חטופה פרק 13- זכרונות

הפרק מוקדש לאליסי ולרונצ׳ה אהבות חייי❤️
——————

לאחר שהרופא חבש את רגלו הפצועה של רועי, הוא הורה לו לשבת בבית עד שהפצע יחלים, זאת אומרת שהוא הולך להיות איתי כל היום למשך הרבה זמן.
״תודה״ אמרתי בחיוך מאולץ וסגרתי אחריו את הדלת.
״תביאי לי בירה מהמקרר״ רועי קרא מהסלון וגלגלתי עיניים, שולפת בקבוק זכוכית מדלת המקרר ופותחת את פקק הברזל בעזרת הפותחן שעל השולחן.
״קח״ הגשתי לו והתיישבתי קרוב לידו, הוא העביר למשחק כדורסל ובלי חשק המשכתי לשבת לידו למקרה והתחבושת תיפתח או שהוא ידמם בשנית.
״את יכולה ללכת, עכשיו אני בטוח לא אמות״ הוא אמר בגיחוך והניח את ידו על הירך שלי, שוב.
״רועי, היד״ אמרתי והצבעתי על הירך שלי הוא, הידק את שיניו במבוכה והזיז את ידו בחזרה לגופו.
״את זו שביקשה ממני להיות יותר סימפתי.״ (לרונצ׳ה סימפטי זה בן אדם נחמד ואדיב)
״התכוונתי יותר לקטע שלא תעיר אותי באמצע הלילה בכדי לקבל סטירה או שלא תדחוף אותי על הקיר ותשתק לי חצי גוף״ אמרתי בכעס וזרקתי את גבי כנגד הספה, רועי נשף בעצבנות ונשך את שפתו העליונה, שותה את חצי הבירה שנותרה בבקבוק עד סופה.
״שמעי אהובתי, זה שעזרת לי קצת עם הדם לא יהפוך אותי לבן אדם טוב, זה מה יש״ הוא אמר בסינון עצבני, נשפתי על חתיכת שיער סוררת שנפלה על פניי, כשלא זזה משם העפתי אותה אל מאחורי אוזני בעזרת ידי.
״אני צריכה לשתות״ אמרתי בכעס וקמתי מהספה.
״תביאי את הבקבוק של הג׳ק דניאלס מהארון שלמעלה״ הוא ביקש או יותר נכון דרש, פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק של מים.
״לא שמעתי שום בבקשה במשפט שלך!״ צעקתי בכדי שישמע בין כל החלל הגדול שהיה בין המטבח לסלון.
״בבקשה!״ הוא קרא ופתחתי את הארון, עולה על קצות אצבעותיי ובעזרת שתי ידיי הוצאתי את הבקבוק ואיתו כוס זכוכית שעוצבה במיוחד למשקאות מהסוג הזה, לכדתי את בקבוק המים בין היד לחזה וחזרתי לסלון.
התיישבתי ורועי לקח את הבקבוק והכוס מידי, פתחתי את בקבוק המים ולגמתי ממנו טיפה, מעיפה מבט לרועי שמזג חצי כוס של הוויסקי וגמע ממנו מעט, מבטי נתקע על השפתיים הרטובות שלו והוא תפס אותי.
״המבט הזה יכול להתפרש בשני מובנים, או שאת רוצה שאני אנשק אותך או שאת רוצה קצת מזה״ אמר והרים את ידו שאחזה בכוס, הנדתי בראשי לשלילה בחדות.

-נקודת המבט של רועי-
״בטוחה?״ שאלתי והרמתי אחת מגבותיי בהתגרות.
״אולי קצת״ אמרה בכניעה ולקחה את הכוס מידי, שותה שלוק קטן ומחמיצה את פרצופה.
~~

