חטופה פרק 15- בריכה

הזמן חלף ואיתו העונות, חורף הקר עבר ואיתו גם האביב, הקיץ הגיע וזה היה נראה כאילו אני לא אצא מכאן בחיים, אני כבר קוראת לחדר שרועי נתן לי ה״חדר שלי״ ומשלימה עם העובדה שאני אגור כאן עוד הרבה זמן.
פצע היריה של רועי החלים ונשארה רק צלקת שמסגירה זאת, רועי מתלהב ואומר שזה גורם לו להרגיש קשוח ואני חושבת שזה מטומטם.
״רוני, יש בירה במקרר תביאי לי אותה!״ רועי צעק מהבריכה ועשיתי כרצונו, הוצאתי בירה ופתחתי אותה בעזרת הפותחן, מזגתי לי ממש טיפה אל תוך כוס ויצאתי אליו.
״חם היום…״ אמרתי והסתרתי עם ידי את השמש המסנוורת, הגשתי לו את הבירה והוא לגם ממנה, מניח אותה על הרצפה ושם את ידיו על סף הבריכה ועליהן את ראשו, שרירי זרועותיו בלטו ואני השתדלתי לא לבהות בו.
התיישבתי על כיסא בצל ושתיתי מעט מהמשקה המר, רועי הביט בי וגיחך, הסטתי את מבטי והתעלמתי מגיכוחו המזלזל.
״את נכנסת?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה.
״למה?״ הוא שאל שוב ומשכתי בכתפיי, מבהירה את כונותיי.
״שיהיה לך ברור שאני לא מהבחורים החמודים שיצאו מהבריכה, ירימו ויזרקו אותך למים.״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי, שותה את השלוק האחרון שהיה בכוס שלי.
״לא חשבתי שאתה כזה…״ אמרתי בזלזול וקמתי ממקומי, נכנסת לבית בחזרה ומוציאה מיץ תפוזים וכמה קוביות של קרח, החום היה מטריף והרגשתי כאילו אני הופכת לשלולית.
רציתי להיכנס לבריכה, רועי אפילו במחווה נחמדה קנה לי בגד ים שאגב היה ממש חמוד, פשוט התביישתי להיות לידו בבגד ים, אז במקום זאת הייתי לבושה בפיג׳מה קצרה שנדבקה לגופי מהחום.
״תגידי לי את לא שומעת?״ רועי נכנס הביתה, ספוג במים, הבית היה נראה כמו נהר הירדן אחרי שהוא הותיר שובל ענק של מים.
״אתה מטורף? תראה מה עשית?!״ צעקתי עליו והוא התעלם, פותח את המקרר ומוציא עוד בירה.
״אם היית שומעת אז לא הייתי מרטיב את הבית ככה,״ הוא התחכם וסגר את המקרר שגם הוא לא נראה לי מקרר מרוב החום.
״אני חושב שהחום הזה עלול להרוג אותי.״ הוא אמר ונעמד מאחוריי, נצמד לגופי וכל המים נספגו גם אליי, זה היה מרענן אבל מביך, הוא לקח את הפותחן ופתח את הבקבוק, מוזג קצת לכוס שלי.
״עכשיו את כבר רטובה, אולי תכנסי בכל זאת? אני נשבע שאני אנסה לא להסתכל לך על הציצי.״ הוא אמר והרים את ידיו כך שהיו בגובה כתפיו, חייכתי בביישנות וחבטתי בכתפו אבל שוב הנדתי בראשי לשלילה, הוא כרך את ידו סביב בטני והרים אותי כאילו הייתי תינוקת ששוקלת שמונה קילו, כוס הזכוכית שבידי איימה ליפול והספקתי להניח אותה על השולחן ברגע האחרון.
״אתה מטורף! תוריד אותי!״ פקדתי וניסיתי לשחרר את זרועו החסונה ממני, הוא יצא החוצה ולגם מהבירה שלו בשלווה, כאילו ההיאבקות שלי נגד ידו כלל לא הזיזה לו.
״תהני אהובתי!״ הוא קרא וזרק אותי למים העמוקים, עליתי מהר חזרה לפני השטח וגמעתי אוויר לריאותיי, רועי עמד שם, צוחק ואני לטשתי בו מבט רציני, הוא זרק את הבירה שכבר הספיקה להתרוקן במהירות מעבר לגדר וקפץ גם הוא קפיצת ראש אל הבריכה הגדולה, הוא נעמד והמים הגיעו לו עד גובה הכתפיים.
״חשבתי שאתה לא מהחמודים האלה שיבואו ויזרקו אותי למים!״ הזכרתי לו את דבריו מלפני כמה דקות והוא רק צחק צחוק קטן והעביר את ידו לאחור בשיערו הרטוב.
״חתיכת מעצבן, איך אתה כזה גבוה?״ צעקתי והמשכתי להיאחז בסולם הברזל, יודעת שאם אשחרר ממנו יהיו שתי אפשרויות, הראשונה שאני אטבע, השניה היא שאנסה לעמוד במים ואראה כמו כלב שמנסה לשחות.
״גנים?״ הוא שאל ומשכתי בכתפיי, הוא צלל כך שהמים כיסו את ראשו ועלה בחזרה, מסיט את השיער מפניו.
״בואי לכאן.״ הורה לי ומשך בידי, תפסתי חזק יותר בסולם ולא נתתי לו למשוך אותי.
״אם אתה מתכוון להטביע אותי תדע לך שאני לא פראיירית אני משיבה מלחמה!״ צעקתי בפרנואידיות והוא צחק, מתקרב אליי.
״בחייך, אני לא צריך גופה בבריכה שלי…״ הוא אמר בצחוק ושיחרר את אחיזתי בעדינות מהמעקה, מסתובב ורומז לי לעלות על גבו, כרכתי את ידיי סביב צווארו ואת רגליי סביב בטנו התחתונה והמוצקה.
״רועי?״ צייצתי ונעצתי את סנטרי בכתפו.
״מממ?״ ענה בשאלה ושתיקה שררה לרגע, לא רציתי לשאול אותו כלום, פשוט היה לי צורך לבטא את שמו.
״אתה חמוד כשאתה משתדל לא להיות רע.״ החמאתי לו וכריות אצבעותיי נחו על שרירי החזה שלו ויכולתי להרגיש את פעימות ליבו שדפקו בקצב סדיר.
״את גם בסדר אני מניח.״ הוא אמר וחייך חיוך צדדי.
״רק בסדר?״ שאלתי בטון נעלב והנחתי את לחיי על הכתף שלו.
״אז מה את רוצה להיות?״ הוא שיחרר את אחיזתי ממנו וניתק את עצמו ממני, שנייה לפני ששקעתי את תחתית הבריכה הוא תפס בי והרים אותי, מושיב אותי על שפת הבריכה.
״לא יודעת.״ השבתי ומשכתי בכתפיי, השמש שרפה אותי והשתוקקתי לחזור למים, לקחתי את משקפי השמש שהיו על ראשו של רועי והרכבתי אותם על עיניי, הוא חייך והניח את ראשו על ברכיי, פרעתי את שיערו וחייכתי בחזרה.
״אתה יודע, אם המצב לא היה כזה אני חושבת שיכולנו להיות חברים טובים.״ אמרתי והוא גיחך בזלזול, הורדתי את חיוכי וניסיתי להבין מה פשר החיוך הזה.
״אל תדברי שטויות, גם אם המצב לא היה כזה בחיים לא יכולנו להיות חברים, או אפילו משהו שקרוב לזה.״ הוא שלל את דבריי ונעלבתי מעט, הזזתי אותו ממני והשלכתי את המשקפיים היוקרתיים שלו לבריכה והם צללו אט אט לתחתית.
״מה נסגר איתך?״ הוא שאל בבלבול וקמתי מתנוחת הישיבה שלי.
״חם לי, אני נכנסת להתקלח.״ התחמקתי מלעשות דרמות שכבר עשיתי והורדתי את חולצתי ומכנסיי, זורקת אותם עליו בעצבים, החולצה החטיאה את מטרתה ונפלה על המים לעומת זאת המכנסיים נחתו בדיוק על ראשו, אספתי כמה דברים מחדרי ועליתי להתקלח.
~~

