סיכת הביטחון שדאגה שהתחבושת לא תיפרם, הרמתי את רגלו הכבדה של רועי בעדינות והסרתי אותה מרגלו, פצע הירייה היה נראה נורא והרגשתי קיא עולה בגרוני, לקחתי מהר את התחבושת הנקייה והחדשה וליפפתי סביב הפצע, לאחר מכן גוזרת ומהדקת חזרה עם סיכת הביטחון.
"תודה… אני מניח" רועי אמר וגירד את ראשו במבוכה.
"אל תתלהב, פשוט נגעלתי לראות את זה" מחיתי כל טיפת חיבה שהייתה במעשה הזה, התיישבתי חזרה במקומי, רועי הביט בשולחן ולאחר מכן עליי.
"מישהו יצטרך לקחת את הגועל הזה." הוא רמז ופלטתי גיחוך מזלזל.
"תיקח את הקביים האלו ותזיז את התחת שלך לכיוון הזבל!" פקדתי עליו וגם הוא גיחך, נשען לאחור, מראה שאין בכוונתו לזוז, נשענתי גם אני לאחור, מראה לו ששניים יכולים לשחק במשחק הזה.

"אז בקשר לנשיקה את חושבת שתוכלי לעשות לי שידור חוזר?" רועי שאל בציניות לאחר כמה דקות של שתיקה ונעצתי בו מבט כועס, הוא פרץ בצחוק ואני סוף סוף צפיתי ברועי צוחק.
כשאני לא שיכורה מהתחת.