״ואז אמרתי לה שהיא יכולה לקפוץ לי!״ רוני אמרה בצווחה וצחקקה בלי סוף.
אז זה מה שקורה לה אחרי כוס וחצי של וויסקי?
״ומה איתך רועי איך אתה היית בתקופת הבית ספר?״ היא שאלה ונעצה את סנטרה בכתפי, קימטתי את מצחי וניסיתי להיזכר בתקופת התיכון.
״לא זוכר, מגיל 16 הפסקתי ללמוד וגם כשלמדתי לא באמת למדתי״ אמרתי במעט עצב כשנזכרתי בכל שנכנסתי לעסק ועזבתי את בית הספר.
״בטח היית הבאד בוי הקשוח שכולן אוהבות״ היא אמרה בקול צרוד והעבירה את אצבעה במורד לחי ואחרי שנייה פרצה בצחוק מתגלגל.
״תאמיני או לא הייתי ליצן הכיתה״ אמרתי בקול מפתיע והיא החניקה עוד צחקוק.
״אתה? צוחק? לא נראה לי״ אמרה וקרסה על החזה שלי בטשטוש.
במבט לאחור השתניתי בארבע שנים האלו באופן מטורף, מאחד שמח ומצחיק הפכתי לרציני ועצבני, מאחד שלא היה פוגע בזבוב הפכתי לרוצח, מאדם שהיה משמח אנשים הפכתי לאחד שמעציב אותם ומרחיק אותם ממשפחותיהן, הפכתי לרוע בהתגלמותו.
״זה לא קצת מטומטם לנטוש את הילדות שלך לטובת כל זה?״ היא שאלה במעט חשש, כאילו קראה אותי כמו ספר פתוח.
״זה לא בדיוק היה תלוי בי״ אמרתי בעצב, כשהעסק של אבא שלי היה ברצפה אחרי שהוא הלווה לאנשים שלא החזירו לו הוא לקח אותי ועוד כמה מהחברים שלי שהיו הבנים של השותפים לעסק שלו, בניהם אורי והתחיל להעסיק אותנו בזה, אני זוכר את הפעם הראשונה שהחזקתי אקדח ואת הפעם הראשונה שיריתי בו, את הבחורה הראשונה שחטפתי אליי הביתה ואת הראשונה שהכיתי, את הראשונה שהרגתי ואת הראשונה שהצליחה לזרוק אותי אחורה, במקרה היא יושבת כאן לידי, שיכורה מהתחת.
״אני מצטערת בשבילך״ היא אמרה וטפחה על החזה שלי כמה פעמים בעזרת ידה הקטנה, הידקתי את שפתיי זו לזו ומים הציפו את עיניי.
״אל תבכה, אתה לא בחורה!״ צעקתו של אבי הדהדה בראשי.
הוא ידע לנטרל רגשות משאני זוכר את עצמי, הפעם האחרונה שבכיתי הייתה כשאימי עזבה אותנו והשאירה אותי לבד איתו ומאז? אני חושב שהפכתי לרובוט חסר רגשות.
״זה בסדר, זו לא אשמתך.״
היא החליקה במורד החזה שלי ויצבה את ראשה מחדש על צלעותיי, קרוב ללב.
״מה איתך? איזו כיתה את בכלל? שיניתי את הנושא וניסיתי להתמקד בה, לסלק כל רגש שקשור אליי.
״יב׳״ היא אמרה וצמצמתי את עיניי בחוסר אמון.
היא נראית בת 16, יודניקית קטנה כזו.
״ואיך את שם?״
״רגיל כזה, זה חרא שלאבא שלך יש כסף, הרבה רוצים קשר איתך בגלל זה,״ היא החלה לספר והצלחתי להזדהות איתה, גם לי היו חברים ספורים על כף היד שגם אותם התחלתי להרחיק לאט לאט, הרוב אהבו אותי כי הייתי מצחיק או כי לאבא שלי היה כסף, המון בנות רצו אותי בגלל הכסף ואת כולן דחיתי, אף פעם לא אהבתי מישהי, אפילו לא את אימא שלי, ובצדק.
״יש את נעה שהיא החברה האמיתית היחידה שלי ויש את עמריקי״ היא אמרה באהדה ואוזניי הזדקפו למשמע דבריה.
״עמרי? הוא חבר שלך?״ המשכתי להתעניין וכעס השתלט עליי.
