חטופה פרק 18- מוות

-נקודת המבט של רועי-
התעוררתי מוקדם כמו תמיד, השעון הביולוגי שלי יודע שאני צריך לקום בזריחה בכדי לצאת לעבודה.
ראשה של רוני היה מונח על החזה שלי ועיניה סגורות, נשימותיה סדירות וידה הייתה כרוכה סביב בטני ברישול.
הבטתי בה כמה שניות והזזתי אותה בעדינות ממני, מניח את ראשה על הכרית.
היא כמעט התעוררה אך תוך כמה שניות היא חזרה למצבה הקודם, נשקתי ברכות למצחה ויצאתי מהחדר.
׳מה זה היה עכשיו?׳ שאלתי את עצמי והסתובבתי חזרה, מביט אל תוך חדרה, אני כרגע הייתי נראה כמו נקבה.
נכנסתי ליחידה שהייתה בתוך חדרי ושם היו שירותים ומקלחון.
פשטתי את תחתוני הבוקסר ונכנסתי למקלחון, מותח את המים ונכנס תחת זרם המים הקרים, חפפתי את שיערי, ונשארתי עוד כמה דקות תחת המים, מוודא שכל טיפת זיעת שהייתה על גופי נעלמה.
יצאתי מהמקלחת כשהמגבת כרוכה סביב מותניי ושלפתי מהארון חולצת טריקו שחורה עם ג׳ינס כהה משופשף.
לבשתי בוקסר שחור ואת הג׳ינס עליו, מוריד את הג׳ינס טיפה כך שהגומי של הבוקסר מציץ.
רוני תמיד צחקה על זה וטענה שזה מטופש להוריד את המכנס בצורה כזו.
אני לא אשקר, אני מרגיש מוזר לידה, היא בכיינית ומפונקת, וגם מעצבנת אבל היא מצליחה לגרום לי להפוך לחמאה, להזכיר לי את העבר שלי על הקטע הטוב ולהוציא ממני את הצד הטוב יותר שלי.
הצעד הכי מטומטם שלי היה כשגרמתי לה לחשוב שליאן ההיא חברה שלי בזמן שהיא סתם עוד זונה שמצאתי במועדון.
אהבתי כשהיא קנאה ואהבתי שהיא הודתה בכך, היא לא מפחדת להסתיר רגשות ואני אוהב את זה, היא לא רואה אותי כמו חוטף או רוצח, היא פשוט רואה אותי כמו בן אדם.
״רועי?״ ראיתי אותה עומדת בכניסה של החדר שלי, מנומנמת.
״מה את עושה ערה בשעה כזו, מוקדם.״ אמרתי והתקדמתי אחיה כשחולצת הטריקו עדיין אחוזה בידי.
״לא יודעת, חם לי.״ היא אמרה ונפנפה בידה על מנת ליצור אוויר, גיחכתי ופערתי את שיערה בשובביות, היא דחפה את ידי מעליה ושפשפה את עיניה.
״לכי תדליקי מזגן ותחזרי לישון.״ אמרתי וסובבתי אותה בחזרה לכיוון חדרה, היא התנגדה ונעצרה, מסתובבת שוב.
״המכנס…״ מלמלה והרימה את הג׳ינס עד שלא רואים את הבוקסר, צחקתי והרמתי אותה, לא היה לי זמן, אני צריך להיות עוד חצי שעה במשרד של אבא שלי והנסיעה לשם לוקחת רבע שעה לפחות.
הנחתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה עד לבטנה התחתונה, היא חייכה חיוך עייף והצביעה על המזגן הלבן והמבריק שהיה על הקיר, תפסתי בשלט והדלקתי אותו בשבילה, הסתובבתי והתקדמתי ליציאה מהחדר.
״רועי!״ היא קראה שוב והסתובבתי על עקביי.
״יום טוב, ואל תוריד את המכנס!״ היא אמרה בחיוך ושלחתי גם אני אחד כזה.
~~