לאחר שמילאתי לי אמבטיה פושרת על גבול הקרה, נכנסתי לתוכה והמים הגיעו עד לצווארי, המים היו מרעננים ונעימים, החלטתי ביני לבין עצמי שאני אשאר כאן עד שהאצבעות שלי יהפכו לאצבעות סבתא בגלל המים, דבר שתמיד הייתי מפחדת ממנו כשהייתי קטנה.
נזכרתי בדבריו של רועי, המילים פגעו בי, לא הבנתי את כוונתו המדויקת אבל אני בטוחה שזה לא היה משהו טוב והגיחוך המזלזל שלו לא הוסיף לעניין.
מבלי שהתכוונתי עיניי נעצמו ושקעתי לשינה עמוקה.
~~

התעוררתי בפתאומיות מחלום רע ולקחו לי כמה שניות לחזור לעצמי ולהבין שאני עדיין במקלחת, כמה זמן ישנתי לעזאזל?
נעמדתי ושיחררתי את הפקק, המים נשאבו אל תוך פתח הניקוז ואני סחטתי את שיערי, מוציאה מגבת וכורכת אותה סביב גופי, למזלי אלו היו מגבות ארוכות שמגיעות עד אחרי הברך ואפשר לרדת איתן בחזרה לחדר מבלי להתבייש יותר מדי.
לקחתי את הפיג׳מה וירדתי איתה חזרה לקומה התחתונה.
רועי ישב עם מישהי שאת פניה לא יכולתי לראות מאחר וגבה מופנה אליי, יכולתי לראות רק את שיערה החלק באופן מפחיד שצבעו שחור סיני.
רועי חייך חיוך גדול ואחז בבירה השלישית או הרביעית שלו להיום.
״הו רוני, בואי תכירי את ליאן!״ רועי צעק כשקלט אותי והבחורה הסתובבה כשבידה כוס יין שמלאה עד לחצי, עיניה היו כחולות ומבלי להתאמץ זיהיתי שאלו עדשות, שפתיה היו תפוחות, בשרניות ומרוחות באודם אדום חזק.
היא אפילו לא טרחה לקום ושמלתה השחורה והקצרה שלבשה חשפה את רגליה הארוכות ולא השאירה יותר מדי מקום לדמיון.
היא לא באה לי טוב בעין ואני שונאת להיות צבועה, גיחכתי ופתחתי את לי.
״שלום.״ אמרתי בקול נגעל והתקדמתי לחדרי בביטחון מופרז.

עכשיו הבנתי את כוונתו של רועי, יש לו רק חברות כלבות.