״כן, כבר הרבה זמן, כמעט שנתיים אני חושבת״ היא אמרה במעט ערפול מהמשקה החזק שנספג בדמה ואני המשכתי לשתוק אך מבפנים רציתי להתפרץ על מישהו.
״איך הוא נראה?״ שאלתי, בודק שאנחנו מדברים על אותו עמרי שירה בי.
״כזה גבוה, כמעט כמוך, שיער חום בהיר,״ היא תיארה אותו ונגעה בשערה המתולתל והסבוך שנתקל בפניי.
״עיניים ירוקות״ היא המשיכה וכן, זה אותו עמרי , אותו הבן זונה.
״ואיך הקשר שלכם?״ שאלתי והיא לקחה את הכוס מהשולחן, לקחתי אותו ממנה, היא שתתה יותר מדי.
מנסה לחטוף בחזרה את הכוס ממני, רוני עלתה התיישבה עליי ותפסה בכוס, לקחתי אותה בחזרה ושתיתי את כל תכולתה.
״לך לעזאזל.״
היא נאנחה בעצבנות והטיחה את ראשה בחזה שלי, החזה שלה נמחץ לבטני העליונה ומבלי שהתכוונה האגן שלה התחכך בשלי והתחלתי להתחרמן, לא האשמתי את עצמי.
כבר כמה ימים שאני בלי סקס, רוני יותר מדי כוסית והיא עליי, אם לא הייתי עם הפצע ירייה הזה, עמרי הבן זונה.
״רוני רדי ממני״ אמרתי וטפחתי לה על התחת בדרבון, היא משכה בכתפיה בילדותיות ובסירוב ונאנחתי.
״רוני רדי ממני לפני שאני לא אשלוט בעצמי״ אמרתי שוב והיא התחילה לצחוק.
״מה תעשה?״ היא שאלה בהתגרות והרימה את ראשה מהחזה שלי, מקרבת את ראשה לשלי ומעבירה את אצבעה על שפתי התחתונה, התנשמתי במהירות והיא נהנתה מההשפעה שלה עליי.
״מה עמריקי היה אומר על זה?״ שאלתי והטיתי את ראשי לצד מעט, הבעתה השתנתה אך היא עדיין לא זזה ממני.
״לא מעניין אותי מה עמריקי יגיד על זה, ויודע מה? אני אבגוד בו בדיוק כמו שהוא בגד בי עם הכלבה ההיא ש״עזרה״ לו להתאמן לתחרות הארצית״ היא צעקה ונעצה את אצבעה בחזי, הרמתי גבה בבהלה, רואה אותה יוצאת מהכלים, היא תפסה בחולצתי והנחיתה את שפתיה על שלי מעבירה את ידיה בשיערי, תפסתי בפניה וקירבתי את פניה עוד יותר לשלי.
לא הרגשתי כלום בנשיקה הזו חוץ מתשוקה ומתחושת הנקמה בעמרי, נהניתי מהשפתיים שלה כמו שלא נהניתי מאף נשיקה.
לכדתי את שפתה התחתונה בין שיניי ולקחתי אותה לתוך פי, חוזר לנשק אותה אחרי שנייה.
משום מקום, מבלי שציפיתי הרגשתי מליחות קלה ועצרתי את הנשיקה, מביט ברוני משפילה את ראשה.
״רוני?״ שאלתי והזזתי את השיער מפניה, היא בכתה.
״הוא בגד בי, אני חצי שנה מעמידה פנים, הוא משחק אותה כאילו הוא הולך לאימונים והוא בכלל הולך אליה״ היא הצליחה לדבר בין כל פרץ הבכי שלה.
אין לי מושג מה לעשות במקרים כאלו, איך אני הולך להרגיע אותה לעזאזל, מאיפה זה בא?
״כאילו מה הוא לא אוהב אותי יותר?״ היא שאלה, אני לא יודע את מי, אני צריך לענות לה?
״בטח שהוא אוהב אותך״ אמרתי בלי ספקות והיא משכה באפה, מכנס הטרנינג שלי הספיק לספוג את כל הדמעות שלה ולעשות כתם גדול כאילו השתנתי עליהם.
״אל תדבר שטויות, אתה לא יודע כלום״ היא צעקה והניחה את מצחה על חזי בשנית.
״בטח שאני יודע, הוא זה שירה בי, בשבילך״ אמרתי והיא הרימה את ראשה מהחזה שלי, מביטה בי בהלם.

מזל טוב רועי, כרגע זכית בתואר מטומטם השנה.