״מה היום?״ נכנסתי למשרדו של אבי כמו בכל יום ודחפתי את צרור המפתחות של המכונית לכיס האחורי של הג׳ינס.
״גרי עשה לנו קצת בעיות.״ הוא אמר בקול מחוספס ונשען על כיסאו.
״אוקיי ומה אני קשור?״ שאלתי והרמתי גבה, דוחף את ידיי לכיסים ומאבד את הסבלנות שלי.
״חיסלנו אותו.״ הוא אמר באדישות וכמעט פערתי את פי, שמרתי על פנים אדישות למרות שמבפנים הייתי די בהלם.
״ולמה לא קראת לי כשזה קרה?״ שאלתי בעצבים והנחתי את ידיי על משענת הכיסא שהיה מעבר לשולחן העץ המגולף.
״אם היית טורח לענות לפלאפון שלך באמצע הלילה אז היית שם לב שכן קראתי לך!״ הוא גם התעצבן ונעמד על רגליו.
״עכשיו לעיקר,״ הוא הוסיף והניח את ידיו על השולחן.
״אני רוצה חיסול מהיר ונקי של הבחורה הקטנה.״ הוא התחיל להתקדם ברחבי החדר, מה לעזאזל?!
״אין דרך אחרת להשיג תכסף שלו?״ ניסיתי להציע רעיונות, אני לא יכול להרוג אותה.
״לא, יש לו איזה חשבון בנק בשוויץ שבמקרה והוא מת הכל הולך קיבינימט.״ אבי אמר בעצבנות וגירד את שיערו המאפיר.
״טוב יש לי מה לעשות, אני מקווה עד סוף היום היא כבר לא איתנו.״
הוא התקדם לכיוון היציאה והייתי צריך לחשוב מהר בכדי להוציא אותה מזה, להציל אותה ממוות.
״אבא!״ קראתי והוא הסתובב בחוסר סבלנות, נשכתי פנים פנים הלחי שלי לשנייה ושיחררתי.
״זה קצת מביך…״ אמרתי והנחתי את ידי על עורפי.
״אני רוצה אותה בשבילי.״ ניסיתי להימנע מעוד יותר מבוכה ששטפה את החדר בגל, בחיים לא דיברתי עם אבא שלי על חיי המין שלי, ואני גם לא רוצה.
״מה זאת אומרת?״ הוא צמצם את עיניו, כאילו דרש שאגיד את המילה הזו, לא יכולתי להתמהמה, יש לו פגישה ולי יש עשר שניות להציל את רוני.
״אני רוצה אותה בתור הזונה שלי.״ אמרתי לבסוף בביטחון, אבי בהה בי כמה שניות והעברתי את משקלי מרגל אחת לשנייה באי נוחות.
״טוב קיבלת אותה, על זה אנחנו נדבר אחרי הפגישה שלי.״ הוא אמר בבילבול ונעלם אל תוך המעלית.
נשמתי לרווחה, רוני כל כך חייבת לי.
איך אני הולך לספר לה שאבא שלה מת, היא יתומה.
~~

״בבית!״ קראתי וסגרתי אחריי את הדלת, זורק את צרור המפתחות על השולחן.
הטלוויזיה הייתה דולקת וקולות עמומים נשמעו.
רוני ישבה עם גבה אליי צופה בטלוויזיה, יותר נכון חדשות ושם הודיעו על ״התאבדותו״ של אביה.
״סוכן הנדל״ן המפורסם, קארל גריי נמצא מת בביתו ליל אמש, החוקרים משערים שזוהי אכן התאבדות.״ הקריינית דיברה ואני עצרתי את נשמתי, גבה של רוני עלה וירד בקצב לא סדיר והיא התייפחה.
״רוני…״ אמרתי בקול שקט והיא הסתובבה אליי, עיניה אדומות מבכי ודמעות יבשות ורטובות מעטרות את לחיה הסמוקות.
״רועי…״ היא לחשה ופרצה בבכי, רגליי אוטומטית הלכו לכיוון הספה והתיישבתי עליה, לוקח את רוני בין שתי ידיי והיא כמעט נעלמת בתוכי, מנסה למצוא טיפת נחמה בין כל הצער.
״אני, אני לא יודע מה לומר.״ אמרתי בכנות וליטפתי את שיערה הפרוע.
״אל תאמר.״ היא מלמלה והניחה את שתי ידיה על כתפיי, מרימה את ראשה ומיישרת אליי את מבטה.
״רק תאמר לי דבר אחד,״ היא הרצינה.
״אתה קשור לזה?״ שאלה ופניי התאבנו, מה אני הולך לומר לה?